מה באמת קרה בתשעה באב?

מדוע צמים? על מה מתענים?

בתשעה באב, נצום כולנו את תענית תשעה באב. מדוע צמים? על מה מתענים? מה בעצם קרה בתשעה באב?

המשנה בפרק האחרון של מסכת 'תענית', מספקת לנו תשובה מלאה לתהייה הזאת:

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁעָה בְאָב:
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקָעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפִּיסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. 
בְּתִשְׁעָה בְאָב, נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתֵּר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. 

את המאורעות שאירעו בשבעה עשר בתמוז, ביארנו במאמר נפרד.

מה באמת קרה בתשעה באב:

האירוע הראשון המוזכר במשנה הוא: נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ.

אירוע זה קרה כשבני ישראל יצאו ממצרים והלכו במדבר.

לפני שנכנסו לארץ כנען כדי לכבוש אותה מידי העמים שהתגוררו בה באותם ימים, שלח משה רבינו מרגלים.

מכל שבט נבחר אדם אחד, שהצטרף ל'משלחת ריגול'.

כך צעדו 12 המרגלים ברחבי ארץ כנען, לאורכה ולרוחבה, וכעבור 40 יום שבו כדי לדווח על אשר ראו עיניהם.

אלא שרוב המרגלים, עשרה מתוכם, לא הסתפקו רק בדיווח יבש, הם הוסיפו גם פרשנות.

זאת היתה הטעות שלהם, והיא מכונה 'חטא המרגלים'.

הם דיווחו שהעם המתגורר בארץ כנען הוא חזק ועצום, "לא נצליח לגבור עליהם במלחמה", הם אמרו.

האמת היא כמובן שכשקדוש ברוך הוא רוצה, גם עם חלש ובלתי חמוש, יוכל לנצח במלחמה את הגיבורים הגדולים ביותר.

החטא היה לא רק של המרגלים, אלא של רבים מעם ישראל שהאמינו לדבריהם, וגעו בבכייה.

הם דיברו על כך שהם חוששים למות במלחמה, ולא האמינו למשה רבינו שאמר שהקדוש ברוך הוא יסייע להם וישמור עליהם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא "אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני קובע לכם בכייה לדורות".

ואכן, ביום זה אירעו לעם ישראל מאורעות קשים מאוד לאורך ההיסטוריה, בהן חורבן שני בתי המקדש, חורבן ביתר, גירוש ספרד ועוד ועוד.

העונש המיידי על חטא זה היה שעם ישראל לא ייכנס לארץ כנען במשך ארבעים שנה נוספות.

על כל יום שהמרגלים סיירו בארץ ישראל, נענש עם ישראל להישאר שנה נוספת במדבר.

ארבעים שנה!

חורבן הבית

המאורע השני והשלישי שמזכירה המשנה: חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה.

בית המקדש נחרב בתשעה באב. פעמיים. גם בית המקדש הראשון, וגם בית המקדש השני.

שני המאורעות הללו קרו בתשעה באב, כשביניהם היה פער של 490 שנה.

כשאנו מתאבלים בתשעה באב, אנחנו מתאבלים בעיקר על שני המאורעות הללו, אבל אנחנו זוכרים גם את האירועים האחרים שאירעו ביום זה.

חורבן ביתר

המאורע הרביעי המוזכר במשנה הוא: נִלְכְּדָה בֵיתֵּר

ביתר היתה עיר גדולה מאוד, בה התגוררו אלפים רבים.

היא המשיכה להתקיים שנים רבות אחרי חורבן בית המקדש השני, אך לאחר שתושבים מתוכה העליבו את הרומאים, הם החליטו לכבוש ולהשמיד אותה.

במהלך כיבוש ביתר ביצעו הרומאים טבח מחריד בתושבי העיר, ורצחו אלפים רבים, במשך ימים ארוכים.

חכמי התלמוד מעידים שהדם שנשפך מהרוגי ביתר הפך לנהר של ממש, בגלל כמות ההרוגים הרבה שנרצחו בחרבותיהם של הרומאים.

השפלת ירושלים

ואילו המאורע החמישי, אומרת המשנה, הוא נֶחְרְשָׁה הָעִיר.

ביום תשעה באב, ככל הנראה שנה אחרי החורבן של בית המקדש, שבו הרומאים לזירת הפשע, כדי להשלים את המלאכה.

הם לא הסתפקו בחורבן בית המקדש, אלא גם השמידו כל שריד שנותר מהמבנה המפואר ששרפו, ולאחר מכן חרשו את אדמת הר הבית.

היה זה יום מר ונמהר לעם ישראל שחזה בהשפלה הנוראה שהפילו הרומאים את שרידיו של בית המקדש.

כעת, כשאנו יודעים מה קרה בתשעה באב, נוכל לגשת לשלב הבא:

לימוד ההלכות של תשעה באב

יהי רצון שנזכה לנאמר "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"