פניו של הקבלן הארמני היו נפולות: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…

הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א עם סיפור מדהים על גורלו של קבלן שהתריס נגד הדת היהודית.

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק, וחתנו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק לברכה, מספר את הסיפור ששמע מפיו של הרב אפרים הולצברג, שהיה מבאי ביתו של חמיו, הרב אלישיב זצ"ל.
"קבלתי תקציב מהמועצה הדתית בירושלים לעשות טיח חדש בית מדרשו של אלישיב", מספר הרב הולצברג. הבניין שבו שוכן בית המדרש 'תפארת בחורים', עומד על תילו זה למעלה ממאה שנים, והיה זקוק מאד לשיפוץ, ולכן ניגשנו מיד לביצוע העבודות.
"התקציב שקיבלנו לא היה גדול, ולכן חיפשנו קבלן שיסכים לבצע את העבודה במחיר זה. לאחר מאמצים רבים חתמתי חוזה עם גוי ממוצא ארמני, בשם ניקולאי, קבלן מעולה ובעל נסיון מוכח.
"ואכן, הקבלן לא אכזב. הוא הרים פיגומים ליד בית המדרש, והניח עליהם קרשים חדשים ומבריקים, דבר נדיר לכשעצמו, כי בדרך כלל משתמשים בעבודה כזו בקרשים ישנים ומאובקים, ובכך הוכיח לנו את המצוינות שלו בעבודה.
"הבניין חוזק ושופץ בבדק- בית יסודי. במהלך השיפוצים התברר שהחומר בו השתמשו בעת הבניה לפני למעלה ממאה שנה, היה חלש במיוחד. הפעם חיזקו את הבנין במלט חזק ומשופר. בתוך זמן קצר סיים הקבלן את העבודות לשביעות רצונם של כל הגורמים.
חלפו מספר ימים, והקבלן ניקולאי פוגש אותי ואומר לי: 'אפרים, עם הקרשים שבהם השתמשתי לבנות את בית המדרש של הרב אלישיב אני בונה עתה כנסייה גדולה בהר הזיתים'…
"הגוי אמר את הדברים בהתרסה, וכביכול הטיח בנו : 'אתם רואים, אין הבדל בין בית המדרש שלכם לבין בית הכנסייה של הנוצרים'… חלילה וחס.
"למשמע הדברים הזדעזעתי; הקרשים ששימשו לבנית בית המדרש, ישמשו עתה להקמתה של כנסייה?!
"עברו עוד מספר שבועות, ונפגשתי שוב עם הקבלן הארמני ופניו היו נפולות. כששאלתי אותו מה קרה, השיב: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…”.
"התברר שהקמתה של הכנסייה בוצעה בצורה בלתי חוקית. הקבלן גייס עשרות פועלים שיעבדו רק בימי שישי ושבת, זמנים שבהם פקחי העיריה אינם מצויים בשטח, כידוע. וכך בשישי ושבת אחד סיימו את הקמת השלד של הקומה הראשונה.
"ביום ראשון שלאחר מכן הגיע הפקח, ומצא במקום כומר נוצרי לבוש שחורים, חרש אילם. הפקח שאל את הכומר למה בונים ללא רישיון, והחרש -אילם הוציא מפיו קטעי מילים לא ברורות, כדרכו של חרש אילם.
"הפקח, שלא ידע על מומו של הכומר, התפלא על התשובה המקוטעת, אך פנה והלך לדרכו.
"בשישי ושבת שלאחר מכן הסתימה קומת השלד השניה, וביום ראשון הגיע הפקח, ופגש שוב את הכומר ההוא, שוב ענה הוא לו בצורה מוזרה, וכך גם בשבוע השלישי.
"סגנון התשובה של הכומר, הרגיז מאד את הפקח, שהחליט לפנות ישירות אל ראש העיריה, ולספר לו על הבניה הלא חוקית ועל התשובות הלא מובנות של הכומר…”.
"כל הסיפור הזה", אומר הרב הלצברג, "התרחש בשנים בהן כיהן כראש העיריה מי שהיה ידוע כאוהד נוצרים שהשתדל למצוא חן בעיניהם כדי להגביר את התיירות בירושלים. אבל הזלזול ברשויות הכעיס אפילו אותו, והוא הורה להרוס לחלוטין את כל השלד בן שלש הקומות…".

(מעובד מתוך הגדה של פסח – חישוקי חמד)