כשהשוטרים הסינים עצרו אותי בגלל שהנחתי תפילין

רבי אשר אנשיל כץ שליט"א עם סיפור האישי בשדה התעופה

היה זה לפני כ 3 שנים בטיסה מבייג'ין [בירת סין] למחוז אורמוצ'י שעל גבול קזחסטן. עיכוב הטיסה לא הפריע לאף אחד מהנוסעים יתר על המידה, לא כן לי הקטן, שמיהרתי מאוד למחוז חפצי בכדי להספיק להתפלל תפילת מנחה בציבור. הטיסה שיצאה לפני חצות היום לא נתנה לי אפשרות להתפלל טרם יציאתי, וקיוויתי להתפלל במחוז חפצי בעשרה יחד עם צוות משגיחי הכשרות שכבר היו שם מבעוד מועד לצורך ייצור מיוחד על טהרת המהדרין.

רבות מחשבות בלב שאספיק להגיע מבעוד יום לפני שקיעת החמה ולא אצטרך להתפלל ביחידות על המטוס הצפוף עם גויי הארץ.

אולם עצת ה' הייתה שונה.

ככל שנקף הזמן הבנתי שהשמש תשקע בעודי בדרך ואצטרך להסתפק בתפילה בתוך שדה התעופה, או על המטוס עצמו.

לבסוף יצאה הטיסה בשעה טובה ומוצלחת וברוך השם נחתתי כחצי שעה לפני השקיעה. אך, היות שהיה זה על גבול מדינה מוסלמית והמעבר והבידוק קשוחים, שיערתי שעד שאגיע מחוץ לטרמינל כבר יהא מאוחר מידי.

לא חשבתי הרבה, בחרתי לעצמי פינה באמצע שדה התעופה, נטלתי את ידי, הנחתי תפילין (ר"ת) התפללתי מנחה ושכחתי מהעולם ומלואו.

 בעודי מדבר אל קוני התמלא המקום בַּעוברים-ושבים גדושי הסקרנות שהשתוממו לראות מחזה לא שגרתי, וכעבור דקות אחדות הגיעו גם שוטרי וחיילי הגבול שלקחו את העניין ברצינות מופלאה: אדם מלובש עם קוביות שחורות על ראשו וידו, ורצועות שחורות כרוכות סביבן, ועוד רצועות משתלשלות גם לפניו, מתנענע כלולב בתוככי הגבולות של סין!

 ואילו אני עומד בתווך, עיניי סגורות, ואינני מודע כלל לנעשה. לשבחם ייאמר שלא הפריעו לי אלא המתינו יחד אתי עד גמר תפילתי – כנראה שקדושת התפילין השפיע במקצת גם עליהם.

כשגמרתי לשפוך שיחי והתחלתי לפסוע אחורנית ראיתי שיש לי סביבי אורחים בלתי קרואים….. והבנתי שאני במרכז בעיה רציני. חיילי הגבול אסרו אותי בעוון פלילי חמור – פעולה דתית בפומבי במקום ציבורי דבר שאסור בתכלית בסין הקומוניסטית… ומקומו בסין המהוללה מאחורי סורג ובריח.

ואם בתוך סין עצמו מעלימים עין מכגון אלו, לא כן בגבולות המדינה שם הדבר מתפרש כאחד מהעבירות החמורות. טענת אי-ידיעה לא פטר אותי, גם לא עזרו שום הסברים וביאורים אחרים ואחר כבוד הובילוני לחדר המאסר כשבמקביל לקחו והחרימו את המסמכים והחפצים, וכמובן גם את התפילין 'האשם העיקרי'.

באותו זמן מחוץ לשדה, רבתה המבוכה. המשגיחים שידעו שיצאתי בטיסה זו חיכו ליציאתי מן הטרמינל, וראו כי השעות נוקפות והרב איננו. ולא הייתה לי שום דרך איך להודיע להם ולגורמים השונים. תוך כדי שהם נשארו בחוץ בתמיהה גדולה – התחילה בפנים חקירה משעשעת… מה הקוביות השחורות הללו ? למה הנחת אותם ? האם טמון בהם איזה כוונות זדוניות ? אימצתי את מוחי להסביר לגויי הארץ את מצוות התפילין.

 יהודי אנוכי. ומצווה אני להניחם בכל יום תמיד – כך עשיתי ולכן הנחתים ! ומה יש בתוכם ? חקר. כתוב בתוכם שה' אחד ושמו אחד ועלי לירא רק מפניו ולקיים מצוותיו. ומה הצורך בשניים, האין די באחד ?  לא! לא מספיק בראש בלבד, חייבים לקדש גם את הלב, ולכן שמים אותם גם על היד מול הלב!

….. דיונים ודין ודברים בין "חכמי האומות", והודעה על הפסקה קצרה….

בגמר ההפסקה הופיע חוקר חדש חמור סבר, והתחיל שוב בחקירה. אז מה הם החוטים – הרצועות, למה כרכת אותם סביב היד ?! כאן לא הייתי צריך כלל להתאמץ ומיד שלפתי תשובה 'גאונית': אלמלי הם איך אתנועע בתפילה הלוא יפלו… עדיין לא נח דעתם – למה הם בצבע שחור דווקא ? נו, כאן נכנסתי לפלונטר איך להסביר ל'תלמידים המצטיינים' שזה 'הלכה למשה מסיני' וכן נפסק להלכה.

משראה החוקר שאני מתחיל לגמגם בדבר, התחיל להמטיר עלי קושיות ברצף, למה הקוביות לא זהות ושונות – אחד עם פסים [תפילין של ראש] והשני לא ? ועד שאלות כהנה וכהנה שחלקם לא הבנתי עד עצם היום הזה,

עניתי לו שאכן שואל הוא כעניין אבל בכדי שאשיב כהלכה אצטרך לפתוח כאן ישיבה וכולל, להביא ספרי לימוד ולמסור שיעורים, וכפי הנדמה לי אינם בהשגת ידכם, בל נשכח להוסיף קפה תה סוכר וחלב לאברכי הכולל, זה יקח יומיים שלשה…

שוב דין ודברים והתלחשויות והכרוז יצא כי היהודי המוזר דובר אמת והיה זה רק עניין של דת ומעבר לכך לא טמן בה שום כוונה נוספת.

אך מתברר, ששמחתי עם צאתי ב'דימוס' הייתה מוקדמת, אחד מהממונים החליט שחובה לבדוק בכל התיקים אם אין משהו מחשיד נוסף. בגדול החל ובקטן כילה, אך שם… שוד ושבר. בתיק היד נמצא זוג תפילין נוסף – תפילין דרש"י. אוה…. זה כבר יותר מידי… והריח להם לא טוב… פניו של החוקר הרצינו כאחד והוקשחו מאוד ובכעס עצור צעק ואמר מה תענה עכשיו ? היש לך עדיין פתחון פה ? לא איבדתי עשתונותיי ועניתי לו באותה מטבע לשון – זוג זה שמור אצלי עבור חכם יהודי גדול וקדוש ששמו רש"י, והוא יהודי זקן מפורסם ונכבד עד מאוד, ותוכלו להיווכח בכך אצל כל יהודי באשר הוא, אני אמור לפגוש בו מחר בבוקר, בשבילו נושא אני עמי את הזוג השני.

 הנס קרה, ולאחר התייעצות קלה שוחררתי. אבל, בכדי שלא  תהא ידם על התחתונה וגם כי 'פטור בלא כלום אי אפשר' אשר על כן חייבוני להצהיר בפניהם כי מעתה ואילך לא אשוב על 'חטא' זה ולא אניח עלי שוב את הקוביות הללו בכל רחבי סין.

לשקר לא יכולתי לכן הצעתי בפניהם את משנתי בנושא: ראו, לא להניחם אי אפשר כי הרי יהודי אנוכי. אך מאידך אכן יש לי חובת הכרת הטוב לממשלת סין, אשר על כן אני מציע לעשות פשרה. הנה עכשיו לילה ומעתה מקבל אני עלי לא להניח תפילין בלילה בשום פנים ואופן! שמחת הניצחון שלהם הרקיעה שחקים, הסכימו מיד עם ה'פשרה' ופה אחד ענו ואמרו: משוחרר, משוחרר, משוחרר.

וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון.

אנא עבדא דקודשא בריך הוא

התפילין הן אות שיהודים אנחנו – ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ככתוב (שמות יג טז) והיה לך לאו"ת על ידך ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, ומובא בסמ"ג (ספר מצוות הגדול) שהתפילין הינה אחת מתוך שלושת האותות שבין הקב"ה לישראל והם 'שבת' 'מילה' ותפילין. ולכן מרומז בה מצוות זכירת יציאת מצרים כי התפילין הוא אות על היד כי בחוזק יד הוציאנו ממצרים.

(חלק מתוך מאמר באתר 'דרשו'. הרב כץ משמש גאב"ד 'חרדים')