אחרי שהסיפור הזה הסתיים, הגעתי עם בתי למשטרה כדי להתפייס עם השוטרים. היו אנשים ששמעו על כך והתפלאו: 'למה להתפייס איתם? אתה יכול לתבוע אותם!'

הר' יהושע גטר, על התהנהגות המיוחדת של משפחתו, לאחר התקרית המפורסמת של שוטרים עם בתו

הר' יהושע גטר, על התהנהגות המיוחדת של משפחתו, לאחר התקרית המפורסמת של שוטרים עם בתו

בתיה גטר, ילדה חרדית בת 13, הפכה ביום אחד מתלמידת בית ספר רגילה לדמות שאנשים מצביעים עליה ברחוב, ומילדה תמימה שלא מבינה דבר בפוליטיקה, לכזו שהספיקה להגיע לתחנת המשטרה, להסתובב במסדרונות הכנסת ואפילו להיפגש עם שרים. כל זאת באשמתה של מסכה, או ליתר דיוק האשמתה באי עטיית מסכה.

למי שאינו זוכר: גטר הסתובבה בקרבת מקום מגוריה, כאשר היא שומרת על אחיה הקטנים. היא הורידה לרגע את המסכה כדי לשתות, אלא ששוטרים שהיו בקרבת מקום זינקו לעברה ודרשו ממנה להזדהות, כדי שיכולו לרשום לה דו"ח. הם גם ביקשו להכניסה לניידת ולקחתה למגרש הרוסים. גטר פרצה בבכי, והרגעים הקשים הללו תועדו והפך לוויראליים, כשאנשים נחרדים מיחס המשטרה לילדה האומללה.

"אני שמעתי על כל הסיפור כשלמדתי בכולל", מספר אביה, ר' יהושע גטר. "באופן כללי כשאני לומד בכולל, הסלולרי שלי כבוי, אבל יש לי מספר מיוחד למצבים דחופים. אשתי צלצלה למספר הזה וסיפרה ששוטרים עצרו את הבת שלנו וכעת היא הולכת לאסוף אותה. בתחילה לא הבנתי שנוצר כזה בלגן, אבל עזבתי את הכולל וחזרתי הביתה. כשהגעתי לבית, בתיה כבר הייתה שם, כולה היסטרית, ובינתיים התחילו להתקשר אלינו מכל העיתונים וכלי התקשורת. התברר שהתיעוד הופץ וברגע אחד הפכה הבת שלנו למפורסמת ברגעים הכי מביכים שלה".

ואיך הרגשתם עם זה?

"בתחילה הרגשנו מאד לא בנוח", הוא מודה. "אנחנו לא אנשים של פרסום, ולכן כשביקשו לראיין אותנו על מה שקרה – השבתי בשלילה. לאחר מכן שוחחתי עם חברים והם אמרו לי שהיחס של הציבור החילוני בכלל ושל השוטרים בפרט כלפי הציבור החרדי – הוא מאד קשה בתוקפה הזו, וייתכן שדווקא אם אתראיין זה יוכל להוביל לשינוי כלשהו. אז החלטנו לבסוף להיחשף, מתוך תחושה של שליחות".

אתה חושב שזה באמת עזר?

"ברור לי שכן. באזור שבו אני מתגורר בירושלים, היו באותה תקופה שוטרים שהסתובבו ממש בין הרגליים וארבו לאנשים. המצב הזה בהחלט השתנה. זה לא שנעים לי עם זה שעוצרים אותי ברחוב ומזהים אותי, אבל ברור לי שעוד מעט יהיו חדשות אחרות, וכולם ישכחו מזה".

לגבי בתו הוא אומר: "בסופו של דבר היא הרגישה גיבורה. עוד באותו ערב הייתה לה שיחה ארוכה עם הסופר חיים ולדר, שהעביר לה את המסר שהיא התנהגה בחכמה ונתן לה להבין שהיא ראויה להערכה על כך שלא איבדה עשתונות. יש גם אנשים ששלחו לה מכתבים בהם כתבו לה עד כמה רואים שהיא ילדה בוגרת. היא עברה טראומה, אבל היא יצאה ממנה מחוזקת".

דווקא עכשיו מבקש ר' יהושע להעביר מסר חשוב: "אחרי שהסיפור הזה הסתיים, הגעתי עם בתי למשטרה כדי להתפייס עם השוטרים. היו אנשים ששמעו על כך והתפלאו: 'למה להתפייס איתם? אתה יכול לתבוע אותם!' השבתי להם על כך דבר אחד: 'הכסף שנגזר בראש השנה שאקבל – יגיע בכל מקרה, גם בלי לריב עם אנשים. להתפייס חשוב יותר מכל'".

מתוך משפחה ראש השנה תשפ"א