בחלומות החייט…

בשעה מוקדמת בבוקר כבר התדפק החייט של העיירה על דלת עוזרו. אי אפשר היה להסתיר את חרדתו, כולו נרעש ונרגש פונה הוא אל עוזרו המופתע – "מהיום", הוא לוחש לו באזנו, אני מבקש ממך, את שארית הבד הנותרים מזמנת הלקוחות אותם אני רגיל לגנבם לעצמי ו"להסתירם" מאחורי השולחן, שוב אל תיתן לי להותירם אצלי, כי אם להשיבם עם גמר העבודה ללקוחות.

 

לתדהמת העוזר שהכיר זה רבות בשנים את החייט ומעלליו, סיפר החייט על חלום נבעת שחלם הלילה בו עלה הוא לבית דין של מעלה, ובעודו עולה ומטפס בטרקליני העולם העליון התייצבו מולו של מלאכים "לחסום" אותו בדרכו כאשר הם פורסים בפניו גליל בד ארוך ארוך עשוי גזירי בד במגוון צבעים וגדלים שונים. אלו שאריות שהותיר אצלו, כל אלו עומדים לו עתה בדרכו לעולם העליון. לא עמדו לו כל בקשותיו והפצרותיו, תחנוניו ובכיותיו, המלאכים נותרו בשלהם, לא זזים. ולא נותנים לו להתקדם. עד שבקש על נפשו שיתנו לו עוד הזדמנות, מהיום הוא יחדל ממנהגו זה, מהיום הוא ישיב הכל לבעליו.

 

וכך היה, מאותו יום ידע העוזר כי כל שאריות הבד שבים לבעליהם. תקופה ארוכה שמר החייט על הבטחתו, עד שהזדמנה לידו הזמנה עם בד מאד יקר ומיוחד. והנה את שאריות בד זה "הסתיר" מבעליו אחורי השולחן. – כשנשאל ע"י העוזר לפשר מעשיו כשהוא מזכיר לו את החלום והבטחתו, השיב לו החייט, נכון שהבטחתי, אבל הבד הזה לא היה שם בגליל ההוא…

הכלל הוא – אומר הרב דסלר זצ"ל – הנגיעה העצמית מעוותת את שכל האדם, לא רק את הבחירה שלו, אלא גם את גישתו לעניין רע. מהו רע ומהו טוב, מה מותר ומה אסור. מה עליו לשפר ומה עליו לתקן – מה הוא הבטיח ומה לא היה "שם" …