מעולם הדוגמנות לחסידות בעלזא

סיפורו המפעים של אביחי כהן, קצין מצטיין בסיירת דובדבן, שכיכב בהיכלי האופנה העולמית כדוגמן צמרת וחזר בתשובה

הקרב על החיים

גדלתי בכפר הרואה, עם ערכים, עם יהדות. בבית טוב. ולמרות שהיה לי חיבה מיוחדת במיוחד ללימוד תורה מהר מאוד זה התחיל להעלם ולהתחלף. בסביבות גיל 11-12 הרגשתי שכבר אין לי רצון ללימוד הזה. כל מה שקשור לגמרא ותהילים – התחיל לשעמם אותי. בא נאמר – אין לך רגש לדברים שבקדושה.

הייתי ילד חושב, ולאט לאט התחלתי לפתח חשיבה עצמאית שאמורה לנטרל את מה שגדלתי עליו. שאולי זה לא נכון הדבר הזה וזה לא מתאים. לאט לאט נכנסו לי שאלות כפירה והתחלתי בתהליך נסתר ולא נגלה – להיות ילד שמתחיל לא לשמור צומות, מתחיל לחלל שבתות, מדליק אור, לאכול ללא הפרדה בין בשר וחלב וכו'.

בהתחלה אני מסתיר ולאחר מכן אני חושף את זה. כבר מחוץ לכפר אני הולך בלי כיפה. נכנסתי חזק לאימונים של פיתוח גוף, חדר כושר, קארטה ואומנויות לחימה. בגיל 16-17 אני נמצא רוב הזמן אצל החברים.

כל הנושא של דת נשכח מאחורה. שום דבר, לא כיפור, לא כשרות, לא פסח. הייתי מגיע עם האוטו בערב שבת ומחנה אותו מחוץ לכפר. נוסע בערב לחברה… פעם מישהו חסם לי את הרכב שלא אוכל לצאת בשבת, אז הגעתי במוצאי שבת אליו הביתה וממש כעסתי: מה זה הכפייה הדתית הזו, זה לא צורה. אז הוא התחיל לצעוק עלי איך אתה לא מתבייש, תראה איך אתה נראה, אין לך גבולות…

אמרתי לו בצורה מאוד פשוטה: הגבול שלי זה גבול האמת. אם יש אמת עושים אותה עד הסוף, ואם אין לא עושים כלום.

הוא שאל אותי למה אתה מתכוון? אמרתי לו: תראה, יש לך הרבה דברים בהלכה שאתה לא עושה… אמרתי לו אתה אדם מאמין שיש בורא לעולם ויש תורה והתורה היא תורת אמת, איך אתה מרשה לעצמך "לחפף" בצורה שיטתית. מילא אתה מנסה ולא מצליח בן אדם זה בן אדם, אבל להיות "חפיפניק" ולהגיד לשני שיש אמת, זה אתה לא יכול לומר. אני יותר אמיתי ממך כי אם אין בורא ואין תורה אין הגיון בלצום ביום כפור, אבל אם יש בורא ויש תורה, אין הגיון בלחפף אפילו לא פרט קטן בשולחן ערוך.

הוא לא ידע מה לענות לי!

צפו בסרט מרגש עד דמעות על חייו של אביחי כהן >>>

אביחי כהן, קצין חי"ר

זה גם היה לי עם הצבא. נקלטתי לצבא ביחידת דובדבן. בתקופתי זו היתה יחידה עוד לפני החשיפה הגדולה שלה בשנת 91-92, אז היא נחשפה בצורה רשמית. יחידה זו התאימה לקווי האופי שלי מבחינת הפער בין השכל לרגש. תקופה מאוד מעניינית. אינתיפאדה… אנחנו בלב הבלאגן ועבודה סביב השעון… טול כרם… בית לחם… וחוזר חלילה. עבודה מאוד מאוד קשה, התפקיד ביחידה היה להיכנס והתחפש ולהיראות ולהגיע עד המבוקש ולבצע פגיעה ממוקדת בהתאם לצורך ויציאה החוצה.

גם צורת הפעילות של המבוקשים היתה מאוד קצרה, הייתי צריך להיות עירני וחד מאוד. לשבת במארבים הרבה מאוד זמן עד שמישהו יגיע… והוא לא מגיע…. זה עבודה שדורשת הרבה מאוד עצבים ושליטה ברגשות, לדעת לתמרן ולהשליט את הרגשות בצורה הנכונה.

מה זה דת?

המושג של דת לא הופיע כלל בשירות הצבאי. יסוד שיכלי למושג אמונה בעיני לא היה אז, כמובן היום זה שונה לחלוטין. אז בכלל זה לא היה דבר שקיים. לא מתחיל אפילו.

בשלב מסוים אני מקבל מתנה, איכשהו הגיע אלי טיול שבועיים וחצי ע"ח צהל לקצינים מצטיינים, זה היה די נדיר בזן שלי, הייתי יחסית צעיר לקבל טיול כזה, ואני מקבל את זה וקופץ על המציאה. פתאום מתהליך  של שנים של עבודה אני יוצא לקטע אחר לגמרי במכה אחת. ופשוט הייתי בהלם איך החיים שלי נראים בצבא.

זאת אומרת הייתי כ"כ בפנים ופתאום אתה יוצא החוצה ונכנס לפאזה אחרת בצורה עוצמתית מאוד. זה לא היה אדם רגיל שפתאום יוצא לחו"ל, זה היה אדם שחי, אוכל ונושם טרור. לצאת להפך הגמור, להריח את העוצמות האחרות. עוצמות של בעל דיסקוטקים… עולם.. זה היה חזק מאוד ועוצמתי.

אני חוזר לצבא אחרי השבועיים וחצי עם הרהורי יציאה מהצבא, עשיתי פה מספיק… ולך תדע מתי אני אקבל כדור ולא אחזור הביתה ואז לא אוכל לראות עולם. ואז קסם אלי מאוד העולם והחלטתי לבקש חופשה נוספת.

24 שעות מהרגע שאני יוצא לחופשה, זה למעשה מתברג פנימה ונוגע בקצה הקרחון של סוג של עולם שבשל השוני המטורף בצורת החשיבה שלי, דווקא זה סיקרן אותי.

לחלום להיות דוגמן

לא היה לי בחיים בחלומות להיות דוגמן או משהו בסגנון, רק מה? שהגעתי לתל אביב די בהתחלה נכנסתי לחדר כושר, ופגשתי בבנאדם שהיה צריך עזרה עם משקולת שכמעט נפלה עליו והתחיל לדבר איתי… הוא דיבר איתי על תחום שהוא עוסק בו, והתחיל לדבר איתי על תחום הדוגמנות. אמרתי לו , מה , זה לא בשבילי…. ללכת על מסלולים.. זה לא לרמה שלי הדברים האלו… אבל באיזשהו מקום הרגשתי משום מה שזה מושך אותי. זה לא השכל, זה ברור, אין לך השליות. יום אחרי זה הוא נתן לי כתובת של סוכנות דוגמנים. הכל הלך שם די מהר. בהתחלה ממש נדלקו עלי ואמרו לי שצריך להשקיע הרבה. תוך תקופה מאוד קצרה אני מוצא את עצמי מתחיל להצטלם ולהיות מוכר. מכאן אני נכנס לעולם הבוהמה התל אביבית.

אביחי כהן – דוגמן צמרת ישראלית.

  • אתה יכול להבין את המקצוע הזה?
  • כן. בהחלט! אני יכול להבין את המקצוע הזה.
  • לשמחתנו, לא כל מי שמתאים חיצונית, מתאים פנימית. אני מתעסק עם מקצוע שאני בוחר בדיוק את העבודה שאני רוצה, ולא הולך עם זקן ולא עם משקפיים. יש לי קווים אדומים. בן אדם שאין לו בעיה עם זה – שיהיה לו לבריאות. זה ענין מנטלי נטו.

הפגישה עם ורסצ'ה

למעשה אחרי 3-4 חודשים קבלתי הזמנה ראשונה לאיטליה. לתצוגות האופנה הבין עולמיות במילאנו. אני זוכר על הגג ברחוב רש"י בתל אביב, הגיעו חבר'ה – הייתי דוגמן ישראלי שנוסע לאיטליה, זה היה דבר נדיר. אני זוכר שעשו לי מסיבת פרידה. הגיעו למסיבה כל המי ומי בתל אביב. כל החבר'ה. כל השמנת של הבוהמה התל אביבית.

משם אני נוסע לאיטליה ומתחיל לגעת בדוגמנות של חו"ל. דוגמנות של חו"ל זה עולם אחר לגמרי. קודם כל הכמויות של הדוגמנים אחרות לגמרי, אתה פוגש שם דברים מוזרים, צבעים, צורות, השקפות, חוויות. דברים מטורפים. אתה בעצם עובר דרך מקומות שהם מוגדרים כליבות אופנה בין-עולמיות. אתה מכיר מהר מאוד את העולם, והוא נכנס לך תחת הרגליים.

אני לא מדבר על זה שאתה הולך למסיבות של ורסצ'ה וארמני, וארמני עושה תצוגה ומזמין את כל הדוגמנים… מלא דוגמנים אז… מאוד מפורסמים.

יש לי הכל! הכל!

אדם שחי את עולם במקום כזה מבחינה חומרים יש לו הכל! אתה לא מוגבל לכלום! במסגרת היום יום יום אתה עושה מה שאתה רוצה! חי את החיים בלי גבולות. תנסו לדמיין את העוצמה הזו: להרגיש מה זה כסף, כל תאוות העולם הזה… להרגיש. אתה לא עוצר לחשוב. אתה מרגיש והמח עף החוצה. אתה עושה מה שאתה רוצה! יש לך הכל! העוצמה של הדבר הזה בעולם הדוגמנות בחו"ל זה לא כמו בתל אביב. קח את זה ותכפיל את זה לא יודע בכמה…. זה מטורף. כל עוצמה שאתה עושה פה, שם זה עשרת מונים יותר חזק. וזה טירוף! הדבר הזה… טירוף, עד לנקודת השבירה שבעצם הזמן לחשוב מתחיל להרוג אותך.

אני חושב שאם היו לוקחים בחור בן 17-18 והיו מראים לו חיים של דוגמן, הוא היה אומר: תן לי את זה! יאלה, תן לי את זה! יום אחד! זה כ"כ עוצמתי… ובאמת הדבר שכך גם הרגשתי.. בשלב מסוים זה מתחיל לשחוק אותך. הכי פשוט שבעולם. כשאין לאדם גבולות אז גם דברים הכי עוצמתיים כבר לא משפיעים עליו. זה קצת דומה לאדם שצורך סמים. כשלוקח סם, ומתישהו צריך להגביר את המנה, ומתישהו כבר מנה מוגברת גם קטן עליו אז הוא לוקח מנה מסוג אחר ואז הוא כבר גומר את כל הסוגים של המנות וכל העוצמות של המנות אז הוא נכנס לאישפוז על זה שהוא צריך לעבור תהליך של ניקוי.

לכל הדעות כאשר אדם עושה ללא בקרה ורק על הרגשה  הוא מגיע למצב שהוא לא מסוגל להתרגש מכלום. בעצם השמש החזקה מעוורת אותו. ואנשים חא קולטים את זה. זה כמו שאדם יסתכל בשמש ויגיד: אני לא מסתנוור. אז מה? הוא כ"כ מסתנוור מהשמש, שהוא כבר עיוור ולכן הוא לא מסתנוור. כשאדם מגיע למציאות שתאווה נורמלית לא מדברת אליו אז הוא לא מעל התאווה, הוא מתחת לתאוה.

את המשוואה הזו לא קיבלתי!

בנקודה של המיצוי החיצוני והרגשי כשאתה מגיע להכרה שכלית וברורה: לא זה החיים. אתה לא הולך בכלל בכיוון. כשאתה מתחיל לחפש, אתה נכנס לאטרף. התחלתי לחרוש ספרים ואנשים. התחלתי לתחקר אנשים: ממה אתה חי? מה מניע אותך? התחלתי לעשות עבודה רצינית גם של איסוף מידע, וגם של איסוף מידע היסטורי: מה מניע אנשים לחיות?

זה היה בולמוס. לדוגמא: הייתי מגיע לתצוגת אופנה עם שקית ספרים. הולך חוזר, מחליף וחוזר לספר. קורא 4 דפים וסוגר. עולה, חוזר, עושה את המסלול וחוזר לספר. לא מתקשקש עם הדוגמניות. אתה בקטע של מאוד בפוקוס על החיפוש שלך. יש לך זמן ים! אתה חושב שעות. אתה קורא בלי הפסקות 10-15 שעות. אתה טוחן. טוחן. טוחן. ומפנים בצורה בלתי רגילה. כי כל זמן שאתה לא קורא אתה מפנים. זה בולמוס מטורף. אתה מספיק בזמן קצר מאוד, הרבה מאוד. ואתה מתנסה ומנסה, אבל התאכזבתי כל פעם מחדש. כי כל מקום שהתחלתי לקרוא, ואפילו דברים מאוד מעניינים, איך שהגעתי לנקודת השכל, זה נשבר. אמרתי לעצמי: תאוריה מעניינת, דבר מאוד יפה, עוצמתי, רעיון טוב. מאיפה זה? מי כתב את זה? אז אנשים שאלו אותי, מה אתה מתפלסף? טוב לך, מתאים לך? עוזר לך? לך על זה!

פה נדלקת לי נורה אדומה. מה זאת אומרת זה טוב לך? אחד טוב לו לקחת סמים.. מה זאת אומרת תלך על זה, בעצם אתה בא ואומר לי:  מרגיש לך טוב זה אמת. את המשוואה הזו לא קיבלתי!

שאלה בסיסית

ואתה פשוט נדהם לראות, אמרתי לעצמי, רק אני נורמלי? אני רואה אנשים חכמים! ואני בא ושואל שאלות בסיס פשוטות, מה שאתה עכשיו עושה, לפי הכת שלך זה נוגד את ההגיון הבריא שלך ושלי, למה אתה עושה את זה? דבר איתי שכל נקי!

בשלב הזה לא חלמתי על הכיוון של יהדות. אבל זה היה בכיוון של לבדוק כל דבר. ובאמת בשלב מסוים הגעתי גם לדתות הגדולות.

כל אדם שקצת לומד יודע שהדתות הגדולות יוצאות מהיהדות. אבל המעניין הוא שעשיתי הפוך. עד הנקודה הזו לא היה לי בכלל מחשבה שיש משהו ביהדות. אני מספר את זה כדי לראות איך אדם עושה חסימה רגשית על משהו בעבר שלו, והוא לא מסוגל לגעת בו כשלמעשה שם נמצא הפתרון. החסימה הרגשית סוגרת אותו, אני ברחתי משם בתור ילד, וכשהתחלתי לחשוב, אז לא חשבתי על האפשרות שהמקום שמשם ברחתי שם הוא קיים.

חכמת הבודהיזם

דיון חזק מאוד זכור לי עם אדם שקשור דווקא לבודהיזם, שדיברתי איתו אנגלית רהוטה, ועם כל השאלות שלי הוא התחיל להגיד לי שאתה עושה טעות, מכיון שהתחום שאתה מחפש הוא תחום ידיעה שכלית והתחום שמתעסקים בו הדתות הוא התחום של אמונה, ומכיון שהתחומים האלה מקבילים ואינם נפגשים אף פעם אתה פשוט צריך להחליט מה אתה רוצה, לדעת או להאמין. או שאתה מאמין אתה מתחבר רגשית ואתה עושה, או שאתה יודע ואז אתה בכיוון אחר.

הוא עצר דקה, שתיים. ואז אמר לי: ובכל זאת, אם אתה באמת מתעקש לצרף אמונה וידיעה ביחד, הכתובת היחידה שאני יכול לחשוב עליה ששמעתי שזה כך  – ובעצם הוא מתחיל באופן מאוד טבעי לדבר איתי על כך – הוא קרא לזה "קבלה יהודית".

זה היה דיון מטורף, שאני בקטע של "לחפש" ואדם לא יהודי, שלא יודע שאני יהודי ומכוון אותי שהוא טוען שיש את האפשרות הזו.

קבלה יהודית

ברגע שהוא זרק לי את המילים "קבלה יהודית" אני זוכר את התדהמה שלי. וכשהלכתי ליהדות לחפש, חיפשתי את המכון לחקר הקבלה, כי זה מה שהוא אמר לי. הגעתי לשם עם ארנק מלא לירות שטרלינג, שאלתי אותם איזה ספרים יש לכם, קניתי הכל, שילמתי לו ונסעתי עם זה לברצלונה.

ישבתי וחרשתי את הספרים האלה והייתי בהלם. כל דת שתלך ותנסה להתחקות על המקור שלה, אתה תתחיל לגלות הרבה חורים בעגלה. על צורת העברה, על תוספות שהוסיפו, על חסרונות שהורידו. על ספקות של היה או לא היה. על מניפולציות מאוד אכזריות של מיסדי אותה הדת. הפעם הראשונה שבה אני מזהה מבנה מסודר מתחילתו ועד סופו של צורה ואופן העברה עם קישור פנימי וחיצוני – אין בעיות בפאזל! אמת ברורה ללא כל סייג. והדבר הזה היה מבחינתי, מבחינת הבהירות של הדבר – דבר שאין לו אח ורע. זאת אומרת אני בגיל 24-25 מגלה שהאמונה היהודית: יסודות האמונה, מציאות הבורא שהוא אחד ויחיד, מציאותה של תורה, מתן תורה, ומציאות עמ"י וכו' כל היסודות היהודיים הם דברים שניתנים לברור בצורה הכי שיכלית שיש כיבוד לבנין האמונה. על זה – עבודה רגשית, והרבה! אבל היסוד הוא שכלי! התחושות שאדם מרגיש כאשר הוא מגלה שהאמת היתה מתחת לאף שלו הם תחושות מטורפות. זה היה כ"כ מזעזע, בגלל 2 חלקים: החלק הראשון מבחינה אינטלקטואלית – תראה מה היה לך מול העיניים ולא ראית. החלק השני זה בעצם החלק של "וואלה, זה אמת" ובאיזשהו מקום עכשיו, "אכלתי אותה". למה? כי עכשיו אני צריך לוותר על הכל. הייתי בשל להבין שאם זה אמת אני אעשה את זה כי זה אמת.

תחילת התהליך

זה היה תחילת התהליך, וזה היה תהליך לא פשוט שכלל לראשונה אחרי הרבה מאוד שנים – הרבה דמעות. אמרתי: "בורא עולם, התרגלתי לשקר, אתה אמת, ואתה בתוכי ויש בי אמת ואני רוצה את האמת" תחבר אותי אל התורה.

ברחתי פנימה – אני אומר: אני אהיה קרבי וחייל. המטרה אמת! אכנס לשטח הנגועה ואפגע. זה אומר ללמוד בכוח, כי אתה רוצה את זה רק יש לי חסימה! וזה אומר תפילות ובכיות לבורא עולם, תן לי את המתנה הזו!

אלו החיים שלנו, אנשים נרצחו ונשרפו על הדברים האלה. אני פה בארץ ישראל, ערב ביאת המשיח, שנזכה בקרוב, אני לומד את תורת ה'. ואני מתעקש על זה. ויש לך פעמים שאתה יושב על איזה דף גמרא ולא מבין כלום. ואתה משקיע. ופתאום אתה מקבל פצצות של אור רוחני. אני זוכר מצבים שאני פתאום עוצר את הלימוד ואני מתחיל פתאום לבכות. אני אומר זהו! זה זה ! לא רוצה עוד כלום!

כשאדם טועם את הדבר הזה, נגמרות לו השאלות לגבי הנאות העולם הזה! אין שאלות אחרי זה. זה דבר ששום סם ! שום סם בעולם! שום עוצמה אין לו אח ורע. כי אתה מתחבר לבורא עולם מנקודת האמת הפנימית שלך דרך תורת ישראל. התאוה לא מדברת אליך. לא כי אין לך תאוה, אלא כי זה מרחיק אותך מה'. אין לזה אח ורע. כל מי שיושב ולומד תורה יודע בדיוק על מה אני מדבר.

החיים יפים

התורה זה לא רק בית המדרש, זה נכנס לך לטיטולים, לקפה. אתה חי! ב"ה.

זכיתי בתוך תהליך התשובה להכיר אנשים נפלאים. הגעתי לישיבת תורה ואמונה, ישיבה של חסידי בלעזא, ישיבה טובה שאהבת ישראל זה היסוד שלה.

התחלתי להתחבר ולהכיר את אורחות החיים המאוזנים שנותנת לך את הכלים לסלול את הדרך על דרך ה' האמיתית.

אולי היום אחרי 13 שנים אני מתחיל להתקרב, להבין מה זה טוב. מה זה טוב.

אני לא משווה שום דבר ממה שהיה שם למה שיש היום. הדבר הכי עוצמתי לא מגרד את הדבר הכי קטן שיש לי היום. אין לתאר ולשער.

משהו פעם אמר לי: מה היה קורה אם זה לא היה? מה היה קורה אם היית נשאר בחוץ ולא מגלה? קשה לי להכיל את זה רגשית ובעיקר שכלית. לפספס 70 שנה על שטות כזו.

שיבואו לשולחן שבת וישאלו את השאלה הזו. לראות את האורות של הילדים ואת האמת בפנים. ולהוריד דמעות על זה, אין לי בעיה. על זה אני גאה כי זה מקום לבכות ולהגיד "אני גאה להיות יהודי" להיות שייך ליחידת נבחרת הקב"ה.

אלו החיים, פשוט, נקי, קל אמיתי ומי שרוצה באמת, זה אצלו!