הכריז הרב: "יהודים! בואו לקנות תפוחים טובים ובריאים"!

הגאון רבי יצחק זילברשטיין על מידות טובות, חמלה ורחמנות

הגאון רבי יצחק זילברשטיין על מידות טובות, חמלה ורחמנות

המידה של 'רחמנים בני רחמנים' אפיינה במהלך הדורות, את כל גדולי ישראל, שהתנהגו לצאן מרעיתם בחמלה וברחמנות גדולה.

וזו היא אחת מתכונותיו המאפיינות של כל מנהיג באומה היהודית.

 אלמנה אחת באה בערב שבת אל מרן ה'דברי חיים' מצאנז, וסיפרה שהיא מתעסקת במכירת פירות בשוק העירוני, והתלוננה במר-ליבה על כך שהפירות שלה אינם טובים דיים, ובשל כך הציבור המגיע לערוך קניותיו בשוק אינו פוקד את דוכנה.

לבש אותו גאון וקדוש את מעילו וכובעו, עזב את בית המדרש ויצא לשוק, ניצב ליד דוכן הפירות של האלמנה, והכריז: "יהודים! בואו לקנות תפוחים טובים ובריאים"! גאון זה, שהיה רבן של כל בני הגולה, לא הסתפק רק בכך, אלא דרש על כל תפוח מחיר כפול ומכופל מהמחיר הקבוע בשוק.

למותר לציין שרק ראו היהודים שלנו כך, והגיעו בהמוניהם לדוכן האלמנה, עד שבין-רגע לא נשאר שם תפוח אחד…. בכך זכה אותו גאון וצדיק לנועם זיו עליון, ולידיעת התורה המופלגת שלו. כך צומחים גדולי-עולם וכך הם רוכשים את תהילת-העולם שלהם. ואלו התכונות שצריכות לשכון בליבו של מלך ישראל.

שמעתי שכאשר כיהן מרן רבי ברוך-בער ליבוביץ זצ"ל בראשות הישיבה בקמניץ, הסתובב בעיר יהודי עני שמבגדיו נטף ריח לא-טוב, וכל מי שנפגש עימו היה משתדל לסור הצידה.

משראה מרן כך, המתין לרגע שיכנס לבית המדרש, ואז לעיני כולם חיבק אותו בחום והניח ידו על צווארו, והוליכו ל'מזרח'.
נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.

גדלותם הענקית של גדולי ישראל האמיתיים נמדדת דווקא במידת הרגישות והרחמים שיש להם על כל בר-ישראל באשר הוא. 'רחמנים בני רחמנים' הם, ולא מכבידים עולם על העם בשום דבר מכל הדברים, כלשונו של 'החינוך' באשר לטבעיו של המלך.

התבוננות במעשים אלה תחנך גם אותנו כיצד להגיע להרגשים בדקי-דקויות ולהגיע למצב שבו נוכל להרגיש את ליבו של זולתנו.

זכורני מעשה שהתרחש בעת שלמדתי בת"ת "עץ חיים" ושגרם להתרגשות רבה בקרב כל הילדים שהיו נוכחים בשעת מעשה. היה זה בעת שמרן רבי איסר זלמן מלצר ליווה את חתנו מרן רבי אהרן קוטלר זצ"ל ונכדו רבי שניאור זצ"ל, עם שובם לאמריקה, בדרכם להקים את מבצר התורה הגדול של העיר ליקווד.

האב – מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל – ובנו, ענקי התורה, ניצלו כידוע בניסי-ניסים מציפורני הנאצים בשואה, ולאחר שהייה קצרה בארץ ישראל טסו לאמריקה, ורבי אהרן קוטלר זכה שם להיות ממקימי התורה ביבשת האמריקנית. הבן רבי שניאור, היה אז בתקופת אירוסיו, והחתונה היתה אמורה להיערך מיד עם שובו לאמריקה.

התרגשות רבה ניכרה על רבי איסר זלמן בעת שחתנו ונכדו נפרדו ממנו, וירדו בגרם המדרגות, בדרכם לרכב שהמתין למטה, ושהיה אמור להובילם לשדה התעופה.

והנה, הבחינו תלמידי הת"ת שר' איסר זלמן לא ירד עד לרחוב ממש, אלא ליווה את ר' שניאור ואביו רק עד אמצע המדרגות שהובילו מדירתו אל הכביש, ונישקו ונפרד ממנו.

תלמידי הת"ת ביקשו לדעת מדוע ולמה לא ירד הגאון עד למכונית. הלא דבר הוא!

ואז השיב להם מרן רבי איסר זלמן תשובה מרטיטת-לב, ושצריכה להרעיד את ליבו של כל אחד מאיתנו:

"הרי כל חבריו של נכדי זכו להגיע למצב שבו הוא נמצא עתה. רובם נעקדו על קידוש השם בשואה, ואם כן כיצד יש באפשרותי לירד עד לרחוב ולנשקו לעיני כולם, ולהפגין את שמחתי; הרי יש משפחות רבות שלא הגיעו לרגע הזה"?

כך זוכים לגדלות ולקירבת השם, ואלו הן מידות 'ממשפחת אברהם אבינו ע"ה שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו', לשון 'החינוך' במצוותנו.

 (ערוך מתוך הספר 'מצוות בשמחה' – בעריכת הרב משה מיכאל צורן)