'הרגשתי כמו בחתונה", כל חברי הקיבוץ רקדו בתהלוכת ספר התורה, שהובל תחת החופה

חגיגה מרגשת של חנוכת בית כנסת והכנסת ספר תורה בקיבוץ אורטל

ערב ראש חודש אלול תש"פ ייחרת בדברי ימיו של הקיבוץ אורטל שבגולן. תושבי הקיבוץ התאספו וחגגו אירוע כפול – חנוכת בית כנסת והכנסת ספר תורה, בפעם הראשונה מאז נוסד הקיבוץ לפני יותר מארבעים שנה. זקני הקיבוץ פיזזו בהתרגשות, תינוקות הורמו אל על והחגיגה איחדה את כלל התושבים.

"סיקלנו את האבנים, התפייט יו"ר הקיבוץ יוסי נקש בנאומו הנרגש, "חרשנו תלמים, נטענו עצים התחתנו, נולדו ילדים, וכיום גם נכדים, בנינו בית אמיתי, אך מרכיב אחד היה חסר בכל ההצלחה, כמו שאומרים בפסח, כל שלא אמר פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובה, כך אנו לא השלמנו את בניין הקיבוץ, עד היום, שאנו חוגגים פתיחת בית כנסת שהוא מרכיב יסודי בכל מקום יהודי, היום לראשונה, אנו משלימים את בניין הקיבוץ".

זכרונות מבית אבא

ההתעוררות לבניית בית הכנסת באה מתוך הקיבוץ עצמו. דינה ברדה, תושבת הקיבוץ ושותפה פעילה בתחום התיירות וחינוך הילדים, הניעה את הגלגלים. היא גדלה בחיפה בבית דתי של עולי מרוקו. "התפילות, המפגשים והחוויות נחתו בליבי", מספר ברדה (63). "לאורך עשרות השנים שאני גרה כאן, תמיד הפריע וצרם לי שילדיי לא חווים את אותה חוויית ילדות שחוויתי בבית הכנסת".

לפני כעשרים שנה הייתה שותפה בהקמת מניין לתפילות יום הכיפורים. "זכיתי לתפור את הווילון, שבו השתמשנו למחיצה. בא קהל מכובד, שגדל והלך עם השנים. אבל הקמת בית כנסת לא הייתה על סדר היום בקיבוץ".

שאלות ואכזבה

הקיבוץ בעל הנוף הציורי, הממוקם ליד ההרים אביטל ובנטל, מושך אליו תיירים רבים מהארץ ומחו"ל. "לא פעם", מספרת ברדה, "תיירים שאלו אותי אם יש כאן בית כנסת, ונאלצתי להשיב בשלילה ולהפנות אותם למקומות אחרים. פעם אחת ארגנתי ספר תורה מאלוני הבשן. לקבוצת משפחות דתיות. הבטתי בספר התורה ואמרתי בליבי: לא הגיוני שאין לנו ספר תורה משלנו, בית כנסת משלנו".

התפנית הממשית נוצרה בעקבות קבוצה של 'תגלית' שביקרה בקיבוץ. "המדריך שלהם שאל: למה אין לכם בית כנסת? כשהוא יצא, החלטתי שזה חייב לקרות. למחרת דיברתי עם הנהלת הקיבוץ וביקשתי אישור לקדם את המהלך".

הקיבוץ לבש חג

ברדה התחייבה להשיג תרומות לבית הכנסת. "בהסכמת חברי הקיבוץ קיבלתי אישור להפוך מבנה לבית כנסת. אחי, חסיד חב"ד מלוד הפנה אותי לשליח חב"ד הסמוך אלינו, הרב שלום הרצל, וכבר באותו לילה הוא ורעייתו נפגשו עמי. הם ליוו אותנו לכל אורך הדרך, עד לחגיגה המרגשת, והם השיגו לנו תרומה של ספר תורה".

בערב ראש חודש אלול הקיבוץ לבש חג. "הרגשתי כמו בחתונה", מתארת ברדה בקול נרגש. "כל חברי הקיבוץ רקדו בתהלוכת ספר התורה, שהובל תחת החופה". הרב הרצל סיכם את התחושות: "בימים של קיטוב ופילוג, מחמם את הלב לחוות רגע של אחדות יהודית, הפורצת כמו לבה שבעבעה מתחת לפני השטח".

(מתוך "שיחת השבוע' אלול תש"פ)