נסיעת מבחן

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"

אברהם אבינו נתנסה כאן בנסיון לא קל – בלשון המעטה – לעזוב מקום בו גר שנים, בו גרה משפחתו, בו נתבסס והתפרסם, וללכת אל ארץ לא נודעת כלל. שהרי לא הודיעו הקב"ה להיכון ילך.

איך אתחיל שם הכל מחדש? מי יכיר אותי שם? מי יקשור איתי קשרי מסחר ואשראי?

אך הקב"ה מרגיעו ואומר לו: "ואברכך ואגדלה שמך" תתפרסם שם בזכות עצמך ותצליח. עדין, הנעלם רב על הגלוי, ובכל זאת אברהם אבינו אינו מהסס אף לרגע ויוצא מיד לדרך, סמוך ובטוח על הקב"ה בלב שקט.

נסיון אחר נסיון נתנסה אברהם אבינו, עשרה נסיונות ועמד בכולם. מכח האמונה החזקה שהיתה לו בבורא העולם, ברור היה לו שאם כך רצונו הרי שכך צריך לעשות, וזהו הדבר הטוב ביותר שיש לעשות כעת.

לכן גם כאשר הגיע לארץ כנען ומיד נאלץ לעזוב אותה מפני הרעב, לא הקשה קושיות "למה" "מדוע" אלא ציות מוחלט וביטול כל דעה אישית מול רצונו של הקב"ה.

קל לאדם לעמוד בנסיון שמזדמן בדרכו כאשר הוא נשפט בדעתו כטוב וראוי, כאשר יאמר לאדם התסכים לקבל מליון דולר? וודאי שיציית ויקח, אך כאשר יאמר לו להיפך, התסכים לתת לצורך חשוב חלק קטן מסכום זה? יהסס לפני שיפתח את ידו. זה ההבדל בין אברהם אבינו העומד בכל הנסיונות, מובנים כבלתי מובנים במידה שוה – לאחרים.

לכן נקראו האבות "עבדי ה'" כעבד המבטל את רצונו לגמרי, מול רצונו של האדון. חובה עלינו הבנים לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" לא לשאול מדוע יקרה לי כך או אחרת. אלא לעשות את הנדרש מאיתנו על פי התורה שקיבלנו ולעמוד בנסיונות.