הוא שאל את אבי הכלה כיצד יצאו לו "פרות באושים" כאלו, שחזרו בתשובה

רבי ראובן אלבז על אחד מסמלי האומה היהודית

רבי ראובן אלבז על אחד מסמלי האומה היהודית

אחת המצוות החשובות בתורה, שהיא מן הסמלים והסממנים של האומה היהודית, היא מצות קריאת "שמע ישראל" בכל יום, בוקר וערב.

במשך כל הדורות, שמרה קריאת "שמע ישראל" על העם היהודי בכל מקום שהיה.

לצערנו, בימינו קרוב למיליון ילדים יהודים לא יודעים כלל ועיקר מהי קריאת שמע, וצריך להחזיר בזה עטרה ליושנה. צריך ללמד את ילדי ישראל מהי מעלתה ומהו כוחה של קריאת שמע, שאיתה עלו יהודים להיהרג על הגרדום ובמשרפות, ומסרו נפשם על קדשת ה'.

לפני מספר שנים זכינו לראות במו עינינו, מה בכוחה של קריאת שמע לחולל אצל האדם. מעשה שהיה כך היה:

צעירה שנולדה וגדלה בקבוץ, במשפחה רחוקה מקיום תורה ומצוות, החליטה ביום בהיר אחד לחזור בתשובה שלמה. לאחר זמן עמדה להתחתן עם בחור ישיבה ירא שמים בתכלית. בהסכמת חתנה פנתה למזכירות הקבוץ לאשר לה לקים את החתונה בקבוץ החלוני שבו נולדה וגדלה.

אביה היה אחד מראשי הקבוץ, ועשה מאמצים רבים כדי שאנשי הקבוץ יענו בחיוב לבקשתה, ואכן כך היה. החתונה נערכה ברב פאר והדר בלב לבו של הקבוץ.

בין הנוכחים באירוע היה אחד מאנשי הקבוץ הסמוך, שנגש אל אבי הכלה ושאלו כיצד יצאו לו "פרות באושים" כאלו, שפזלו והלכו לעולם החרדי.

השיב לו אבי הכלה בארך רוח, שהכל התחיל מכך שאחת מילדות הקבוץ נסעה לסבתה, ושם התודעה לספר תורני, שבו נכתבה סגולה לשמירה – לומר קריאת שמע בלילה. הילדה בקשה מסבתה את הסדור והביאתו לקבוץ.

הילדה ספרה לחברתה [הכלה המדברת], שהיא גילתה סגולה גדולה לשמירה. שתי הילדות החליטו, שמאחר וגרות בקבוץ שישים משפחות, שצריך לשמור ולהגן עליהן מפגזים וטילים ששולחים האויבים, כל אחת מהן תקרא בכל לילה לפני השנה שלושים פעם קריאת שמע, וכך תשמורנה יחד על שישים המשפחות שבקבוץ.

כך צמח הנטע הנפלא הזה.

אפילו ילדות שנולדו בתוך קבוץ חלוני, רחוק משמירת תורה ומצוות, התעוררו בתשובה בזכות קריאת שמע, ונפשן היהודית בערה בקרבן באמירת המלים הקדושות הללו.

קריאת שמע ברחוב בבוכרה

רבי יעקב גלינסקי זצ"ל ברח מליטא לפולין מאימת הנאצים הארורים. כשהגיעו הגרמנים לפולין וכבשוה, הצליח לברוח ולהסתנן בדרך לא דרך לרכבת הנוסעת לבוכרה.

לעת ערב הגיע עם הרכבת לבוכרה. הוא לא הכיר שם אדם, וגם את השפה המדוברת במקום לא ידע. הוא דיבר רק אידיש ומעט פולנית. חששו הגדול היה, שמאחר ועת מלחמה היא, אם יבחינו הגויים שהוא נתין זר, יסגירוהו למשטרה.

אדם אחד, שישב ליד תחנת הרכבת והיה מצחצח את נעליהם של האנשים, צד את עינו. נראה היה לרב, שפניו כפני יהודי. חשב הרב בלבו: "מצד אחד, אינני יכול ללכת לשאול אותו האם הוא יהודי, שהרי אם הוא גוי הוא עלול להסגיר אותי. אך מצד שני, יכול להיות שהוא יהודי, והוא יוכל לתת לי מחסה ולארח אותי בביתו".

לבסוף עלה בליבו של הרב רעיון: אלך בסמוך אליו, ואלחש: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". אם הוא יהודי, הרי שיבין שגם אני יהודי, ואם הוא גוי – לא יבין את השפה ויעזבני לנפשי.

ואכן, כך עשה. נעמד בסמוך לאותו אדם, ואמר את הפסוק "שמע ישראל". אותו אדם השיב מיד, בהתרגשות גדולה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!". חבקו ונשקו האיש, הכניסו לביתו ונתן לו לאכל ולשתות, והחביאו שם עד יעבור זעם.

רבי יעקב גלינסקי ניצל, ולבסוף הגיע לארץ ישראל. כל זאת בזכות קריאת שמע שקרא ברחוב בבוכרה.

הצלה משמד בזכות קריאת שמע

בשנים שלאחר השואה נסע הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, לחפש ילדים יהודים שהחביאו במנזרים תחת זהות נוצרית.

הרב שמע על מנזר מסוים, ששוהים בו ילדים יהודים רבים. נגש הרב אל הכומר הממונה על המקום, ובקש את שמות הילדים היהודים שנמצאים שם, כדי שיוכל לקחתם, אך הכומר טען שרבים משמות המשפחה של היהודים מצויים גם אצל הגויים [כגון מילר, פראנק וכדומה]. לכן לא הסכים לכך. הכומר גם לא הסכים שהרב ייפגש עם הילדים וישוחח איתם, אך הרב סירב לוותר.

לבסוף הסכים הכמר להקציב לרב דקה אחת בלבד, שבה יוכל לעמוד מול כל ילדי המנזר ביחד. הכומר היה בטוח, שבדקה שהקצבה לו, לא יוכל הרב לזהות שום ילד יהודי.

עמד הרב לפני הילדים, וכשמעיניו זולגות דמעות זעק: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד!".

רגע קל חלף. מכל עבר נשמעו צעקות "טאטע! מאמע!" [אבא, אמא]. המוני ילדים יהודים קטנים רצו אל הרב, שאימצם בחום אל לבו.

אותם ילדים הובאו אל המנזר בהיותם פעוטות, ובמשך תקופה ארוכה היו מנותקים מהוריהם ומהיהדות, אך קריאת שמע שהיו ההורים קוראים אתם לפני השינה, נקבעה עמוק בנשמתם ובזכותה ניצלו משמד רוחני.

(מתוך סדרת הספרים 'משכני אחריך')