משה צבט את עצמו לוודא שאינו חולם

קבלו סיפור אמיתי על מכירה פומבית שהסתבכה

מאת: יהושע לייבזון

זהו סיפור אמיתי. סיפור מרתק עם סוף מפתיע.. אין צורך להקדים הרבה רק לקרוא ולהתפעל מנפלאים דרכי השם יתברך..

קוראים לו משה נ. והוא גר באנטוורפן, היה לו תחביב להתעדכן בדבר מכירות פומביות שנעשות מיד פעם על ידי כונסי נכסים ולהשיג על ידן 'מציאות'. פעם אחת שמע שעומדים לערוך מכירה פומבית על פריטים של מפעל גדול לדגים קפואים, שפשט את הרגל.  משה חיפש באותו זמן שולחן משרדי, ובא לבדוק אם ימצא במפעל משהו מתאים.

סדר הדברים במכירות מעין אלו הוא שממספרים כל פריט מתכולת המפעל, ויום לפני המכירה מתקיימת בשטח המפעל סיורים של כל הקונים הפוטנציאלים כשכל אחד מציין לעצמו את המספרים שבהם הוא חפץ, ולמחרת מתקיים מכרז פומבי באולם גדול, בהשתתפות כל הקונים. 'משה סייר במפעל, הגיע למקום ששימש כמשרד, ראה את השולחן כי טוב והחליט לקנות אותו. המשרד היה צמוד לאולם הקפאה עצום בגודלו, ועל כן האולם הקפאה היה ממסופר במספר 90, והשולחן הסמוך לו במספר 91. משה רשם אצלו את המספר 91, וידע כי למחרת, כאשר יגיעו למספר זה בעת המכירה הוא ירים את אצבעו ויכריז את המחיר שהוא מעוניין לתת עבור השולחן.

מספר 91

למחרת הגיע מיודענו באיחור למכירה הפומבית, כשהיא כבר באמצעה, כאשר נפשו פזורה עליו מעט, עם היכנסו שאל את אחד מהמשתתפים שעמד בכניסה: איפה אוחזים? מסיבה כלשהיא הלה הבין שהוא שואל מהו הפריט הבא בתור, והשיבו 91.

מיד הרים משה את ידו ואמר שהוא מעוניין לשלם אלף פרנק בלגי (שווי של כ-100 שקלים), שאלו הכרוז, אתה בטוח, השיב משה – וודאי.

איש לא הוסיף על המחיר, וכך זכה בפריט מספר 90. לקול מחיאות כפיים סוערות של מאות הנוכחים באולם.

בעוד הוא שמח שעלה בידו לקנות שולחן באלף פרנק בלבד, מחיאות הכפיים עוררו את חשדו, סך הכל שולחן כתיבה…

עד מהרה התאמת חשדו… הוא שמע כי הכל מברכים אותו על זכייתו ב… אולם ההקפאה הענק.

אכן, אלף פרנק לאולם הקפאה הם שום דבר לעומת שוויו העצום של האולם, מדובר באולם ענק במימדים של כ2000 מטר רבוע! אבל מה לו ולצרה זאת? מה הוא יעשה עם אולם קירור? על פי החוק הבלגי, מי שקונה פריט במכירה פומבית מחויב לפנותו תוך 48 שעות. אין אפשרות להתחרט!

יודעי דבר כבר אמרו לו שפינוי האולם יעלה לו כ -200,000 או 300,000 פרנק! מה עושים? משה טמן את ראשו בין כפות ידיו כאומר: 'כאשר אבדתי אבדתי', מבלי לדעת היכן ישיג סכום אדיר ומה יעשה עמו אחרי שהאולם יפורק ויפונה ממקומו, הרי כמעט לא שייך למצוא קונים לכזה אולם הקפאה.

לידו יושב לו ידידו שבא עמו ולוחש לו פעמים מספר: חבל משה, חבל משה, צריך להיות יותר שקולים ומתונים.

הרכין  משה ראשו על השולחן בתנוחה של אבל וייאוש. הוא בא לחסוך כמה פרוטות ועומד להפסיד סכום של ממש, מה עוד שהוא זה שגרם זאת לעצמו ברשלנותו.

המכירה הסתיימה, הנוכחים החלו להתפזר, והנה גוי ענק, רטוב מכף רגל ועד ראש נכנס במרוצה למתחם מתנשף כולו. מצטער מאוד לשמוע שהמכירה הסתיימה ושואל מי זה שזכה באולם הקירור. הוא נסע 5 שעות במיוחד מהולנד למכירה הזו כדי לקנות את האולם.

הנוכחים מצביעים על משה, והגוי ניגש אליו והצעה בפיו: "האם תסכים למכור לי את האולם?"

"למה אתה צריך אותו?!"

בסייעתא דשמיא פלט לו  משה: "במיליון פרנק אמכור לך את האולם"…

הגוי הסכים, העסקה מתבצעת לשביעות רצון שני הצדדים, כשמשה עדיין ממשש את עצמו כדי להיות בטוח שהוא אינו חולם. ברגע אחד ראה איך הקב"ה משפיל גאים ומגביה שפלים. רק לפני רגע נכנס לחוב של מאות אלפי פרנק, והנה הוא יוצא עם רווח של 999 אלף פרנק (רווח קרוב ל100,000 שקלים).

הגוי היה מרוצה עד מאוד. "דע לך שאם היית דורש עבור האולם שני מליוני פראק גם כן הייתי משלם לך".

"ותדע לך שאם היית מציע לי שאני אשלם לך 500 אלף פרנק כדי שתסכים לקחת ממני את האולם ולפנות אותו, היית מקבל", ענה לו משה בחזרה…

(הסיפור מתוך עלון 'השגחה פרטית)