ברכת המזון על אם הדרך – כך מטיילים!

עוד יום מאתגר עבר עלינו בחופש הגדול…
את הבוקר פתחנו בנסיעה מוקדמת צפונה…
החלטנו לנסוע קודם עלות השחר, בשעות בהם הכבישים עדיין ריקים יחסית, כדי שנוכל להגיע אל יעדינו בקלות, ללא צורך להיתקע בפקקים המאיימים עלינו בכל יום ועל אחת כמה וכמה בימי החופש…
בחרנו להתחיל את היום בתפילת השחר, איך לא, על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במרון, ומשם הדרך אל המסלול קרובה היא עד מאד…

המשכנו בדרכינו לכיוון נחל עמוד ומשם פנינו לעבר מסלול מרתק שארך לנו מספר שעות.
הבטנו בנוף הקסום, כמובן לא שכחנו להרוות את צימאוננו, וכך סיימנו לאחר מספר שעות מסלול הליכה שהותיר אותנו מרוצים…

מכאן אי אפשר להמשיך הלאה בלי איזו ארוחת צהרים טובה…
פתחנו שולחן באחד החניונים הסמוכים, העמדנו את המנגל והתחלנו לנפנף.
הוצאנו מהצידנית את הבשר המתובל בטוב טעם שהכנו מבעוד מועד… ואכלנו לשובע…
כמובן שאחרי האוכל בירכנו ברכת המזון.

ברכת המזון על אם הדרך…

ירדנו לכיוון טבריה, אי אפשר בלי לעשות קפיצה קטנה למים…
עם בננות וסירות שונות השתוללנו, נסחפנו…
לא שכחנו לארגן תפילה במקום עוד קודם השקיעה,
עד… שהגיע סיומו של יום…

בחרנו לסיים את היום בסעודת מלכים לאנשים מורעבים ועייפים…
נכנסנו למסעדה מקומית…
נטלנו את ידינו, והתחלנו לטחון…

בדרכינו הביתה הרהרתי לעצמי.
כמה אנרגיות השקענו בבחירת המסלול…
כמה אנרגיות השקענו במהלך הטיפוס בעליות ובמורדות המסלול,
כמה אנרגיות השקענו בידינו כשנפנפנו את ה'מנגל' וכמה כסף השקענו כשירדנו לטבריה ואכלנו ושבענו…?

אבל לא כשבֵרַכנו…

כמה לא השקענו כשהתפללנו אצל רבי שמעון בר יוחאי…
כמה לא השקענו כשהיינו צריכים לברך 'המוציא לחם מן הארץ' כשנפנפנו….
כמה לא השקענו כשהיינו צריכים לברך ברכת המזון במסעדה, כשכבר היינו סחוטים ועייפים, ושבעים…?
מדוע כשאכלנו, אכלנו  לתיאבון, במרץ, בהתלהבות… אולם כשהגיע הרגע לברך… שכחנו מעצמינו…
בזמן ברכת המזון היה זה הזמן לחשוב על איך היה הטיול…
על החוויות שחווינו באותו היום… ובעצם על מה לא חשבנו ברגעים אלו… על הכל!
חוץ מ…
על ההודאה שבברכת המזון!

הרהרתי לעצמי, שוב לֶמה אנו בכלל מברכים?
אלוקים אשר לו תבל ומלואה, זקוק לברכותיו של האדם?
האם בלי אותן ברכות, אלוקים לא יסתדר חלילה?
לשם מה מברכים אנו את ברכת המזון, האם לא די בברכה מקוצרת?

נדמה, אפוא, כי מטרת הברכה אינה צורך של הקדוש ברוך הוא בכלל, ולא נועדה אלא לצורכו של האדם.

וכך כותבת התורה (ספר דברים פרק ח):

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹוקיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

לא בכדי מאריכה תורתנו הקדושה בעניין זה, מסר חשוב עד מאד באה התורה לומר לו לאדם, עת בא הוא לאכול, וכך כותב הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל: 'כל אימת שהתחזקת על ידי ברכת ה' וסיפקת את צרכי קיומך הגופני, עליך לזכור את ה' אלוקיך שהחזיר לך את כוחך וסיפק את צורכי קיומך, לפיכך עליך להקדיש לו את כל ישותך שנתחזקה ונתעלתה, ועליך למסור את עצמך לקידום מטרותיו ולהגשמת רצונו עלי אדמות'

'אל יעלה על דעתנו שה' מספק לנו רק את הנכסים ואת ההנאות שהם בגדר מותרות, אלא אפילו הלחם המקיים את נפשנו לא נמסר לידינו, אפילו הקיום הערטילאי של האדם הרי הוא מתנה ישירה של השגחת השם…'

מי מרוויח כשאתה מברך ברכת המזון על אם הדרך?

למדנו שמצוה זו איננה חובת נימוס של אמירת תודה על המזון בלבד.
היא מזכירה לנו שקיומינו תלוי רק בה' לבדו, והרי היא מחַיָה ומעוררת בלבנו גם את כל המסקנות הנובעות מעובדה זו למילוי תפקיד חיינו…

כשנברך קודם האכילה נבטא את קבלת ההתחייבות בכך שתוספת הכוח אותה נקבל מיד עם האכילה תנוצל היא לעבודת השם, שכן בזכות הברכה ניתנת הרשות לאדם לאכול מטוב הארץ ומפירותיה, וכשנברך בסיום האכילה שוב נבטא ונזכר כי כל קיומינו תלוי ועומד ברוב רחמיו וחסדיו ועל ידי 'טובו' של ה' המתגלה 'בחן בחסד וברחמים' לפי מידת זכותו של המקבל…

כעת כאשר אברך את ברכת המזון תעורר היא בליבי את התודעה האמיתית מי נתן לנו את הארץ ואת ברכותיה, באילו תנאים קיבלנו את הארץ ולצורך איזו מטרה קיבלנו אותה, כך נדע שלא נהיה ראויים לברכות אלא אם כן נזכור את החובה המתחדשת בכל ברכה המתקבלת…

אל יעלה במחשבתו של אדם לאחר שאכל ושבע… ועדיין לא ברך…

שמא, 'כוחי ועוצם ידי דאג לי לאוכל / למנגל הזה… למסעדה המשובחת הזאת…'

להיפך ! – מזהירה התורה ומצווה, וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל…

גם כאשר אתה שבע, תברך באותה השתוקקות בה אכלת כשבולמוס האכילה תקף אותך…

כעת כשכבר שבעת, אל תפרוק את עולך מעל צוואריך…

אל תקום מהכסא ותלך…

גם אם אתה בטיול, אתה יכול וצריך לברך ברכת המזון על אם הדרך בכוונה גדולה.

כמו שלא שכחת לשלם לבעל המסעדה עבור המנה אותה הזמנת…

כמו שלא שכחת לתת טיפ למלצר הנחמד אשר שירת אותך נאמנה, כך תדע גם לא לשכוח לשלם למי שזן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד וברחמים…

מצוות שאדם דש בעקביו

מעתה הבנתי משמעות אחרת לפירושו של רש"י בתחילת פרשתנו, וכך כותבת התורה: (דברים פרק ז יב-טז)

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹוקיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ"

וכבר עמדו על כך פרשני המקרא, מהי כוונת התורה באומרה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן…

היה מתאים יותר לכתוב והיה אם תשמעון?

ופירש רש"י (רבינו שלמה יצחקי) והיה אם את המצוות הקלות שאדם דש בהם בעקביו תשמעון, הרי כי אז… ואהבך וברכך והרבך וכו'…

כלום בעשיית מצוות שאדם דש בהם בעקביו מבטיחה התורה שלל כה רב?

וכי תמצא קושי כלשהוא בעשיית אותן המצוות?

מדוע כאשר אנו מקיימים את אותן המצוות שדשים אנו בעקבינו איננו רואים את שפע הברכה האלוקית הזאת?

אכן לאור הדברים שלמדתי אודות מהות הברכה, השכלתי להבין כי בכוונת התורה לומר: לוּ יעשה האדם את המצוות שהוא דש בהם בעקביו מידי יום ביומו ומידי שעה בשעתו, כברכת המזון, כברכות השבח וההודאה, ברכת הנהנין וברכת המצווה, כראוי! בחשק רב!

על כך מבטיחה התורה את שפע הברכות האלוקיות הנ"ל.

זה לא רק לברך ברכת המזון על אם הדרך, אלא לחשוב על כל פעולה שאתה עושה, ולהשתדל לקיים את מצוות התורה הקדושה.

אכן זוהי עבודת חיים!

על מסירות זו, מבטיחה התורה תשלום ראוי…

הלוואי שמחר בארוחת הבוקר… כבר לא על אֵם הדרך… אזכה להתחיל לברך כראוי… לכל הפחות עם אותו החשק בו אני אוכל…

הלוואי…

כתובת לתגובות: shlomogrin@gmail.com

להזמנת הרצאות: 054-8433102