כשעה לפני הזמן שנקבע, קיבל נציג החברה “פחד במה”, וביקש ממני להציג את החברה במקומו. עליתי על הבמה ומתחילים להקרין את הסרט, ו.., הסרט מדבר בהולנדית…

אליעזר גרוס, מנכ”ל חברת ‘בסדנו’ מספר איך הצגת החברה שכשלה בתערוכה ב’דובאי’ נהפכה להזדמנות עסקית נדירה

אספר לכם קצת איך אנחנו עובדים.


בסדנו הוא ארגון המאגד קבוצה גדולה של חברות. כל חברה מאגדת קבוצה של משקיעים שמשקיעים במיזם ספציפי או במספר מיזמים. חלק משקיעים סכומי כסף קטנים יחסית, וחלקם סכומי כסף גדולים יותר. חלק מהמשקיעים מגיעים מארה”ב וחלקם מישראל, וביחד משקיעים ב”עסקאות מחוץ לקופסא. עיקר ההשקעות שלנו הינן בחברות סטרטאפ, וההתמקדות היא בנושאים של טכנולוגיה, בתחומי הרפואה, שיפור תהליכי הבניה, תהליכי המכירה, בנקאות ועוד.

המיוחד בקבוצה שלנו – וזה גם מה שהוביל לסיפור, הינה העבודה שכל ההשקעות שלנו מתבצעות לפי ההלכה, אין בעיות של ריבית, שבת, איסורי אכילה ועוד שאלות רבות שמתעוררות. אנו הקבוצה היחידה בעולם שמתעסקת בהשקעות אלטרנטיביות וכל השקעותיה הן לפי ההלכה.
תחום ההשקעות האלטרנטיביות מציע תשואות גבוהות יחסית והוא צמח באופן משמעותי בעשור האחרון. הוא תופס כיום חלק מכובד מסך כל ההשקעות בעולם.


גם קרנות הפנסיה הגדולות ומשקיעים מתוחכמים מונים להסתכן, מכיון שלצד הסיכונים הטמונים בחברות סטרטאפ, ישנם גם סיכויים לרווחים גדולים, ואם משקיעים בצורה מפוזרת, יש סיכוי להגיע לתשואות שאי אפשר להשיג בשום מסלול אחר.

בכל שנה נערכת בדובאי תערוכת גיאטקס.

בתערוכה זו מציגות חברות מכל העולם מוצרים ושירותים חדשניים וחלק גדול ממנה מיוחד לחברות סטרטאפ.
תערוכות מסוג זה נערכות מידי שנה בכל רחבי העולם. אולם ב-2020, בשל הקורונה, זו היתה התערוכה הרצינית הראשונה שמתקיימת פנים אל פנים.
מתברר שאין תחליף לפגישה פנים אל פנים, ואנשים צמאים להיפגש כי חווית הפגישה הפיסית שונה מכל מפגש אחר.
יתירה מזאת, בעקבות הסכם השלום, קיבלה התערוכה משמעות נוספת, ומשלחות מכל העולם הגיעו אליה, כדי להיות חלק מהעתיד החדש של השלום בין היהודים לערבים.
‘מכון היצוא הישראלי’ ארגן משלחת גדולה של עשרות חברות מישראל, ו’בסדנו’ היתה חלק מהמשלחת והיתה הקבוצה הגדולה ביותר שהגיעה מישראל, שכן היינו 21 איש משבע חברות סטרטאפ, שכולן שייכות לאותה קבוצת השקעות.


בנפרד מהתערוכה, התקיימה גם תחרות חדשנות MENA, שבה הציגו עשרות סטרטאפים נבחרים מרחבי העולם, וכמה מתוכם היו מתוך חברות הפורטפוליו שלנו. בין החברות שהציגו היתה גם חברת ‘סקייסייבר’, אותה יסדתי לפני כשמונה שנים, שפיתחה תיק לחילוץ מרבי קומות. התחרות נמשכה על פני יומיים, כשלכל חברה ניתנו 7 דקות להציג, ו-8 דקות להצגת שאלות, כאשר בסופן של השאלות מקבלים החברה והמציג דירוג מחבר השופטים (שכלל את הנסיך, עורך הדין שלו, מנהל קרן החדשנות ושישה יועצים מרחבי העולם, כולם מומחים לחדשנות), בקהל היו עוד כמאתיים אנשים מרחבי העולם, שגם להם (ככל הנראה) היה משקל בהחלטת השופטים.


כשעה לפני הזמן שנקבע להצגה עבור ‘סקייסייבר’, קיבל נציג החברה “פחד במה”, וביקש ממני להציג את החברה במקומו.

נסעתי למלון בו התקיים האירוע וקיבלתי לידי את המצגת, על מנת שאוכל להציג אותה ולהסביר על החברה. ראיתי שזו מצגת בת 21 שקפים ואין סיכוי שאספיק ללמוד ב 7 דקות. אמרתי למארגנים שלא אשתמש במצגת ובמקומה אציג סרט על החברה, ואז אדבר. הם הסכימו. השגתי את הסרט ושלחתי אותו למארגנים. הגיע תורי, עליתי על הבמה ומתחילים להקרין את הסרט, ופתאום – שוד ושבר, הסרט מדבר בהולנדית… מתברר שמרוב מהירות הצגתי את הגירסה ההולנדית של הסרט ומכיון שהמשתתפים לא מדברים הולנדית (כך לפחות חשבתי) הסרט יהיה בלתי שמיש.

עצרתי את הסרט ואמרתי למשתתפים שאני מבקש את סליחתם, סיפרתי להם כי:

א. אני מחליף מישהו.
ב. נתנו לי 21 שקופיות לדבר עליהן בלי להתכונן.
ג. השגתי את הסרט לפני חמש דקות ולא שמתי לב שהוא בהולנדית ולכן אספר להם על ‘סייעתא דשמיא’! שלהכל צריך סיעתא דשמיא, בסדנו ראשי תיבות “בסיעתא דשמיא נעשה ונצליח”, והתחלתי להסביר גם על המוצר. כל הענין לקח הרבה יותר משבע דקות, שבסיומן קיבלתי מחיאות כפיים סוערות. הנסיך מאד התרשם מהלהט שבו דיברתי ומהדיבורים על סיעתא דשמיא, ואמר לי שהוא מאד מודה לי שהגעתי, מעריך מאד את העובדה שאנחנו מתעסקים בדברים טובים ושאל אם אהיה מוכן להישאר ולעבוד בחברה…


על הלוח מאחורי, הופיע הציון שקיבלתי: 100% מהשופטים נתנו לי את הציון הגבוה ביותר – מצוין.

אין לי ספק שההצלחה היתה בעיקר מכיון שדיברתי על “סייעתא דשמיא”, וגם מכיון ששניים מהם היו הולנדים… וגם מכיון שהמוצר מעניין. נגמרה ההצגה שלי, יצאתי החוצה, וביקשו ממני להמתין. התיישבתי על אחד הכסאות ואז ניגשו אלי אנשי בלי סוף לברך אותי. אחרי כשעה ביקשו ממני להיכנס פנימה ולהפתעתי העניקו לי אות הוקרה מטעם המלך. למיטב ידיעתי, אנחנו החברה היחידה שקיבלה אות הוקרה, (חילקו אות הוקרה למלון שבו היתה התערוכה, לחברת ההפקה ולחברה שלא השתתפה אולם הציגה פיתרון לקורונה).

הנסיך שלח את עוזרו וביקש ממני להצטרף לאוהל שלו. את האוהל שלו הקימו באמצע הלובי של המלון! הוא ביקש לשמוע עוד קצת עלינו ועל הערכים שלנו. כיבד אותי בקפה ואמרתי לו שאת הקפה אשתה אך ורק בתנאי שאברך והם יענו אמן. כך אכן היה. ברכתי והם ענו אמן. לאחר מכן כיבדו אותי בתמר, וברכתי בורא פרי העץ. הם שאלו מה משמעות הברכה והסברתי להם, הם היו מאד נרגשים.
לאחר מכן ברכתי אותם בברכת שלום, הנסיך ביקש ממני לשמור על קשר.

והסיפור לא נגמר!


בעקבות החשיפה והידידות, התחלתי לקבל הצעות עסקיות ולוח הפגישות שלי נהיה צפוף וכלל גם פגישות עם שניים מאנשי העסקים הגדולים במדינה. ככל הנראה, אפגש גם עם המלך בס”ד בפעם הבאה.
בין הפגישות – נפגשתי עם קבלן שבונה עיר שלמה. העיר נבנית בצורת בז (הסמל של דובאי), ותכיל שכונות שונות שכל אחת מהן תציג עיר אחרת. כך, מגדל אייפל במרכז שכונה אחת, הפירמידות במרכז שכונה אחרת ועוד.
נפגשתי עם נציג של הנסיך פוזירה, בקשר למתחם עם רצועת חוף באורך 800 מטר שעליה בנויות עשרות וילות, לונה פארק וגני שעשועים וכן מספר מבני ציבור. הצעתי להם להפוך את המקום למתחם חרדי, עם חוף ים נפרד, לחלק את המבנה למתחם ובו בית כנסת, מסעדה, אולם אירועים ועוד.
הם פותחים לי אין ספור דלתות, והכל בגלל סדרה של טעויות, כמו שנאמר: בסדנו – בסיעתא דשמיא נעשה ונצליח.

(מתוך המודיע ג’ בטבת תשפ”א)