דרושים מאה מיליארד דולרים לצורך בניית בית המקדש

הס הושלך בקהל…

רבבות האנשים שהשחירו את הכיכר המרכזית שתקו באחת.

קול מהדהד הפר את השקט:

"רבותי, הגיע הזמן בו ניתן לנו רשות לבנות את בית המקדש".

תרועות שמחה, התפרצות של רגשות, דמעות של אושר ולבבות נמסים.

האומנם?!

הגיע הזמן המיוחל? הזמן לו כולנו מצפים? מתחננים ומבקשים? הגיע מועד בניית בית המקדש?!?!

"אבל", נשמע הקול בשנית והשקט חזר באחת:

"לצורך כך מוטל עלינו לגייס ביממה הקרובה סכום של מאה מיליארד דולר לצורך הבניין".

מאה מיליארד דולר?

תוך עשרים וארבע שעות??

הסכום אגדי!

הוא ממש בגדר חלום.

אבל כשמדובר בדברים העומדים ברומו של עולם נעלמים כל הספיקות.

בית המקדש!

פסגת התקוות של עם ישראל בכל הדורות…

התאבלנו על החורבן בימי בין המצרים, צמנו וקוננו בתשעה באב והנה התקבלו התפילות, הגיע הזמן…

הגבאים, העסקנים, וכל אחד מעם ישראל, כולם נרתמו להצלחת המשימה.

מיילים בהולים נשלחו לארבע כנפות תבל.

אנשים מכרו את ביתם בשמחה.

אפילו העניים וקשיי היום תרמו מעל ומעבר ליכולתם.

תוך פחות משעתיים נאסף הסכום כולו!!

בניית בית המקדש לא עולה כסף

תיאור זה הוא כמובן דמיוני לחלוטין. 

כי למדונו חכמי התלמוד שבית המקדש השלישי ירד באש מן השמים ואין צורך בממון כדי לבנותו.

אבל גם אם לא צריך כסף, יש דבר אחר שאותו אנחנו חייבים לתת כדי לקדם את בניית בית המקדש.

רק בנו זה תלוי.

זה הדבר היחיד שמעכב את בניית בית המקדש: 

ביטול שנאת החינם.

שנאת חינם היתה הגורם לחורבן בית המקדש, ואהבת חינם היא זאת שתביא לבניית בית המקדש. 

הדברים נוקבים ומחייבים.

נמצאים אנו בימי האבלות על החורבן.

עם ישראל כולו בוכה ומקונן על חורבן הבית ועל גלות ישראל.

כמה נורא הדבר שאדם ינהג מנהגי אבלות, ובאותו זמן ימשיך להרוס ולהחריב את בית ה' על ידי כך שהוא מדבר לשון הרע, מרבה מחלוקת ושנאתם חינם…

נכון, קשה לנו מאוד להתגבר על השנאה שיש לנו בלב כנגד מי שעשה לו עוול.

קשה לנו מאוד לסלוח למי שהעליב אותנו והשפיל אותנו.

אבל אין ברירה.

אם אנחנו רוצים לבנות את בית המקדש, אנחנו חייבים לוותר, לסלוח, לשכוח את הדברים הרעים שעשו לנו, ולהתמקד רק בדברים הטובים והחיוביים.