ואז הוא פתח בשאגות מתוך שינה: הצילוני! הצילו!

רבי אלימלך בידרמן, על איך אדם חלוש יוכל להזיז קיר בטון, ומה נלמד מכך

רבי אלימלך בידרמן, על איך אדם חלוש יוכל להזיז קיר בטון, ומה נלמד מכך

צאו וראו:  גם אם מאה אנשים יתלכדו יחדיו, לא יוכלו לעקור קיר בטון ממקומו, גם אם ידחפו בכל הכוח. הקיר יעמוד איתן ואף פיסת בטון לא תנשור ממנו.

ולפעמים יכול אדם אחד בודד, אולי אפילו חלוש כח, להפיל ולהרים גם חמש קירות בטון גם יחד –

הכיצד? זה יכול לקרות כאשר אותו אדם נוהג על טרקטור.

הטרקטור בכוחו החשמלי ובזרועות הפלדה שלו, נותן לבן אדם כוח שאין גם למאה אנשים יחדיו. אתו יוכל להרוס ולשבור, להזיז ולעקור.

בחודש אלול כל אחד מאיתנו יושב על טרקטור, כל אחד יש לו כח עצום בידיו, להרים דברים, להרוס חומות בטון ולהתהפך לגמרי, מן הקצה אל הקצה. כח רב עצמה יש בידינו בחודש זה ועלינו רק להשכיל להשתמש בכח זה, על מנת לסלול לעצמנו דרך להגיע ליום הדין, זכים ונקיים, מנוקים מכל חטא ועוון ודבקים ביראת ה' ואהבתו.

וכדי להצליח לנהוג על הטרקטור הזה, יש לדעת דבר אחד: הדבר תלוי בנו!

מסופר על אחד מראשי הישיבות שנכנס אל בית המרקחת השכונתי וביקש מהרוקח מספר ויטמינים שהיו נחוצים לו. "תביא לי ויטמין סי, גם ויטמין די", ביקש ראש הישיבה. משקיבל את מבוקשו, הוסיף וביקש: "והכי חשוב, ויטמין בי".

הרוקח פקח זוג עיניים ושאל: "מה זה ויטמין בי, מה ייעודו?"

ראש הישיבה הסביר לו: "ויטמין בי הינו ויטמין מיוחד שמי שצורך אותו בימים אלה, יוכל להשיג שנה טובה, מתוקה ומבורכת". נוכח תמיהתו הכפולה של הרוקח, הסביר ראש הישיבה: "מקורו של ויטמין זה הנו בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה, בה מסופר על רבי אליעזר בן דורדיא שהיה חוטא מופלג ושב בתשובה. לאחר שבכה והבין שאין הדבר תלוי אלא בי – שעליו עצמו לעמול את עבודת חודש אלול, עליו לקחת אחריות על עצמו ולהשיג את היעד של תשובה והתעלות, הוא זה שיזכה בוודאות לשנה טובה ומבורכת".

על כן עלינו לקיים בעצמנו: עורו ישנים משנתכם ומתרדמתכם. להתעורר בתשובה ובמעשים טובים, למהר לעזוב דרך רשע, ולפלס לעצמנו דרך אל היכל התשובה, על ידי ריבוי התורה, התפילה והמעשים טובים ביגיעה וביתר שאת.

מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל נכנס יום אחד אל היכל הישיבה והציע שאלה לפני הבחורים: "אם אדם שוקע בתרדמה ובחלומו מגיח לעברו אריה חד שיניים, שועט ומבקש לטורפו. האדם רואה בעיני חלומו את האריה ופותח בשאגות מתוך שינה: הצילוני! הצילו! ואנחנו עומדים מהצד ומתבוננים בו, סובל ומפוחד. מה נוכל לעשות על מנת להושיעו ממלתעות האריה?"

והוא ענה:

"אתם יודעים מה נוכל לעשות? נוכל פשוט לגשת ולהעיר אותו. לנער אותו. הוא יתעורר משנתו, החלום יתפוגג וגם האריה יימוג כלא היה".

את זה עלינו לעשות בחודש זה, להעיר את עצמינו, למשות את עצמנו מתוך התרדמה העמוקה בה אנו שקועים. ואת זה עושה קול השופר הצועק ומריע: "תתעורר בן אדם. תתעורר משנתך! עור מתרדמתך!"

הפקחים באים…

משגיח ישיבת פונוביז' הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין הטעים את הדבר על ידי משל מהחיים:

באחד המחוזות של מדינת ניו-יורק, נחקק חוק בלתי מתפשר, לפיו חל איסור עז ללכלך את החצרות שלפני הבתים. החוק הכריח את כל דיירי המחוז לשמור את חצרותיהן לבל תתלכלכנה, על מנת לשמור על נוי והדר המחוז. אנשי העירייה היו מסתובבים מפעם לפעם בין השכונות והחצרות והיה כי מצאו חצר מלוכלכת ומוזנחת, נקנס בעליה בהון רב.

הסיטואציה הביאה את היהודים להרגל קבוע:

כל אימת והיו פקחי העירייה מתקרבים אל האזור היהודי על מנת לבדוק ולקנוס, היה ממהר אחד היהודים להיעמד בפתח הרחוב, כשקולו היה צווח: "אידאלך! אידאלך!" (יהודים, יהודים). הקול הקורא אידאלך! היה נותן את אותותיו, יהודי הרחוב היו ממהרים לנקות חיש את חצרותיהן בניקוי מהיר ויסודי ועד שהופיעו פקחי העירייה, כבר הייתה כל חצר מצוחצחת ונקייה.

הסיפור הזה מתרחש גם אצלינו, מידי שנה בשנה. כל אחד הלא אמור לנקות את חצרו, לנקות את בתי נפשו ולהישמר שייוותר נקי, זך מכל עוון ומצוחצח מכל אשמה. אולם אין איתנו יודע עד מה, היצר מצליח ללכלך את החצרות ולהפיל אותנו אל פח יקוש. כאשר מתקרב הזמן בו יפקחו על מעשינו, יום הדין, בו יפשפשו לראות ולבדוק האם נקיים אנו וזכים, אם לאו, מופיע קול השופר ומרעים בקולו:

אידאלך! זועקת התקיעה וזועקים השברים, אידאלך! יהודים!

ועלינו מוטל להבין את הרמז, להתעורר מקולו של השופר ולמהר לנקות את החצרות, לשוב בתשובה שלמה ולהיטיב את דרכנו.

חודש ימים יש בידינו להתמלא בהתעוררות תשובה, לשמוע לקול השופר האומר לנו: שובו. להתעורר ביראת הדין מחד, כי אכן נורא ואיום הוא היום, ומאידך התמלא בחדווה ובשמחה של דבקות. ואם כה נעשה, נזכה להיכנס ליום הדין כשאנו צחים כשלג.

כתיבה וחתימה טובה.

(ערוך מתוך 'באר הפרשה')