מי זה השולחן שנותן הוראות?

תמיד אנחנו שומעים ש"השולחן ערוך' אומר שמותר לעשות כך ואסור לעשות כך, אבל למען ה', מי הוא ה'שולחן' הזה, ומי 'ערך' אותו?? ^ כל מה שרציתם לדעת ולא ידעתם את מי לשאול!

תמיד אנחנו שומעים ש"השולחן ערוך' אומר שמותר לעשות כך ואסור לעשות כך, אבל למען ה', מי הוא ה'שולחן' הזה, ומי 'ערך' אותו?? כל מה שרציתם לדעת ולא ידעתם את מי לשאול!

יעקב א. לוסטיגמן

כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה לעם ישראל, הוא נתן אותה בשני חלקים: תורה שבכתב, ותורה שבעל פה.

התורה שבכתב כוללת את עיקרי הדברים, כתוב בה שצריך לשמור שבת, שצריך למול את הילד ביום השמיני, שאסור לרצוח, לגנוב, לנאוף ולחמוד, שצריך לכבד את האב והאם, לאכול מצות בפסח, להקריב קרבנות בבית המקדש ועוד ועוד.

אבל בתורה שבכתב לא כתוב מה היא מצה, כמה זמן אפשר להמתין מזמן הלישה של הבצק ועד לאפייה שלו.

האם חייבים לכבד גם את ההורים החורגים?

ומה יעשה מי שההורים שלו משוגעים והוא לא מסוגל לכבד אותם?

והקרבנות, איך בדיוק מקריבים אותם? מה צריך לעשות איתם? מי אוכל ומי זורק את הדם, מה מעלה אותם למזבח ומה עושים עם העור של הבהמה למשל??

אה… ומה זה נקרא 'לשמור שבת'?

תורה שבעל פה

את כל הפרטים הללו לימד הקדוש ברוך הוא את משה רבינו במשך ארבעים יום וארבעים לילה, ואלו נקראים 'תורה שבעל פה'.

ירד משה רבינו מהר סיני, ולימד את התורה שבעל פה לכל עם ישראל, וכך עברה התורה מאב לבנו ומרב לתלמידו במשך שנים רבות.

במשך הזמן נוצרו מעט מחלוקות כי היו ויכוחים לגבי התורה שבעל פה שלא היתה רשומה, וכשהלכו והתרבו המחלוקות וניכר היה שהעם מתחיל לשכוח את התורה שבעל פה, בא רבי יהודה הנשיא וסידר את כל ה'משניות', ההלכות, בששת סדרי המשנה.

בהמשך באו חכמי התלמוד וביארו את המשניות שנותרו מתומצתות מאוד, וכך התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי מרחיבים ומבארים אותן.

זאת היא ההלכה!!

אבל עדיין היתה בעיה.

אם מישהו רצה ללמוד איך מכינים ציצית למשל, הוא היה צריך ללמוד את הדפים הרלוונטיים בתלמוד הבבלי ב'מסכת מנחות', ולאחר מכן למצוא השלמות שונות להלכות הללו הפזורות במסכתות אחרות.

ספרי ההלכה

לכן בא הרמב"ם רבי משה בן מיימון, וחיבר את ספרו 'היד החזקה'. הוא היה הראשון שסידר את ההלכות לפי נושאים, וליקט את כל ההלכות הקשורות לכל אחד מהנושאים הללו, מכל רחבי הש"ס.

בהמשך באו חכמים נוספים בעם ישראל וחיברו חיבורים הלכתיים חשובים מאוד, חלקם עשו זאת כביאור על דברי הרמב"ם, ואחרים כספרים בפני עצמם.

אבל הספר שבו אנו עוסקים, נכתב לפני קרוב ל-500 שנה, על ידי רבי יוסף קארו, שהיה ממגורשי ספרד, ובסוף ימיו התגורר בעיר צפת שבגליל העליון.

רבי יוסף קארו חיבר בתחילה את ספרו 'בית יוסף', ולכן הוא מכונה עד היום 'הבית יוסף', על שם ספרו. אבל ספר זה היה ארוך מאוד, עם הרבה מאוד מלל וההלכות נכתבו בו רק לאחר דיונים מעמיקים בדברי חז"ל ובדעות השונות של פוסקי ההלכה שקדמו לו.

השולחן ערוך

ראה רבי יוסף קארו שהספר אינו שימושי כל כך לאנשים הרגילים שרוצים לפתוח ספר ולראות מה היא ההלכה, ולכן עמד וחיבר ספר חדש, המהווה קיצור של ה'בית יוסף'.

לספרו החדש קרא 'שולחן ערוך'.

את השם של הספר לקח רבי יוסף קארו מתוך מאמר של חכמנו זיכרונם לברכה, במדרש על פרשת משפטים, שם כתוב שהקב"ה אמר למשה רבינו שילמד את בני ישראל את המשפטים והדינים של התורה, וישים אותם בפניהם 'כשולחן ערוך' ומוכן לסעודה. כלומר שיסביר להם את הכל בצורה ברורה, ושלא יצטרכו להתאמץ יותר מדי כדי להבין כל דבר.

את השולחן ערוך חילק רבי יוסף קארו לארבעה חלקים, והם מכונים 'ארבעת חלקי השולחן ערוך'.

החלק האחד נקרא 'אורח חיים' – הוא עוסק בכל ההלכות היומיומיות, השכמת הבוקר, הנחת תפילין, הלכות תפילה, הלכות שבת, הלכות חג ומועד, ראש חודש, תשעה באב ועוד.

החלק השני נקרא 'יורה דעה' – הוא עוסק בהלכות של הוראת איסור והיתר, כמו הלכות כשרות המאכלים, הלכות נדה, דיני ריבית, ערלה, שמיטה ועוד.

החלק השלישי מכונה 'אבן העזר' והוא עוסק בענייני אישות, הקשר ההלכתי בין הבעל לאשה, כלומר דיני החופה והקידושין, דיני הגירושין וכתיבת הגט ועוד ועוד.

החלק הרביעי 'חושן משפט', עוסק בדיני ממונות, ומוקדש כולו לנושא זה.

בתוך השולחן ערוך משולבים גם 'הגהות' שכתב הרמ"א, רבי משה איסרליש מגדולי חכמי האשכנזים בדורו של הבית יוסף.

אשכנזים וספרדים

האגדה מספרת שרבי משה איסרליש רצה לכתוב גם הוא חיבור הלכתי מקיף כמו השולחן ערוך, אבל מהשמים גילו לו בחלום הלילה שישנו חכם ספרדי בשם רבי יוסף קארו שכבר שוקד על כתיבת חיבור דומה, ולכן התבקש הרמ"א שלא לכתוב חיבור מקביל, כדי שלא יהיו חלילה שתי תורות לעם ישראל, אחת לספרדים ואחת לאשכנזים.

עם זאת, היות ומנהיגי העדות חלוקים, וכל עדה נוהגת כמו שנהגו אבותיה, המתין רבי משה איסרליש עד שרבי יוסף קארו סיים את הדפסת השולחן ערוך, ואז עמד וכתב 'הגהות' לשולחן ערוך.

וכך, עד ימינו אנו לומדים גם הספרדים וגם האשכנזים את ה'שולחן ערוך' עם ההגהות של הרמ"א. בפועל, הספרדים נוהגים כשיטת השולחן ערוך, ובמקום שבו הרמ"א מציג דעה אחרת, נוהגים האשכנזים בדרך כלל כדעת הרמ"א.

בדורות שלאחר מכן עמדו גדולי הפוסקים וחכמי ההלכה, הן ביהדות ספרד והן ביהדות אשכנז, וחיברו פירושים על השולחן ערוך והרמ"א. לא פעם הם מנהלים ביניהם ויכוחים עזים לגבי דעתם של השולחן ערוך והרמ"א, ומה הם התכוונו כשכתבו כך או כך.

החיבור המשפיע ביותר שהתחבר על השולחן ערוך הוא ה'משנה ברורה', שאותו חיבר 'החפץ חיים' – רבי ישראל מאיר הכהן מראדין.

חיבור זה עוסק רק בחלק 'אורח חיים' של השולחן ערוך, והוא מהווה אסופה מיוחדת במינה של כל דברי הפוסקים שקדמו לו, כשהוא מרכז בצורה נפלאה את כל הדעות ההלכתיות בכל סוגיה וסוגיה, בכל הלכה והלכה, ולבסוף פוסק כיצד יש לנהוג להלכה.

ה'משנה ברורה' מקובל בעיקר בקרב עדות האשכנזים, אבל יש לו השפעה רבה גם על קהילות הספרדים. עם זאת, בדרך כלל הספרדים נוהגים כפסקי מרן ה'בן איש חי', ובדור האחרון נהגו כמעט כל עדות המזרח כפסקי ההלכה של מרן פאר הדור והדרו הגאון רבי עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, כפי שהם מופיעים בספריו ובחיבור התורני המיוחד 'ילקוט יוסף', אותו חיבר בנו, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, הלא הוא הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון.