בלי עין הרע

 

הם עונדים סרט אדום, תולים ענף ערבות, מעטרים את דלת הכניסה בנוצת טווס בגוונים שיוצרים צורת עין, "חמסות" בשלל גירסאות מקשתות את בתיהם ואת המכונית, כשתפגוש אותם הם תמיד יתלוננו על מר גורלם, מידי פעם שפתותיהם ירחשו פסוקים שונים, מקיפים עצמם בסוללות הגנה נראות ובלתי נראות נגד הדבר ההוא… ה"עין הרע"… —באדר משמיעין על השקלים. מצות מחצית השקל מזכירה לנו את נושא ה"עין הרע", "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" —"עין הרע", האם יש לחשוש? אילו דברים יש לנקוט כהגנה? ומה צריך להרחיק? וכן, דוקא ה"חמסות", יש להן מקור קדום, על הכל, בשיחה עם הרה"ג משה יגודיוב שליט"א, עורך ומחבר הספר החדש "עין הרע" – ב"עין יהודית"

 

הם עונדים סרט אדום, תולים ענף ערבות, מעטרים את דלת הכניסה בנוצת טווס בגוונים שיוצרים צורת עין, "חמסות בשלל גירסאות מקשטות את בתיהם ואת המכונית, כשתפגוש אותם הם תמיד יתלוננו על מר גורלם, מידי פעם שפתותיהם ירחשו פסוקים שונים, מקיפים עצמם בסוללות הגנה נראות ובלתי נראות נגד הדבר ההוא… ה"עין הרע"… זה סוג אחד של אנשים. יש אחרים שילעגו למושג הזה, כמו מבקשים להתעלל בו. "גירא בעינא דעינא"… הם מתהדרים בכך שהם לא מאמינים בזה, ובזים למושג. יש כמובן את אנשי האמצע, הם ישתדלו לא להבליט הצלחות, יוסיפו מידי פעם לדבריהם "בלי עין הרע, באופן אינסטינקטיבי, מסוג האמירות של "בלי נדר". לעיתים נדרשות מיוחדות אף יפנו ל"לוחשים" כדי להסיר חשש ל"עין הרע".

 

הרה"ג יגודיוב, עורך הספר "בלי עין הרע בעין יהודית", חקר בספרו את דעת חז"ל ורבותינו, ראשונים ואחרונים, על ענין ה"עין הרע". המושג, ההיבטים, והדרכים למניעה. ספר שהוא גם מקיף את הנושא, וגם דן בו בדרך עיונית מרתקת. אנו שואלים אותו, עם מי מאותם שלושה טיפוסי אנשים שתארנו הצדק: המחמירים, המבטלים או אנשי האמצע?!

 

הרב יגודיוב: עצם מושג ה"עין הרע" כדבר מזיק, מצוי בחז"ל בכל ענף תורני, באגדה ובהלכה ובסוגיות הלכתיות צרופות. נתחיל דוקא בצד ההלכתי, יש סוגיה ערוכה במסכת בבא בתרא, נאמר בה ש"אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בקמותיה". סיבת האיסור, שמא יזיק לשדה ב"עין הרע,. דין זה נפסק בשולחן ערוך, ועל פיו נפסק שאסור לאדם להביט על האדם בעת שעושה משא ומתן או עסק, מאותה סיבה של "עין הרע". כמו כן, נפסק בהלכות עליה לתורה, שאין להעלות אב ובן או שני אחים משום חשש ל"עין הרע". כמו כן, בדיני הרחקה בין בתים נאמר, שצריך להרחיק באופן שלא היה "היזק ריאה" של "עין הרע". ב"מרדכי" מבאר שמותר ללחוש לעין הרע בשבת היות שעין הרע היא "סכנה גדולה". כל הדברים האלה הם מושגים הלכתיים צרופים, שאינם מותירים ספק בעצם הכרת חז"ל ב"עין הרע" כדבר בעל משמעות הלכתית-ממונית.

 

לצד מדרשי חז"ל אנו מוצאים איזכורים רבים מאד ל"עין הרע". זה עתה קראנו את פרשת השבוע, כי תשא, בה נאמרה מצות נתינת השקלים כדרך למנין בני ישראל. רש"י והרבה מהראשונים מבארים, שהמנין גורם לעין הרע, ורש"י מוסיף וכותב, שאפילו ל"דבר מצוה" זה גורם נזק. כמו שמצינו בשאול המלך שנאמר "ויפקדם בטלאים" כדי שלא יפגעו מהמנין. ואילו כשדוד מנה בלא אמצעי, מתו כשבעים אלף איש משיראל. דרך אגב, המנין שבעים הוא בגימטריה "עין" וניתן לפרש שיש דברים בגו, שמספר המתים היה דוקא כמספר הזה המורה על עין הרע. אפילו ענין כה מרכזי כשבירת ה"לוחות הראשונים", נאמר שהם נשתברו בגלל "עין הרע".

 

 "לוחות ראשונים", איזה עין הרע היה שם?

הרב יגודיוב:אכן נושא מחודש, ה"מחזור ויטרי" מבאר, שזה היה עין הרע של מלאכי השרת. הרי מצינו שכאשר ביקש הקדוש ברוך הוא למסור את התורה למשה רבינו, טענו מלאכי השרת "מה לילוד אשה בינינו אשר תנה הודך על השמים". עין זו של מלאכי השרת פגעה בנתינת התורה לישראל, וכתוצאה מכך לוחות הברית נשברו.

 

 זאת אומרת, שאין הרע, בכוחה לפעול אפילו מול רצון הבורא, מה סוד כוחה של "עין הרע"?

הרב יגודיוב: זו שאלה במקומה. בספר אנו פורשים יריעה רחבה בנושא, קצרה יריעה זו של שיחה למוסף כדי להכילה, אך אנסה לתמצת: לכאורה קיימות שתי גישות בנושא: חלק ניכר מהראשונים והאחרונים מסבירים זאת במהלך של "מידת הדין" אותה נבאר. מאידך גיסא, מצינו מקצת הראשונים והאחרונים שמסבירים זאת לכאורה כדבר טבעי.

 

נתחיל במהלך של "מידת הדין". הגאון מוילנא מסביר, שעין הרע היא מחשבה של התפעלות המעוררת את מידת הדין המתוחה על האדם. היות שיש, שאדם זכה לקבל דבר בהנהגה של רחמים וארך אפיים, אבל בבחינה של דין אינו זכאי לכך. הרי מחשבת ההתפעלות המעוררת את מידת הדין המתוחה על האדם. היות שיש, שאדם זכה לקבל דבר בהנהגה של רחמים וארך אפיים, אבל בבחינה של דין אינו זכאי לכך. הרי מחשבת ההתפעלות, שאדם אחר חושב 'למה לשני יש ולי אין', מעוררת דין שמים, ובדין כבר אינו זכאי לדבר, וממילא הוא ניזוק ומגיע להפסד. מהלך זה מעוגן ביתדות רבים. הנה למשל ענין "שבירת לוחות ראשונים". הזכרנו את דברי ה"מחזור ויטרי" שזה היה מעין הרע של המלאכים, והנה בירושלמי מובא שהשבירה היתה בגין חטא העגל שישראל חטאו בו, כמו שמשמע גם מפשט המקראות. וצריך להבין איך שני הדברים מתיישבים? לפי המהלך של מידת הדין הדבר מתבאר, שאכן חטא העגל גרם שתהא מידת הדין מתוחה על ישראל, אבל בפועל מה שעורר את מידת הדין למנוע את נתינת הלוחות, היה עין הרע שעוררו מלאכי השרת בטענה על עצם נתינת התורה לישראל.

 

 אם אני לא טועה, גם אצל בלעם אנו מוצאים שכוחו היה בעין הרע. נאמר עליו, שידע לכוון למידת הדין המתוחה, וכאשר נכשל התלונן "מה אזעום לא זעם ד'"

הרב יגודיוב: בהחלט. אנו מתפעלים שפרשה כזו של שבירת הלוחות נדרשת ל"עין הרע". רבים התפלאו לראות של סיפור יציאת מצרים גם הוא התחיל בקשר ל"עין הרע" מצינו שיעקב שלח עם בניו, כאשר ירדו למצרים לשבור אוכל, מנחה, צרי ולוט. ולכאורה קשה. הרי מי ששרוי ברעב, איך יש באמתחתו לשלוח מנחה כל כך יקרה? אומר רש"י: באמת היה ליעקב אוכל, אבל יעקב אמר להם 'למה תתראו' – "למה יתנו בכם הבריות עין הרע, שלכם יש ולהם אין. לכן לכו ושברו לכם מעט אוכל"… כל סיפור יציאת מצרים החל בגלל עין הרע… ירידת בני ישראל מצרים היתה מחמת "עין הרע"…

 

 מהו המהלך השני לפיו "עין הרע" הוא "כח טבעי"?

הרב יגודיוב: זה המהלך היותר מחודש לכאורה. בספר מובאים לא מעט ראשונים ואחרונים המגדירי את העין הרע כמזיק טבעי ממש. רבינו יונה כותב: "אמרו חכמי הטבע, אויר עולה מן המחשבה ההיא ושורף את הדברים שעוין בהם בעינו הרעה"… הרקאנטי כותב: "יש כוח בחוש הראות לפעול הן לטוב והן לרע ועל כן עין הרע מזיק"… וכך גם רבי יצחק עראמה ב"עקידת יצחק", וכן ראשונים ואחרונים נוספים. כידוע, בדברים רבים הולך מרן ה"חזון איש" בדרך ההגיון הצרוף, אפילו כשמדובר בפירוש עניינים שבנסתר. והנה, על אודות "עין הרע" הוא כותב: "מסודות הבריאה, שאדם במחשבתו מניע גורמי נסתרים בעולם המעשה, וזה ענין העין הרע". אלה לכאורה שתי גישות שונות ויש בהן נפקותות שונות.

 

 כמו…

הרב יגודיוב: האם שייך פגיעה של עין הרע בדבר שלא רואה בפועל? אם נאמר שההתפעלות והמחשבה מעוררות דין שמים, הרי צורך בראיה פיזית של הדבר עצמו. אבל אם נפרש שהראיה מזיקה מכח טבעי, זה חל רק כאשר יש ראיה פיזית על הדבר עצמו. לכאורה מצינו שניתן להזיק גם בלא ראיית הדבר עצמו. מצינו שאלישע הורה לגיחזי שלא יספר על הנס שעשה בתחיית הילד, כדי שלא יזיקו הבריות בעין הרע. שם הרי לא ראו את הילד עצמו אלא ידעו מהנס מפי השמועה. הרי לנו שעין הרע פוגעת גם בלא ראיית הדבר עצמו וזה מתאים למהלך של "מידת הדין". כך מצינו גם במדרש, ששרה פגעה בעין הרע בעוברה של הגר, על אף שהעובר עצמו מכוסה מהעין יתירה מכך מצינו, שעין הרע יכול שתפגע בבעל הממון כתוצאה מדבר מעורר "עין הרע", על אף שאינם מכירים את בעל החפץ. הגמרא בבא מציעא אומרת, שמי שמצא מציאה חשובה, חלק מחיובי שמירת החפץ הוא שלא יניחנו במקום גלוי לעין האורחים. מסביר רש"י, מחשש שתפגע בבעל החפץ עין האורחים. הנה לנו חידוש גדול, שעין הרע פוגעת בבעל הממון גם כאשר אין מכירים אותו. דבר זה גם מתאים יותר עם המהלך של "מידת הדין", שכן אותם אורחים לא רואים את בעלי הדבר ולא מכירים אותו. דרך אגב, אמר לי פעם מאן דהוא, יש ברשותו רכב מרהיב שהוא מקפיד להחנות אותו בריחוק מקום מביתו כדי שלא תפגע בו עין הבריות. אמרתי לו, שלאור דברי חז"ל המובאים, הוא לא פטר עצמו מעין הבריות, שכן בכח העין לפגוע גם כאשר אין הם מכירים את בעל הרכב אלא מתפעלים מעצם יוקרת המכונית ומשליכים מכך על עושר בעליה…

 

כמדומה, שעצם היותו של האדם עשיר זה כבר ענין לעין רעה, גם כאשר לא מדובר בראיה פיזית של עצם כלשהו.

הרב יגודיוב:  אכן. יתירה מזאת מצינו, עצם היות אדם שיחה בפי הבריות מהווה סיבה לעין רעה. כך למשל אומרים חז"ל, שקוצצי אילנות טובים ומוכרי בהמה דקה, זו מלאכה שיש ב עין הרע. לכאורה, לא מדובר במלאכה שיש בה פרנסה מרובה במיוחד עלולה לגרום לעין הרע, ומה פשר אותה עין הרע שינזק ממנה? רש"י מסביר, שהם מהווים סיבה לנושא בפי הבריות ומתוך כך הם נפגעים מעין הרע.

 

כך למשל עניינים רבים שמזהיר עליהם רבי יהודה החסיד בצוואתו, כגון שלא ישוו שמותיהם של חתן וחותן, כלה וחמותה וכיוצא בזה – משום עין הרע. ונשאלה השאלה, איזו מעלה מיוחדת יש כאן שתגרום לעין הרע? אלא, עצם הענין הבולט יגרום להם לאנשים לעסוק בהם בשיחתם, ומכאן יבואו גם לתת בהם עין הרע.

 

אנו נמצאים בחודש אדם שמזלו דגים, סמל של "וידגו לרוב בקרב הארץ". יעקב ברך את בניו שיהיו כדגים שבים, שאין העין שולטת בהם… צריך להבין איזה עין יכולה לשלוט בדגים, וכי מישהו יטיל עינו בדגים? אלא יש בכך הדרכה להצלחה, שהריבוי צריך להיות בהסתר, כמו הדגים שתחת עין השמש פרים ורבים ואם רק תוציא אותם מאפילה לאורה, מיד ימותו…

 

 אם איני טועה, מצינו שאדם יכול לפגוע בנכסיו בעצמו, במעין עין הרע שהוא עצמו יעורר, כמו שמצינו שקודם שאדם מודד את גורנו עליו להתפלל תפילה קצרה.

הרב יגודיוב: ובן שמעון בן גמליאל קרא על זה את הפסוק "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי", והוא מספר: "אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה חמש מאות חכמה יוונית, ומכולם לא נותרנו אלא אני ובן אחי באסיא". מסביר שם התוס' רי"ד, שכוונתו היא, שההצלחה הגדולה – שכל הילדים היו חכמים מי בתורה ומי בחכמה – הביאה לעין הרע של בני המשפחה בעצמם, וזה הביא את הצרה. ועל זה קרא את הפסוק "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי"

 

 זה המקום לשאול, אם יש כה הרבה מקורות המוכיחים על הכח של עין הרע, אולי צודקים אלה שמקיפים עצמם בסוללות ההגנה נגד עין הרע משום שהם שרויים בפחד מתמיד מעינא בישא?…

הרב יגודיוב:זו שאלה שראוי שנשאל את עצמנו, האם ניתן להגדיר עד היכן המידה של הפחד?! מצד אחד, אנו מוצאים באמת ביטויים חריפים על סכנת עין הרע, ידועים דברי רבה במסכת ברכות, שהוא עמד על פתח בית הקברות ואמר, ש"תשעים ותשעה מתים מעין הרע"… זו הגדרה קשה מאד. במדרש רבה פרשת מקץ נאמר על הפסוק "למה תתראו": "אין קשה מעין הרע בעולם". יש לשון בארבנאל: "עין הרע, אין ספק שיזיק אלו לא יגן הקדוש ברוך הוא עליו"… כמו כן הובאו דברי המרדכי: "עין הרע סכנה גדולה היא לכן לוחשים בשבת"… אם כן, מה גבול הפחד והחשש שצריך להיות לאדם? אני חושב שניתן להשתמש על כך בדברי רבי יהודה החסיד: "על כל דברים שאינם מצויים ואינם רגילים להיות, יש לחשוש מעין הרע". דהיינו, בחיי היום יום והשיגרה אין סיבה מיוחדת לחשוש ולא רצוי לחשוש, רק במקום שיש דבר חריג ובולט במיוחד יש להצניעו מחשש לעין הרע.

 

 האם חל על ענין עין הרע המהלך של "מאי דקפיד קפידנן בהדיה ומאי דלא קפיד לא קפדינן", דהיינו, עדיף לא לחשוש ולהקפיד כי מי שנוהג כך ממשיך עליו את הפגיעה, ומי שלא מקפיד מסיר מעצמו הפגיעה?

הרב יגודיוב:  המשפט הזה – או יותר נכון הטעות הזו – שגור בפי רבים בנושא עין הרע, ולא היא. אם זה היה נכון, כיצד הקדוש ברוך הוא מצוה את בני ישראל להימנות בשקלי הקודש מחשש עין הרע?! אדרבה, היה מצוה אותם "שלא יקפידו על זה", משמע שבעצם יש מה לחשוש מעין הרע ולהקפיד על כך. האמת ש"מאי דקפיד קפדינן בהדיה ומאי דלא קפיד לא קפדינן" נאמר במסכת ברכות על "זוגות ושדים" ולא על עין הרע, ומסקנה זו לא קבעתי על דעתי בלבד. בספר מובא מכתב מהגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א במענה לשאלתי, אם יש מקום ל"מאי דקפיד" לגבי "עין הרע". השיב לי, ומי שבקי בלשונו יבין עד כמה הדבר טעות. הגאון הגדול רבי חיים שליט"א השיב לי: "אין שייך לעין הרע… לא שמעתי ואינו נכון".

 

 מה שנותר זה לפנות לאמצעי ההגנה. גם בכך מצויות דרכים שונות ואפילו משונות לגבי מה היא הדרך שיבור לו האדם

הרב יגודיוב: דבר ראשון, עלינו לנקוט רק בדברים שמוזכרים בחז"ל ומסורים לנו בידי רבותינו, ולהרחיק כל מיני מושגים שאין להם מקור, מהם – לצערנו – רבים נפוצים בשוק. בפרק מיוחד בספר, על פני מאה עמודים אני מביא עצמות מדברי חז"ל ורבותינו ז"ל למניעת עין הרע, אין צורך להביא ממרחק ומשדות זרים דרכים ופעולות להימנע.

 

 לדוגמא – דבר נפוץ שאין לו יסוד?

הרב יגודיוב: סרט אדום, לא מצאתי לכך כל מקור. כמו כן, "עופרת", תופעה שרווחה לאחרונה גם לה לא מצאתי מקור. שאלתי אתהקאון הגדול רבי חיים קניבסקי לשיט"א, והוא השיב שאין לכך מקור. הגאון רבי יעקב הלל שליט"א כתב לי שלא רק שאין לכך מקור אף אסור לעשות כן.

 

 מה באשר לסגולה הנפוצה ה"חמסה"?

הרב יגודיוב: דוקא החמסה, יש לה מקור איתר. כבר ב"ילקוט ראובני" מובא, שיש לעשות חמסא להגנה מעין הרע. אך מתברר שעם הזמן הענין לבש צורות שונות. מרן הבן איש חי מסביר, שבתחילה היו כותבים את האות ה' כסגולה, על פי דברי הזוהר, שכאשר אדם נושא שם שמים הוא מוגן מכל נזק. היות שאי אפשר לשאת בדרך קבע את השם באותיותיו מחמת קדושתו, כתבו ברמז את האות ה' כפי שאמרו בגמרא שהפסוק "כי בק-ה ד' צור עולמים", שני עולמים, ה-י' מרמז על העולם הבא וה-ה' מרמז על השגחת ד' בעולם הזה. משום כך כתבו את האות ה' על קמיע, שתיחשב נשיאת שם שמים על האדם כסגולה. אך דא עקא, שגם באות ה' נהגו בשמירה בקדושה, וחששו להיכנס במקומות שאין ראוי לשאתם. משום כך הרחיקו ועשו צורת כף יד עם חמש אצבעות לסמל את האות ה', ומכאן השם "חמסא" שתרגומו 'חמש'. החיד"א מאריך גם להוכיח, שהאות ה"א היא סגולה מיוחדת לשמירה מעין הרע, שכך מצינו ביעקב אבינו, כאשר בא עשו ושאל אותו "מי אלה לך", הוא השיב לו: "הילדים אשר חנן ד' את עבדך". מה זה לשון 'הילדים'? היה צריך לומר "ילדים", אלא יעקב חשש מעינו הרעה של עשו ולכן הוסיף את האות ה' לפני הזכרת 'ילדים' כשמירה מעין הרע. כמו כן, מסביר את מה שאמרו ביוסף הצדיק בעת שהכניס את אחיו לפני פרעה, הכניסם חמישה חמישה שלא תפגע בהם עין הרע של פרעה.

 

 ומה בקשר ללחש נגד עין הרע?

הרב יגודיוב: מקורו קדום ביותר. הזכרנו את דברי המרדכי שמותר ללחוש בשבת לעין הרע.

רבי יהודה החסיד מביא לחש נגד עין הרע. גם החיד"א שעוסק בדרך כלל בהלכה, מביא נוסח לחש נגד עין הרע. סרך אגב, כמו שיש סגולות לא מבוססות לעין הרע, כך יש דברים רבים מאד שאנו עושים ולא יודעים שהם סגולה לעין הרע. וניתן למצוא לכך בספר דוגמאות למכביר, כמו עטיפת טלית של שליח ציבור ועוד רבים. מענין שישנו נוהג מקובל, כי כאשר מונים עשה מתפללים חוששים למנותם במספר מחשש לעין הרע, ועושים זאת באמירת הפסוק "הושיעה את עמך" וגו', שמנין תיבותיו עשר. מאידך גיסא, רבי יהודה ברצלוני מזכיר תא הפסוק "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" וגו', שגם הוא מניינו עשרה. מפליא לגלות שחכמי הסוד אומרים שהזכרת פסוקים אלה בלי קשר למנין עשר היא סגולה נגד עין הרע.

 

 האם ניתן לציין פעולה מכרעת ומרכזית כהגנה מעין הרע?

הרב יגודיוב: עין טובה. כתוב שיוסף הצדיק לא שלטה בו עינא בישא, "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין". כאשר יוסף היה במצרים והיה רעב בארץ הוא לא שמר את עצתו לעצמו אלא חשב ופעל כיצד להציל את כולם מחרפת רעב. כאשר אדם נוהג בעין טובה, נוהגים עמו בעין טובה. כאשר ביקש בלעם לקלל את ישראל בעינו הרעה, חצץ הקב"ה ביניהם לבין עינו הרעה באמצעות השכינה שחפפה עליהם. ומדוע? אומר המדרש, היות שהם שמרו על עיניהם שלא היו פתחיהם מול פתחי אחרים. אם אדם נוהג בעין טובה עם הזולת הוא מוגן מעין רעה, גם סגולית וגם טבעית, כי כשחולק עם אחרים מאוצרו הטוב ומשתף אותם בחלקו, הם ישיבו לו בעין טוב ו"יפרגנו לו על הצלחתו"

 

 יש אומרים, כי סגולה לומר "אנא מזרעא דיוסף קאתינה דלא שלתה בי עינא בישא", ולכאורה הם נתלים ביחוס לא להם?

הרב יגודיוב: אני מביא בספר שיטה, שההבטחה אינה רק לזרע יוסף, אלא גם למי שהולך בדרכו, שנוהג בהטבה לבריות, כמו שהבאנו. אכן כך מסבירים את הנאמר, שרבי יוחנן אמר על עצמו את הפסוק הזה אף על פי שלא היה מזרעא דיוסף. בענין זה יש חקירה מרתקת של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א בספרו "אילת השחר" על התורה, האם בזרע יוסף אין כל הדינים שקשורים ב"עין הרע". בספר נפרשת יריעה רחבה של ראיות, לכאן ולכאן, ולכאורה הדבר תלוי בויכוח שהיה בין יהושע בן נון לבין בני יוסף בחלוקת הארץ. כתוב, שהוא חילק להם את היערות, והם טענו, הרי רבים אנו ומגיעה לנו נחלה רחבה יותר. על כך השיב להם, שדווקא מפני שרבים הם, כדאי שיצניעו עצמם… והם השיבו לו: "אנא מזרא דיוסף דלא שלטה בי עינא בישא". השאלה היא ,האם יהושע לא ידע את ברכת יוסף, הרי הוא עצמו היה מזרע יוסף? אלא מבאר החיד"א, יהושע סבר שמה שאמר יעקב איננו הבטחה אלא ברכה, ולכן אין הדבר פוטר את זרעו מן הזהירות מעין הרע. נמצא שחקירת בעל ה"אילת השחר" תלויה במחלוקת יהושע ובני יוסף…

 

[מתוך מוסף שבת קודש – יתד נאמן]