"אתה רוצה לקבל ברכה? הרי אתה מחלל שבת בפרהסיא, ודינך כגוי גמור!".

הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על הצדיקים וההתמדה בתורה

אם רוצים אנו לקבל מושגים, על התמדה בתורה, ראינו בדורנו את הסטיפלר זצ"ל, גיסו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל.

משפחת קרליץ, משפחתו של ה"חזון איש", היתה מהמשפחות החשובות ביותר בקוסובה, עיר הולדתו. כאשר הגיעה אחותו לפרקה, חיפש לה ה"חזון איש" חתן, והגיע אליו שמעו של תלמיד חכם מפלג, ושמו רבי יעקב ישראל קניבסקי. באותם ימים הוא כבר הוציא קונטרס תורני, וממנו ראה ה"חזון איש" את גדלותו בתורה.

כאשר הציעו לסטיפלר את השדוך, הוא היה צריך לנסוע ברכבת, כארבע שעות נסיעה. סדר הלמוד שלו היה ללמד ברציפות יום ולילה ויום, שלושים ושש שעות, לאחר מכן לישן כמה שעות ושוב לחזר וללמד. כיון שהוצרך לנסוע ברכבת, עשה הסטיפלר חשבון שילמד ארבעים ושמונה שעות ברציפות, ולאחר מכן יוכל לישון ברכבת.

אלא שכאשר עלה לרכבת, הוא ראה שהמושבים שם מרופדים, והיה לו חשש שמא יש בהם שעטנז, לכן נשאר לעמד כל הנסיעה. כך שכאשר הגיע למחוז חפצו, היה זה לאחר שלא ישן חמישים ושתים שעות!

לפני הפגישה, הוא ביקש שיאפשרו לו לישן מעט, אבל גם לאחר השינה הקצרה, הוא הגיע לפגישה כשהוא עייף ורצוץ, ובמהלכה נרדם מדי פעם…

אם לא די בכך, גם שמיעתו היתה לקויה. הסיבה לכך, כיון שהוא גויס לצבא הרוסי ושם הוצב באחד מלילות שבת בעמדת שמירה. היה זה בקור הרוסי, כאשר הטמפרטורה בחוץ היתה הרבה מתחת לאפס. לא היה לכל חייל מעיל חרפי, אלא מי שיצא לשמירה קיבל מעיל חם, כדי שיוכל לשרוד בקור. כאשר הגיע תורו של הסטיפלר לצאת לשמירה בליל שבת, הוא גילה כי החייל שהיה לפניו תלה את המעיל על עץ סמוך. ההלכה אומרת (שולחן ערוך אורח חיים סימן שלו) שבשבת אסור להשתמש באילן, הן לתלות עליו דבר מה והן להוריד ממנו. אמנם היה זה חשש של פקוח נפש, אבל הסטיפלר עשה חשבון שאין זה פקוח נפש מידי, שהרי אפשר לשרוד כמה דקות בלי מעיל. וכך העביר את כל הלילה בלי מעיל, כאשר הוא מזיז את גופו כל הזמן כדי להתחמם. אבל את האוזנים אי אפשר להזיז, ומהקור הנורא נפגעה שמיעתו.

כאשר הסתימה הפגישה, ספרה אחות ה"חזון איש" על הבחור המיועד, שבמהלך הפגישה נרדם כמה פעמים, וגם כאשר היה ער, בקושי שמע את מה שאמרה.

ברר ה"חזון איש" את הענין ואמר לאחותו: "הסיבה שהוא נרדם במהלך הפגישה, היא בגלל יראת השמים המיוחדת שלו, שנמנע מלישון בדרך מחשש שעטנז, ובענין השמיעה, אכן הוא לא שומע טוב, אבל אני מבטיח לך שכל העולם ישמעו ממנו!"

זה היה הסטיפלר זצ"ל, קדש הקדשים!

הנזיפה שהחזירה בתשובה

סיפר לי הרב שלמה סאלם הי"ו, שהיה לו חבר רחוק משמירת תורה ומצוות, איש עסקים גדול. והוא לקח אותו אל הסטיפלר כדי לקבל ברכתו, בתקוה שהדבר יחזקו לשמור תורה ומצוות.

כאשר הגיש הלה את הפתק לסטיפלר כדי שיברכו, הוא החל לצעוק עליו ואמר בתקיפות: "אתה רוצה לקבל ברכה? הרי אתה מחלל שבת בפרהסיא, ודינך כגוי גמור!".

האיש הזה נכנס לסטיפלר עם כיפה על ראשו, אבל מתוך הפתק שכתב, ראה הסטיפלר ברוח קדשו, כי הלה מחלל שבת!

הרב סאלם חשב שלאחר נזיפה שכזו, בודאי יתנתק אותו עשיר לחלוטין משמירת תורה ומצוות, אך השפעת נזיפתו של הסטיפלר היתה הפוכה. לאחר ששמע מפי קדשו כי דינו כגוי גמור, קבל עליו לחזור בתשובה שלמה.

לאחר שנה נכנס שוב אל הסטיפלר, והפעם מעטר זקן, כאשר הוא שומר מצוות בשלמות, וכשראהו הסטיפלר אמר לו: "אתה ראוי לברכה גדולה!"…

כך היתה רוח קודשם של הצדיקים.

(פנינים מתוך  הספר 'משכני אחריך')