סיפורי הנפלאות שמסופרים אודות הצדיק הקדוש הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, רבים מספור

כל מי שהיה אצלו ראה דברים נפלאים.

הבבא סאלי היה נוהג לחלק עראק לשתיית ‘לחיים’ במקרים רבים. הוא היה מחזיק בידו בקבוק, מכסה אותו במגבת כדי שתשרה בו ברכה, כמו שאמר חכמי התלמוד שאין הברה שורה אלא הדבר הסמוי מן העין, וכך היה מוזג מהבקבוק עראק לעשרות אנשים ואפילו למאה אנשים ויותר, מוזג בנדיבות ובלי לצמצם, והעראק הספיק לכולם.
פעם ישבו לסעוד סעודת מלווה דמלכה בבית הבבא סאלי, והיה ארגז עם לחמניות, כל אחד מהסועדים נטל ידיו ולקח לחמני. והנה עמדו הלחמניות להסתיים והיו סועדים רבים שטרם נטלו ידיים, לקח הבבא סאלי הקדוש מגבת, כיסה את הארגז, הכניס יד אל מתחת למגבת והוציא לחמניה ונתן לסועד, וכך הכניס את ידו והוציא עוד לחמניה ועוד אחת, עד שהספיקו הלחמניות לכולם.
מקורביו של הבבא סאלי מספרים גם שכשהיו נוסעים איתו במכונית, אף פעם אל נגמר הדלק והוא לא היה מרשה שיתדלקו את הרכב, אלא מורה לנהג לנסוע למרחקים עצומים בלי לתדלק. כך היה נוסע אפילו מנתיבות למירון שבצפון, חמש ושש שעות נסיעה בכבישים המשובשים שהיו באותם ימים, ולאחר מכן לשוב בחזרה ממירון לנתיבות, בלי לתדלק את המכונית אפילו פעם אחת.
סיפורים כאלו מסופרים לאלפים ולרבבות, ומי שזכו לחסות בצלו של האיש הקדוש הזה, מספרים שחוו זאת בהזדמנויות רבות.
כי הבבא סאלי היה צדיק קדוש וטהור, והוא זכה למה שזוכים רק יחידי סגולה, שכל מה שיצא מפיו התקיים, וכל דבריו אמת וצדק.
אשרי מי שזכה לראותו, ואשרי מי שזוכה לפקוד את ציונו הקדוש ולהתפלל על קברו.
לכבוד יום ההילולא החל ביום ד’ בחודש שבט, ליקטנו כמה סיפורים מנפלאותיו של הבבא סאלי הקדוש, מתוך דף הפייסבוק ‘סידנא בבא סאלי’, ואנו מגישים אותם כאן לפניכם, בשינויי עריכה קלים.

המקל שפתח את הדלת

פתיחת דלת המקווה הנעולה רק עם כח הרצון
לפני כל מאורע חשוב נהג רבנו הבבא סאלי זי"ע לטבול ולקדש את גופו במקווה.
לילה אחד, קרא הבבא סאלי לאדם שהיה בביתו וביקש ממנו ללוותו למקווה, מסוכן היה להסתובב אז בשעות הליל בעיירות מרוקו, ואותו יהודי חשש. כשהגיעו למקווה ניסה אותו יהודי לפתוח את דלת המקווה, אך ללא הצלחה.
"כנראה אין זה המפתח המתאים". אמר לצדיק "איני מצליח לפתוח".
"אינך מצליח לפתוח, כי אינך רוצה לטבול" אמר לו הצדיק, ונגש בעצמו אל דלת המקווה, נטל את מקלו, ודפק איתו על הדלת.
"נסה שוב" בקש ממלווהו.
אותו יהודי הכניס את המפתח לחור המנעול והדלת נפתחה ללא קושי.
"הרוצה להטהר מסיעין בידו".

אם תכבד את אמא תבורך בכל הברכות

מסופר על המקובל רבי ישראל אביחצירא, "הבבא סאלי" זיע"א, שפעם באו אליו אם ובנה, הבן סר וזועף, שערו מגודל פרא, לבושו צעקני ופרוע וניכר בו שהובא למורת רוחו.
כאשר נכנסו אל הצדיק, קרא הגבאי את בקשתה של האם: "אני אמו של הנער מבקשת, כי רבנו יברכהו וישפיע עליו לנהוג יתר כבוד באמו, לבל יכשל במצות כיבוד אב ואם.
האם ובנה הביטו בצדיק, שלא אמר דבר, פניו הביעו צער רב, והוא לוחש כאילו לעצמו: "אך לו היתה לי אמא, הרי על כתפיי הייתי נושאה רוקד מרב שמחה!" ודמעה התגלגלה במורד לחיו…
נרעש הבן ופנה לאמו: סליחה אמא-מלמל-סליחה על כל מה שעוללתי לך. סליחה על הצער שהסבתי לך נהרו פניו של הצדיק, ואמר: "סר עוונך וחטאתיך תכופר".
ישב הנער לידו, והצדיק סיפר: "כשהיינו צעירים, אני ואחי רבי דוד הי"ד, אבינו היה חולה מאוד, ושימשנו אותו בכל יכולתנו.
אבא היה גונח מאוד מכאביו ושאלנו אותו מדוע הוא גונח? הוא השיב: "עד לרגע זה היה לי יהלום זוהר, עתה הועם זהרו של היהלום" (הוא התכווין למעלתו של רבי דוד, ששאלו מדוע הוא גונח).
כששמע אחי רבי דוד את המילים הנוקבות, גזר על עצמו גלות, ובמשך שנה הסתגר בבית הכנסת, ולמד בבדידות, כאילו היה מוחרם.
בתום השנה ניגש הבן אל מושל העיר, שהיה ידיד המשפחה, וביקשו לברר אם אביו סלח לו על המשפט הנ"ל. אחרי שהוברר, כי אביו סלח לו על כך, שב הבן הביתה, ונפל לרגלי אביו בתחנונים ובבכיות, על מנת שיסלח לו.
השתאו כולם לשמוע על הסיפור המרעיש, והרב שם ידו על ראש הנער ואמר: "אם תבטיח להקפיד בכבוד אמך, אברכך בכל הברכות הטובות".
ומחדרו של הרב יצא נער אחר לחלוטין, וקיבל על עצמו לכבד את אמו כמצות התורה.

התרדמה שנפלה על הנוכרי

בתקופת היותו של רבנו האדמו"ר במרוקו היתה פעם שמחה בעירה, אחת מן המשפחות המכובדות זכתה לכתוב שני ספרי תורה וחגגה את המאורע.
בליל שבת הם עשו סעודה של מצווה והזמינו את הבבא סאלי להשתתף איתם בשמחה. לפי המקובל בעירה היתה, האספקת הגנרטור רק עד חצות הליל, בחצות היה מגיע השומר ומכבה את הגנרטור.
רבי ישראל הגיע כחצי שעה לפני חצות. הופעתו עוררה שמחה בקרב משתתפי הסעודה, אולם הם רצו להזדרז ולסימה לפני שיכבה האור.
"אם רצונכם להמשיך בשמחה, הישארו עימי ונמשיך בדברי תורה ושירה עד אור הבוקר" אמר להם הבבא סאלי.
"רבנו" פנה אליו אחד הנוכחים "בעוד כחצי שעה אמור להכבות האור".
"מבטיח אני כי האור לא יכבה". השיב.
וכך היה. עד אור הבוקר המשיכו הסועדים בשירה ובהודיה, ולהפתעתם כבה האור רק לפנות בוקר. כששאלו את הבבא סאלי אמר להם: "מה אתם חושבים הפלתי תרדמה על השומר הנוכרי".

מאות בקבוקי מים

ילדה מטבריה נפצעה לא עלינו בתאונת דרכים והגיעה מחוסרת הכרה לבית חולים.
ימים רבים ניסו הרופאים להשיב אליה את הכרתה ולא עלתה בידם.
לאחר כשלושה שבועות בהם שכבה הילדה ללא שהגיבה לטיפולים הרפואיים, הגיעו הוריה שבורים ורצוצים לבית הבבא סאלי כשהם מתחננים ובוכים.
הם חוששים כי לעולם תישאר ח"ו כמו צמח והם מבקשים בכל לשון של בקשה כי הבבא סאלי יברך שתבריא. והבבא סאלי שמע את דברי ההורים ונעצב אל ליבו.
ממשרתו ביקש לומר להם כי ימתינו עד לאחר תפילת מנחה והבטיח כי יתפלל בעבורה בתפילתו. לאחר ששב הבבא סאלי מן התפילה בעוד ההורים הדואגים ממתינים, נטל הבבא סאלי בקבוק מים וביקש לומר להם כי מיד שישובו לבית החולים ימרחו מן המים על מצחה ועל ידיה של בתם.
באותו יום טלפנו ההורים לביתו של הבבא סאלי מביתם בטבריה בקול נרגש ביקשו לבשר כי עשו כדברו ובתם שבה להכרה.
הרופאים מעריכים כי תוך כמה שבועות תשוב הילדה לביתה בריאה ושלימה, הם אמרו.
בקשה נוספת היתה בפי ההורים המאושרים, בקשה בשם רופאי המחלקה: "כאשר ראו הרופאים את הנס שאירע ביקשו מן ההורים לנסוע שוב לנתיבות ולהביא כמה מאות בקבוקים מן המים המופלאים".

בזכות הצדיק סידנא בבא סאלי זי"ע נזכה שיתרפאו כל החולים, ושעם ישראל ייגאל במהרה בדבר ישועה ורחמים, אמן.