בנסיעותיי בענייני כשרות מגיע אני למקומות נידחים שדמות יהודי לא נראו שם… וודאי לא עם זקן, פאות וציציות ושטריימל וקפוטה ביום השבת…

רבי אשר אנשיל כ"ץ ראש הכשרות 'חרדים' בחוויות ממסע חובק עולם

סיבב הקב"ה שבנסיעותיי הרבות בענייני כשרות מגיע אני לכל קצווי תבל, וביניהם מקומות נידחים שדמות יהודי בכלל – וחרדי בפרט – לא נראו שם… וודאי לא עם זקן, פיאות וציציות רחבות משתלשלות מכל צד, כובע ביום חול, שטריימל וקפוטה ביום השבת…

מטבע הדברים תופס צורת לבושי תשומת לב רבה בכל מקום. ולאו דווקא אצל גויי הארץ אשר פורצים בפרצי צחוק, כי אם, בעיקר ובדווקא, אצל אחינו הרחוקים אשר יפטירו בשפה, יניעו ראש, תמהים ושואלים בינם לבין עצמם בקול גדול: 'מה, גם כאן הגיעו המה, אי אפשר להיפטר מהם, לאן שבורחים הם אחרינו, הישמע כדבר הזה, מה יהיה הסוף, עד מתי ירדפו אותנו על לא עוול בכפינו' והמהדרים מוסיפים גם להכות על חטא שלנו, 'איזה "חילול ה'", איזה קיצוניות – ללכת ככה בין הגויים בלבוש פרימיטיבי, פאות וכיפה הגדולה, ירחם הבורא, ביזיון הקודש…'

אך לא יאומן כי יסופר – דווקא אלו הסולדים מהמראה החיצוני – לבוש היהודי – כמטחווי קשת, הם אלו שבסופו של דבר ירדפו אחרי בכדי לשמוע דבר חיזוק, ללמוד את דבר ה', ולקיים.

די בסעודת שבת אחת אי שם בקצווי תבל בערבות סין הודו או תאילנד בכדי לפתוח הלבבות להשכיח את המצוקות ולהזניח השטויות, היופי היהודי ופנימיות הלב מתגלים במלא ההוד וההדר – זוהר נשמות ישראל בתפארתם. ובדרך כלל נותרים המה מסומרים על מקומם עד לאור הבוקר צמאים לשמוע עוד… נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. הרפש והתיעוב שהדביקו המה בעבר לכל יהודי הדבוק בתורה כעשן כלה וכענן פורח…

וכאן המקום לציין שרוב פגישותיי עם אותם נשמות טועות הוא כתוצאה ופועל יוצא של עיכובים שונים שנקלעתי שמה במקומות נידחים שלא מרצוני, אך המסבב כל הסיבות עשה ועושה ויעשה לכל המעשים בכדי להביא אותי לשם גם אם לא שיערתי הדברים מראש, ולו רק בכדי לתת איזה מילה טובה, דבר חיזוק, ווארט ודבר תורה לאיזה יהודי במקום הנידח ביותר. ורבים הושבו מעוון בגין פגישות אקראיות כאלו.

היה זה באחד מביקורי במדינה כל שהיא בעולם. יושב אני במבוא מלון בשיחה תורנית ערה עם אחד מפוסקי ההלכה הגדולים, עסקנו באיזה דיון הלכתי בענייני כשרות. בסמיכות אלינו ישבה קבוצת יהודים רחוקים מדת ודין, שעקבו אחרינוו. תוך כדי שיחה חפצתי לשתות מים ועל כן חבשתי את כובעי העליון וברכתי. עוד טרם הספקתי ללגום לגימה כלשהו ולאלתר 'התנפל עלי' ראש הקבוצה בפילפול למדני: 'ממה נפשך' טען 'אם הכיפה אינה מספיק לך למה אתה חובש אותה, ואם די בכיפה למה אתה חובש כובע, איזו מין הנהגה זו'. השבתי לו כי אין הכובע מעיקרי ההלכה אך אני לכשעצמי נוהג בזה מידת חסידות לברך את ה' כשגם הכובע לראשי לתוספת יראת שמים ועול מלכות.

אך הדברים לא פעלו היטב והלה פער את פיו לצעוק, 'שטויות. מה יתן לך ומה יוסיף לך הכובע… מספיק להיות יהודי בלב' ועוד מיני דברי הבל וריק.

עברה תקופה והנה אני שוב באותו מקום, ולהפתעתי אין גבול. אני רואה מולי את אותו אדם, ניצב לקראתי בעוז ובגאווה, אך פנים חדשות באו לכאן, את ראשו מכסה כיפה, ולא סתם כיפה כל-שהיא, אלא כיפה גדולה. כראותו אותי רץ לעברי סובבני וחיבקני ולא יכול לכלוא את התרגשותו. כשנרגע אמר לי: כמה שאני אוהב אותך, אינך יודע מה חוללת בקרבי. מאז פגישתנו האחרונה לא מצאתי מנוח לנפשי, ראיתי כמה דבוק הנך בהנהגתך ואמרתי לעצמי לא ייתכן שדבר ריק הוא. ומשכך התחלתי לעקוב אחר היהדות, להתעניין, לנבור ולחפש עד שנדלק גם אצלי אותו ניצוץ יהודי אשר חבויה הייתה בקרבי, והנה גם אני כמוך היום, איני מתבייש כלל עם הכיפה והוא גם מדבק, כמה כבר 'נדבקו' ממני והולכים עם כיפה כמוני בגאווה בלבוש היהודי.

ועוד כיוצא בזה, באחד הטיסות התמזל מזלו של שכני לספסל – יהודי רחוק מאוד, בעל פרסים גדולים בינלאומיים – לשבת לידי… כשאינו מפסיק לרטון על מר גורלו שמכל הנוסעים האחרים עליו לשבת דווקא לידי… התברר שבאותו טיסה חישב לברוח לאדמת ניכר ללא עול תורה ומצוות לחפש שם את ה'גליק' את האושר והנה כבר מבראשית תחילת דרכו הכל מתחיל לצלוע כשמוצא את עצמו יושב לידי…

אך, סוף מעשה, כיום הינו שומר תורה ומצוות בהידור ובחומרה יתירה. התחתן והקים בית נאמן בישראל לשם ולתפארת. מזמינים אותו מכל העולם להרצאות, אך, החשוב מכל אצלו, זה הקביעות עיתים לתורה עם חברותות קבועות לפחות חמש שעות ביום !

מעשיות אלו ועוד רבים כנגדם הם דברים שכיחים בנסיעותיי, אמנם אין בהם בכדי להתפאר, אך יש בם כדי המחשה שלכל נסיעה יש סיבה אחרת כנגדה, ולו לא נשלחתי לשם אלא עבור זאת דייני ויהיה זה שכרי.

זהו שאמר דוד המלך חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, חשבתי למקום פלוני אלך למקום פלוני אלך ולבסוף ואשיבה רגלי על עדותיך, תמיד ראיתי שה' סיבב אותי למקום ההוא דווקא בכדי להחזיר עוד יהודי אל עדותיך.