עיניו של לוט

בעלותו ארצה, לקח עמו אברהם את לוט בן אחיו. אברהם בא לשכם היושבת במרכז ההר. בשכם זו נפגשו שתי דרכים: האחת ירדה לבקעת הירדן, שהיתה פוריה באותם ימים, ואילו האחרת הוליכה אל ההרים העזובים, אל בית אל, ומשם לירושלים ולנגב.

אברהם בחר בדרך האחרונה. הוא קבע את מושבו בערי ההר: בשכם, בחברון ובבאר שבע. לא העושר החומרי משכו ארצה, אלא הייעוד. על כן, הוא נמנע בכוונה תחילה מרדת אל הבקעה הדשנה שבה שגשגו ערי החטא – סדום ועמורה. הוא אף לא פנה אל שפלת החוף הפוריה שבמערב.

אך לא כן לוט. הוא פזל לעבר הבקעה, אל ערי הכיכר ש"כולה משקה" (בראשית י"ג, י'), אל האושר, אל החיים המתוקים לשמם.

בתחילה לא ניכרה המחלוקת ביחסים שבין אברהם ולוט עצמם. היא התגלתה בין הכפופים להם: "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב… ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" (שם י"ג, ו'-ז').

לכאורה, סכסוך רועים על זכויות מרעה, אחד מני רבים. אולם אם אכן כך הוא, מדוע מציין הפסוק ש"הכנעני והפריזי אז יושב בארץ"?

אולם חכמי המדרש חשפו את משמעותו העמוקה והרוחנית של ריב זה:

"רבי ברכיה אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה (כדי שלא תרעה בשדות אחרים ותגזלם), ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה".

"היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'!" אך לאברהם אין בן ולוט, בן אחיו, הוא יורשו היחיד.

אולם האם לא יתכן שתתקיים הבטחת הירושה לזרעו של אברהם? ובנוסף, וכי לא גרים בארץ עמים שונים ועדיין הם בעליה החוקיים?

רועי לוט הגזלנים האשימו את רועי אברהם בצביעות! רועי אברהם שנזהרו לא לגזול את רכוש בעלי השדות החוקיים, מואשמים בעקבות מעשה זה בגזל רכושו העתידי של לוט!

אברהם שמע את הויכוח. לאוזניו הגיעו הדי המחלוקת. לא נותר לו אלא לפנות ישירות אל לוט: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך" (שם ח').

אברהם הסיר במילים אלו את המסווה מעל פניו של לוט. הריב הוא לא בין הרועים כי אם ביני ובינך. הרועים רק מבטאים בפועל את השקפת עולמם של אדוניהם. זהו, אם כן, ויכוח בין השקפת העולם של אברהם, הקובעת והפועלת בכל התנאים ובכל המצבים לאור הערכים הרוחניים המנחים, לבין לוט, המייצג בויכוח זה את ההתנהגות על פי "ערכים" שיצר בעצמו, בהתאם לנסיבות ולפי צרכיו.

בכאב לב דרש ממנו אברהם את הפרידה המוחלטת. אין ללוט עוד מקום בביתו. אבד לו הקשר עם הייעוד שהביאם לארץ כנען. ייעוד של כינון תרבות חדשה המושתתת על עקרונות הצדק האלוקי.

ובעת הפרידה – "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" (שם שם, י').

לוט הלך אחר עיניו. לא ההכרה והמוסר הובילוהו. העיניים שאינן שבעות מהפיתוי הקורץ בבקעה, הן הוליכוהו אל סדום ועמורה.