איך נצליח להרגיש את האבלות על החורבן?

האבלות על החורבן של בית המקדש מלווה אותנו כבר שנים רבות.

אלפיים שנה!

אבל לא כולנו מצליחים באמת להרגיש אותה, את האבלות על החורבן.

חלקנו, אפילו רובנו, ואולי גם כולנו, לא באמת באמת מרגישים בעומק הלב צער עמוק ויגון קודר על חורבן בית המקדש.

כן. אנחנו קוראים את מדרשי חז"ל, אנחנו מעיניים בתלמוד הבבלי ורואים כיצד היה נראה בית המקדש בבניינו.

אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יושב ומצטער צער רב על חורבן בית המקדש.

הוא מאוד מאוד רוצה לבנות אותו.

הוא מצפה בכיליון עיניים שנהיה ראויים לגאולה השלמה.

אנחנו יודעים. אבל אנחנו לא מרגישים!

זה עצוב לומר, אפילו מבייש, אבל זאת המציאות המרה, לפחות אצל חלקנו.

לא מרגישים אבלות על החורבן!

אז מה עושים?

כך תרגישו את האבלות על החורבן…

אם נקבל על עצמנו, לפחות בימים הללו, ימי בין המצרים, חודש אב.

אם נקבל על עצמנו להקדיש כמה דקות של מחשבה לפני כל אחת משלושת התפילות שאנחנו מתפללים ביום.

דקות אחדות שבהן ננסה לכוון את הלב שלנו לבית קודש הקודשים.

הרי חכמי המשנה כבר אמרו שאדם צריך לכוון את לבו לבית קודש הקדשים כשהוא מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

מה זה קודש הקדשים?

זה החדר הכי קדוש בבית המקדש.

זה המקום שאפילו הכהנים הצדיקים לא הורשו להיכנס אליו.

רק פעם אחת בשנה, בעיצומו של יום הכיפורים – היום הכי קדוש בשנה, נכנס הכהן הגדול, האיש הכי קדוש, אל קודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר בעולם.

פעם אחת בשנה!

וחכמי התלמוד מספרים לנו שלפני שהכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים, היו קושרים חבל לרגל שלו.

למה?

כי אירע לא פעם שהכהן הגדול לא היה מספיק ראוי לכך, ולכן הוא לא היה יכול לסבול את הקדושה הגדולה בקודש הקודשים. הוא נפל ומת.

לכן היו קושרים אותו מראש עם חבל, למקרה שהוא ימות ואז יוכלו למשוך אותו החוצה…

דקות אחדות של מחשבה

אם נקבל על עצמנו, להקדיש כמה דקות לפני כל תפילה, ולחשוב על כך. 

אם במהלך התפילה נדמיין את קודש הקודשים, נכוון את התפילות שלנו לשם, כי משם הן עולות לרקיע ואל כסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא.

אם נעשה כך, נוכל להרגיש מעט מן המעט בחסרונו של בית המקדש.

נרגיש את האבלות על החורבן!!

ולא רק שנזכה להרגיש את האבלות, אלא גם התפילות שלנו תהיינה בכוונה גדולה יותר.

מעומק הלב.

הפעם, כשנאמר את ברכת "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה", נרגיש זאת מכל הלב!

כשנאמר "כי לישועתך קיוינו כל היום", נתכוון לכל מילה שאנחנו אומרים.

כשנתפלל "והשב את העבודה לדביר ביתך" – נחשוב קצת מה זה 'דביר' – קודש הקודשים!

וכשנגיע ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – יזלגו דמעות מעינינו… 

וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.