"יש!!! אני הולך ללמוד גאומטריה 12 שעות…"

קצת על תשעה באב, ועל נקודה בהלכות תשעה באב שכדאי לשים אליה לב וללמוד ממנה.

אוהד אטינגר

יש לי שאלה אליכם…

האם ראיתם פעם מישהו שלומד מתמטיקה, או אנגלית, או קורס לניהול עסקים, ופתאום, תוך כדי הלימוד הוא מתחיל לשיר בשמחה ובהתלבות?

ראיתם פעם מישהו שאומר "איזה כיף עכשיו אני הולך לשבת 12 שעות ברצף וללמוד גאומטריה… יאיי".

כמובן שלא.

הלימודים חשובים לנו. אנחנו לומדים כי אנחנו רוצים להתקדם בחיים, וגם חשוב לנו להיות אנשים משכילים שמבינים עניין ושיש להם ידע רחב.

בהחלט ייתכן לראות אנשים שמחים כשהם מסיימים קורס כלשהו, סוף סוף, למדתי ערבית, ועכשיו אני מדבר ערבית שוטף, זה מאוד משמח אותי. למדתי הנדסה ועכשיו אני עומד לקבל תעודת מהנדס. זה בהחלט משמח.

אבל הלימוד עצמו משמח?

אולי הוא מהנה, למי שאוהב ללמוד, אבל אין בו שום דבר משמח.

עכשיו שימו לב למשהו מאוד מעניין.

בתשעה באב, כך קבעו חכמי התלמוד, אסור ללמוד תורה.

למה? כי התורה משמחת את הלומד, ובתשעה באב אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, זה לא זמן לשמוח…

אז מה כן עושים? יש כמה דברים שמותר ללמוד בתשעה באב, למשל אגדות חורבן בית המקדש, חלקים מספר ירמיה העוסקים בחורבן הבית, את ספר איוב שהוא ספר עצוב ומלא בטרגדיות, וכן את מגילת 'איכה' שעוסקת כל כולו בשב הנורא של עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש.

אבל ללמוד תורה בלימוד רגיל? לא ולא! זה משמח. אסור לשמוח בתשעה באב.

רוצים לשמוע משהו עוד יותר מעניין?

האיסור ללמוד הוא לא רק בתשעה באב, אלא גם שש שעות קודם לכן. החל מחצות היום של ערב תשעה באב, כבר אסור ללמוד תורה.

ולמה באמת אסור? כי לימוד התורה הוא כל כך משמח, כך שמי שלומד, דף גמרא ישמח אחר כך כמה שעות טובות, ואם הוא ילמד לפני צום תשעה באב, הוא עלול לשמוח כתוצאה מכך במהלך תשעה באב עצמו. לכן נמנעים מלימוד תורה עוד לפני שמתחיל הצום…

והאמת? למי שמסתובב בבתי המדרש זה בכלל לא פלא.

אנשים שיודעים ללמוד גמרא, וחשוב לשים דגש על המילה 'יודעים', נהנים מכל רגע. הלימוד הוא לא רק חוויה מהנה, אלא גם משמחת! העיסוק בתורה הקדושה נותן לאדם כח וחיות, הוא ממלא אותו, נותן לו הרגשה מיוחדת במינה.

אבל כדי ליהנות מהלימוד צריכים לדעת ללמוד, וזה לוקח קצת זמן עד שמגיעים ליכולות האלו.

בגלל זה נמשלה התורה ליין, כמו שכתוב במגילת 'שיר השירים' "כי טובים דודיך מיין", כי גם יין בתחילה הוא לא טעים למי שלא רגיל בשתייתו, אבל אחרי מתרגלים לטעם, הוא הופך להיות לא רק טעים, אלא גם ממכר, ומי שהורגל בו אינו יכול להתנתק ממנו ולהספיק לצרוך אותו.