"אני יושב בחדר והם נכנסים פנימה ונועצים בי מבטים כאילו הם רואים מולם את נס 'קריעת ים סוף' בשידור חי…"

סיפורו המדהים של הרב שלום מרדכי רובשקין שנשלח לעשרות שנים בכלא האמריקאי ושזכה לקבל חנינה מלאה מהנשיא דונלד טראמפ.

אוהד אטינגר

הרב שלום מרדכי רובשקין, מגדולי אנשי החסד בארה"ב, הוא חסיד חב"ד שנשלח לכלא על לא עוול בכפו.
רובשקין נשלח ל-27 שנות מאסר לאחר שנפל קרבן לעלילה, ונשפט על ידי שופטת אמריקאית אנטישמית.
באורח פלא, החליט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעניק לרובשקין חנינה. היה זה לפני כשלוש שנים, ולאחר שרובשקין ריצה שמונה שנות מאסר בפועל. מכתב השחרור הגע אליו בחנוכה וכעבור דקות ספורות הוא כבר היה אדם חופשי.
לאחר שהתאושש מעט, הגיע רובשקין לביקור בארץ, כדי להודות לכל מי שפעלו למען שחרורו ושהתפלל עליו רבות כדי שיזכה לשחרור מהכלא.


וכך כתב הרב צבי יעקובזון לאחר שפגש את רובשקין ושוחח עמו:


"אני שכבר שמעתי הרבה בימי חיי", כותב הרב יעקובזון, "הייתי מרותק. כשהוא מספר על הסוהרים בכלא שאזקו אותו. הוא מצמיד את שתי ידיו ואתה רואה את האזיקים.
"כשהוא מספר על הגוי המגודל והמפחיד שנעץ בו עיניים מאיימות, אתה רואה עליו את האימה. כשהוא מספר איך הסוהר הראשי קרא לו (לבשר את בשורת השחרור) הוא מצמיד את שתי כפות ידיו לפיו.
"כשהוא מספר שלקחו לו בכלא את הכיפה ("ירמולקה" באנגלית), הוא מסיר את המגבעת שלו ומיטיב את הכיפה לראשו. הוא יודע איך לספר. אתה נסחף איתו", כותב יעקבוזון.

הערעור האחרון


וכך סיפר הרב רובשקין: "יום לפני שהשתחררתי בחנוכה תשע"ח קיבלתי הודעה רשמית, חתומה וסופית בה נכתב שהערעור האחרון שלי נדחה, ואין לי עוד אפשרות לערער על גזר הדין שנגזר עלי: 27 שנות מאסר.
"מכאן ואילך אין סיכוי להקלה כלשהי. לקחתי את המכתב ושמתי אותו בצד. אמרתי לעצמי הרי הכול מאת הקדוש ברוך הוא יתברך שמו.
"אני מאמין באמונה שלמה שהוא קובע הכול והוא שם אותי פה, וגם במצב הזה החובה שלי היא לעשות מה שהוא רוצה. חשבתי לעצמי שאחד הדברים שהוא מחייב אותי זה לא להישבר. להיפך: להתחזק. להתקרב אליו יותר. להיות בשמחה. שמתי את המכתב בצד, והדלקתי נרות חנוכה".
"בשש וחצי נועלים את כולם בתאים. הסוהרים הולכים מתא לתא וסופרים את האנשים. יש שני אסירים בכל תא.
"היה זה בלילה האחרון של חנוכה, בו מדליקים שמונה נרות, הלילה המכונה 'זאת חנוכה'. נטלתי ידיים, אכלתי מצה וטונה והתפללתי: "עכשיו חנוכה", אמרתי לקדוש ברוך הוא, "אנא ממך, כל יכול, עשה עימי נס… תחזיר אותי הביתה…


"פתאום אני שומע ברמקול שקוראים לי. מיהרתי לגמור את ה'הלל' שאמרתי אחרי הדלקת הנרות. הדלת נפתחה ועומד בפתח אחד הסוהרים. דווקא סוהר טוב…".

הרב יעקובזון מתאר את ששמע מפיו של הרב רובשקין: "הוא עושה אתנחתא ומסביר שהיו שם שני סוגים של סוהרים. אנושיים ולא – אנושיים, שלא לומר אכזריים. הטובים הם אלו שזו עבודתם וזו פרנסתם ואין להם עניין להציק לזולתם.
"הסוהר (האנושי) שניצב עכשיו בפתח היה נוהג לברך את רובשקין בכל הזדמנות בברכת 'גוט – שאבעס' ('שבת שלום' באידיש) גם אם היה זה יום שלישי או רביעי. הוא הבין שזו ברכה יהודית, ומאז תמיד כשנתקל ברובשקין היה מברך אותו ב'גוט שאבעס'.
בינו לבין עצמו נהג רובשקין לכנות את הסוהר הזה 'גוט שאבעס גוי', כמשחק מילים על המונח 'שאבעס גוי', שמשמעותו 'גוי של שבת', שעובד אצל היהודים בשבתות ומבצע עבורם מלאכות שליהודים אסור לעשות בשבת.
"עמד לו ה'גוט שאבעס גוי' בפתח וקולו מבשר, עדין לא ברור אם טוב או רע: "רובשקין, קום!". הוא היה, שלא כדרכו, בלחץ.
"ואז הוא אומר לי: 'רד, מישהו לוקח אותך למקום אחר'. בעיקרון זה יכול להיות הביתה, אבל זה גם יכול להיות לכלא אחר. זה היה בסביבות שבע בערב.
"הוא לקח אותי לבניין בו יושבים המנהלים. האחראים. אני יושב בחדר והם נכנסים פנימה ונועצים בי מבטים כאילו הם רואים מולם את נס 'קריעת ים סוף' בשידור חי.
"רציתי לומר להם שיפסיקו לנעוץ מבטים משונים כאלו, אבל עוד לפני שפציתי פה הם אמרו לי: 'קרא את המכתב… כתוב בו שאתה משוחרר… אתה הולך הביתה!…".

הלא ייאמן ולא נתפס


הביתה!
"הלא ייאמן ולא נתפס. למה לא בעצם, הרי התפללתי כל כך. המילים הראשונים שיצאו מפי, היו 'יודו לה' חסדו'. נס. וזה קרה יום אחד אחרי שקיבלתי מכתב רשמי שההשתדלות שלי לכאורה העלתה חרס. שאין מה לעשות יותר. יום אחרי המכתב ההוא שוחררתי… הקב"ה הראה לנו מי בעל הבית…".
רציתי שהם יתייחסו יפה ליהודים. אמרתי להם: "תדעו, הנס הזה קרה לי כי כיבדתי אנשים בכלל ויהודים בפרט. האלוקים שבשמיים אוהב יהודים. מי שמתנהג יפה ליהודים הוא עוזר לו…".
"פתאום נזכרתי שלא בירכתי ברכת המזון אחרי שאכלתי את המצה עם הטונה. לפי ההלכה צריך לחזור למקום שאכלתי ולברך שם ברכת המזון. אבל לא הסכימו לבקשתי בשום אופן, כי כבר הייתי אסיר משוחרר ואין לי מה לחפש בכלא… ברכתי שם לידם את ברכת המזון. אפילו הביאו לי 'מים אחרונים' להרטיב את האצבעות לפני ברכת המזון כמו שכתוב בהלכה שצריך לעשות".