עבודת אלילים בימינו

"אין לך אדם התלוי באחרים, יותר מזה הרודף אחר הכבוד" (ע"פ דברי ר' ישראל מסלאנט)

"ויאמר ה' אל אברם, לֵךְ לְךָ…" (בראשית י"ב, א')

"לֵךְ לְךָ – להנאתך ולטובתך" (רש"י שם)

זה לא מקרי שכבר בשלב הזה אומר הקב"ה לאברהם לעשות משהו בשביל עצמו.

טמונה בכך משמעות חשובה, משום שאברהם האמין במונותאיזם בזמן שסביבו שלטה בעולם עבודת האלילים. המונותאיזם הוא לא רק מספרים קטנים יותר, או דרך פשוטה יותר להגיד את אותם הדברים – כלומר, צמצום עשרה אלילים לתוך אליל אחד.

שורש עבודת האלילים הוא שהסוגד מוצא משענת לצורכי עצמו. האלילים משמשים כלים למאמיניהם. "אני רוצה לאכול הרבה, היום נמצא אליל המזון בשלטון", "אני רוצה לכבוש ארצות – כך אומר לי לעשות אלוהי המלחמה." וכן הלאה, עם כל שאר השאיפות והתאוות.

במערכת כזאת חייב להיות מבחר רחב ומגוון של אלילים. כך אין צורך להיות עקבי, אני יכול להתנהג לפי מצב הרוח שלי וכל שעלי לומר הוא שאלוהֵי-אותו-מצברוח-עכשווי נמצאים כרגע בשליטה.

כך מסירה עבודת האלילים את האחריות האישית ממאמיניה. "אני לא אחראי, האליל שלי רוצה שאני אעשה זאת"; "אם זה היה תלוי בי, לא הייתי הורג אותו, אני שונא להרוג בני אדם, אבל מה אני יכול לעשות, באותו זמן שלט אליל הרצח בעולם!"

האלילים מקבלים את דמויות התאוות שלנו.

הסיבה לכך שכל כך הרבה חפים מפשע נהרגו בשם ה"אלוהים" היא משום שבני האדם השתמשו ב"אלוהים" כתירוץ לעשות דברים שהיו גורמים להם, אחרת, רגשות אשמה. כמה פעמים אנחנו פוגעים בזולת "בשם הצדק" ועוד מאמינים שעשינו דבר נכון? אדם שנראה בעיני עצמו צדיק עלול להיות מסוכן מאוד.

הרבה יותר קשה למונותאיזם (אם כי לא בלתי אפשרי) ליפול לתוך המלכודת הזאת. כשיש לנו רק א-ל אחד אנחנו צריכים להיות עקביים, במידה שאנחנו מייחסים לו רצונות ותאוות. קשה להגיד שעכשיו האלוקים שינה את דעתו, והוא דורש ממני לעשות רע!

אליל ושמו הצלחה

אין הבדל בין האדם הצדיק בעיני עצמו – "עובד האלוקים וגואל האנושות", לבין סוכן מניות המכור לעבודתו, שמשקיע 15 שעות ביממה, כל יום, ועושה כל כך הרבה כסף עד שהוא כבר לא יודע מה לעשות בו.

מאז ימי הביניים השתנה הרבה: "המושיע" החליף את גן העדן בבורסה. במקום לצטט את המקורות הוא מדקלם את שערי המניות. הצלב שהוא נושא הוא הפלאפון.

בכל אדם יש נטייה חבויה למסור את נשמתו למען מטרה, ולא לחשוב ולדאוג מדי יום: "האם זה נכון?"; "האם אני אמור לעשות את זה?"; "האם זוהי הגשמה אמיתית?"… איש המכירות עסוק כל כך שאין לו זמן אפילו להרגיש שהוא לא מאושר. הוא פועל למען איזו מטרה גדולה, והוא מאמין שיוכל להגשים אותה מכיוון שהוא לא רואה אף אחד אחר שמצליח להגיע לשלווה.

הכל חושבים שהוא מאושר ושיש משמעות בעבודתו. אולי באמת יש בה משמעות, וגם אילולא נלוו אליה כבוד וכסף הוא היה ממשיך לעסוק בה? אם כן, למה אנשים כל כך מצפים ליום שבו יצאו לפנסיה? כמה אנשים אנחנו מכירים שאפילו נהנים מהפרישה? האם העניין בחיים הוא לעשות כסף כדי שנוכל לחיות ולהמשיך לעבוד? או אולי לעבוד כדי לעשות יותר כסף, על מנת שלא נצטרך לעבוד יותר?

האם העבודה היא אמצעי או מטרה? האם נוותר עליה בשמחה ברגע שתהיה לנו הזדמנות, או שאנחנו באמת רוצים להמשיך לעבוד, משום שאין לנו משהו טוב יותר לעשות בחיים?

רוב בני האדם צריכים לפרוש באיזשהו שלב. ואלה שפורשים עומדים מול השאלה: "האם עבדתי משום שלא היה לי משהו טוב יותר לעשות?" זאת שאלה מפחידה מאוד, בייחוד בשלב מאוחר כל כך של החיים. לא קל למצוא משהו טוב יותר לעשות מאשר עבודה. העבודה מציעה לנו מפלט נוח מהתמודדות עם מערכות יחסים, בעיות קהילתיות וכולי. לכן, חשוב שנזכור תמיד שהמפלט הזה אינו נצחי.

עדיף להתחיל להתמודד עם השאלה כעת, כשעדיין יש באפשרותך לשנות.

אלוקים לא צריך את הקרבנות שלך

הא-ל האחד אשר בו מאמינים היהודים הוא אלוקים שלא צריך שנעשה בשבילו שום דבר.

א-ל אחד, א-ל נצחי שהיה קיים מאז ומתמיד, א-ל שיצר את המציאות ושהוא אינו תוצר שלה, הוא אלוקים שאינו זקוק לשום דבר שהוא מן הבריאה שלו.

"ויאמר ה' אל אברם, לך לך…" (בראשית י"ב, א')

ההוראה הזאת מציירת את מערכת היחסים לא רק בין אברהם לאלוקים, אלא גם עם כל צאצאיו של אברהם. מערכת היחסים הזאת מבוססת על עיקרון חשוב מאוד: צריך לעשות דברים משום שנכון לעשות אותם, ולא משום שהאלוקים אמר.

אלוקים אינו זקוק לקרבנות שלך, הוא לא צריך את הטובות שלך. אם אלוקים אומר לך לעשות משהו, זה מפני שהוא דואג לך כמו שאבא דואג לבניו. מה שהוא אומר לך, זה מה שטוב בשבילך. אתה לא רוצה לעשות מה שטוב בשבילך?

אלוקים נותן לנו גם את החופש לבחור שלא לעשות את זה, באותה מידה!!!

ההבדל בין עבודת אלילים למונותאיזם, הוא שהאליל זקוק לך, וטוב לך שהוא זקוק לך. א-ל יחיד, לעומת זאת, אינו זקוק לך, אז מוטל עליך לגלות בעצמך מה יגרום לך להרגיש טוב.

עלינו לעשות דברים משום שאנחנו רוצים לעשות אותם, ולא בגלל מה שהחֶברה סיפרה לנו שנשיג מזה. לא עבור המעמד והכבוד המובטחים, וגם לא עבור התהילה, .

המחמאות וההערכה שתיתן לנו החֶברה; אלא רק משום שאנחנו מאמינים שזה הדבר שנכון לעשות. בלי שום מניעים נסתרים. היינו עושים זאת גם אם איש לא היה רואה, וגם אם אף אחד לעולם לא יֵדע על כך. ללא תשלום או שבחים. אנחנו פשוט יודעים עמוק בתוך הלב, שזה מה שאנחנו אמורים לעשות.

[אש התורה]