'ממש עכשיו פינו אותנו, הלהבות כבר אוכלות בבתים הסמוכים לבתינו'. אמרתי לו: אני מנתק את השיחה ומתחיל מיד לומר תהילים

סיפור מרתק על השריפה בכפר אורנים וכוחה של תפילה

יהושע לייבזון

לפניכם סיפור נפלא שנשמע מפי בעל המעשה הרב ר. ממודיעין עילית. הרב ר. זכה לייסד מסגרת לימודים מיוחדת בעיר מודיעין השכנה שבמסגרתו בני נוער שלומדים בתיכונים דתיים לומדים חברותות עם אברכים, ובכך הם משלימים ומרחיבים בעבורם את השעות המוקדשות במוסדות אלה ללימוד התורה.

פעילות זו זוכה להצלחה מיוחדת. הקשר הבריא והמקרב שנוצר בין האברכים לתלמידים נושא פירות משובחים ומשפיע לטובה על עתידם ועל עתיד משפחותיהם.

בוקרו של יום הושענה רבה – ערב שמחת תורה – בעיר התורה מודיעין עילית. נגיף קורונה גרם לכך שכל איש חגג בביתו, הוא ומשפחתו. שמחת החג המיוחד הייתה מושפעת מהלבבות אל החוץ, ופחות מהחוץ אל הלבבות. עובדה זאת יצרה תחושה מיוחדת של חג שכולו קודש לה' – חוויה רוחנית מופלאה ומרוממת שכבר עומדת להסתיים…

מתפללי ה'ותיקין' הרבים, שהשכימו קום ביום זה כמנהג המקובל מדורי דורות, כבר שבו מן התפילה . לולביהם פרועי ראש. ערבותיהם חבוטות כדת וכדין, ועיניהם מאירות באושר עילאי ובשמחה לגומרה של מצוה.

נכנסים הם אל הסוכה לכוס קפה של בוקר, אך אופס… ריח חריף מכה באפם. מבט אל ההרים השוכנים באופק הדרומי הסביר את הכל. להבות כתמתמות ליחכו את השמים והסתערו על הצמחיה העבותה המכסה את ההרים שממול. לאחר כמה ימי שרב הפכה צמחיה זו לחומר בערה מסוכן. הרוחות הסתיעו ברוח מזרחית שנשבה בעוז באותה שעה, והאש טיפסה במהירות אל פסגות ההרים וכילתה את כל הנקרה בדרכה.

על פסגת הגבעה שממול מודיעין עילית שוכן הישוב 'כפר אורנים'. כעת היו עשרות בתים ממנו, אלו העומדים בקו הנוף, מאוימים על ידי האש. אלו שהתקשרו למכבי האש זכו למענה כי הכוחות כבר בדרכם למקום, אולם לא היה צורך בעין מקצועית כדי להבין שהשרפה עומדת לצאת מכלל שליטה.

בשעתיים הקרובות התפשטה האש במהירות על פני כל ההרים שמסביב וכילתה בדרכה עשרות דונמים של חורש טבעי. האויר היה אפוף עשן סמיך, ועשרות צוותים של לוחמי אש התאמצו כדי להגן על בתי הישוב הסמוך. אלא שכל זמן שהרוח סערה בעוצמה לא היה לאל ידם להושיע.

ממרחק נשמע קולו הצרוד של המגפון הקורא לתושבי הישוב להתפנות מבתיהם מפני האש והעשן, לעבר מתחם שהוכן עבורם בעיר מודיעין הסמוכה. ניתן רק לדמיין את החרדה שהכתה בלבבותיהם באותה שעה, כשכל תושב חרד על גורל ביתו שעלול לההפך למאכולת אש.

וכך מספר הרב ר.:

"מביתי צפיתי בלשונות האש המתקרבות במהירות לבתי הישוב 'כפר האורנים' ופתאום נזכרתי ביוסי. יוסי הוא אחד מתלמידי התיכון שלומדים בחברותא עם אברכי הכולל, ומשפחתו מתגוררת באחד מהבתים המזרחיים בישוב, אלו שאוימו עתה על ידי האש הנוראה. הייתי מודאג מאד לשלומו ולשלום ביתו.

צפיתי מחלון ביתי בלהבות שהחלו ללחך את הבתים ובששת מטוסי הכיבוי הדואים באויר הלוך ושוב ומשליכים חומרים מעכבי בערה על ההרים שמסביב בנסיון נואש למנוע מהאש להתפשט לעבר הבתים. תוך כדי דיבור הוצאתי את הטלפון הניד מכיסי והתקשרתי ליוסי.

הייתי זקוק לכמה נסיונות חיוג עד שהצלחתי להשיגו. מעבר לקו הוא נשמע היה מבוהל. 'הרב', הוא אמר לי, כשקולו מתאמץ לגבור על ההמולה והבהלה ששררו סביבו, 'ממש עכשיו פינו אותנו במהירות למודיעין. השארנו הכול מאחור. השמועות אומרות שהלהבות כבר אוכלות בבתים הסמוכים לבתינו, ומי יודע אם יהיה לנו להיכן לחזור…'

חיפשתי מילים כדי להרגיעו ולא מצאתי. אולם פתאום, הגיעה אלי הארה משמים ואמרתי לו: 'יוסי, עד שאנו מדברים, החשש שלך יכול חלילה להתאמת חבל על כל שניה. אני מנתק את השיחה ומתחיל מיד לומר תהילים, יחד עם ילדי. אני ממליץ גם לך לעזוב הכל ופשוט להתפלל…'

נפרדתי ממנו באיחול מעומק הלב כי החשש יתברר כחשש שוא ולא יארע כל נזק לו ולמשפחתו, ומיד התיישבתי להתפלל יחד עם ילדי. קראנו פרק אחר פרק בכוונה ובהתעוררות, כשמבעד לחלון נשקפים למולנו המאמצים האינטנסיביים שעורכים כוחות הכיבוי מהאויר ומהקרקע. המשכנו להתפלל ברגש ובכוונה גם כשמסך העשן כיסה את שדה הראיה שמולנו, ובתי הישוב הסמוך נעלמו מעינינו.

רק בשעות הצהרים הצליחו כוחות הכיבוי להשתלט על האש שהספיקה בינתיים לכלות שטח גדול ביותר. הנוף הירוק שכה התרגלנו אליו, הפך לשחור ומפוחם. שמחנו לשמוע שבחסדי שמים אין נפגעים בנפש, אולם השמועות על כך שיש כמה בתים בישוב 'כפר האורנים' שעלו באש טרדו את מנוחתינו.

הייתי מרותק לדעת מה עלה בגורל ביתו של יוסי, אך נאלצתי להמתין במתח עד שמשפחתו תוכל לשוב אל הבית ולאמוד את הנזקים.

שעה ארוכה חלפה עד שראיתי את מספר הטלפון של יוסי מופיע על צג הסלולרי שלי. מהרתי לענות. מעבר לקו נשמע קולו הנרגש של יוסי: 'הרב, זה פשוט לא יאמן! אני בטוח שהכל רק בזכות התפילות…!'

אך בקושי הצלחתי לחלץ מפיו כמה מילים שהבהירו לי את גודל הנס. מסתבר כי בה בעת שקראתי עם ילדי תהילים בביתי, גם יוסי בעצמו התיישב במקום שאליו פונה עם משפחתו כדי לומר תהילים ולבקש על גורל ביתו, לבל יעלה באש חלילה.

והנס אכן התרחש. בעוד הבתים שמימין ומשמאל לביתו ניזוקו קשות מן האש או נשרפו כליל, ביתו שלו לא נפגע בכהוא זה. כמו הוקף בענני כבוד, התרחקה האש מהבית ודלגה לבית שאחריו.

שנינו ידענו את הסוד שהגן על הבית מפני האש. היתה זו התפילה שנאמרה בדיוק ברגע הנכון ויצרה חומת הגנה שמנעה בעד האש מלפגוע בבית".

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

(מתוך עלון 'וכל מאמינים' – 356)