הוא שמע 'מלאך המוות' וקפץ כנשוך נחש: "לא,לא, חס וחלילה… רק שלא יבוא מלאך המוות!

הצדיק רבי אריה שכטר זצ"ל על השליחות מבורא עולם

כל יהודי אינו אדם פרטי. כל ישראל ערבים זה לזה. כולנו חיים מקופה משותפת; כולם מפקידים באותה קופה ומושכים מאותה קופה. יש כאלה שמפקידים בקופה עבור כל עם ישראל, כמו רבי חנינא בן דוסא – "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת" (תענית כד ע"ב) , ויש כאלה שאינם מפקידים כלום, ורק מושכים ומושכים… הם חיים על חשבון הציבור.

פעם אמרתי לנהג מונית שנסעתי איתו: "יש לי בשבילך שליחות ישירה מבורא עולם". הוא הסתקרן: "מה השליחות?"

אמרתי לו: "אני רוצה לבקש ממך שתפסיק להתגלח בתער".

הוא לא הבין על מה אני מדבר. הסברתי לו: כשאתה מתגלח בתער אתה עובר על חמישה איסורים. על כל עבירה העונש הוא שלושים ותשע מלקות. על חמש עבירות- מאה תשעים וחמש מלקות. אדם שמתגלח בתער בכל יום, אמור לקבל בכל יום מאה תשעים וחמש מלקות!

בזמן שבית המקדש היה קיים, המלקות היו מתבצעות בפועל. היו דנים את האדם על העבירות שעשה, אך אומדים כמה מלקות הוא מסוגל לספוג. בימינו אין מיתות בית דין ואין מלקות, אבל חז"ל (סנהדרין לז ע"ב) אמרו: "אף על פי שארבע מיתות בית דין בוטלו- דין ארבע מיתות בית דין לא בטל". מפרש רש"י: "פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחוייב בה".

הגמרא מפרטת: "מי שנתחייב בסקילה- או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה- או נופל בדליקה או נחש מכישו. מי שנתחייב הריגה- או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו (מי שנתחייב חנק- או טובע בנהר וכו'.

אם כן, מה עושים בימינו למי שנתחייב מאה תשעים וחמש מלקות? ראשית, כיום אין מלקות. ושנית, גם אם היו מלקות, הרי אדם יחיד אינו מסוגל לספוג כמות גדולה כזו של מלקות, ובוודאי אם הוא מתגלח בכל יום, ואמור לקבל את המלקות יום אחר יום.

מה עושה בורא עולם? אף על פי שבטלו מלקות- דין מלקות לא בטל. במקום מלקות ,מקבלים עונשים אחרים – יסורים ומחלות רחמנא ליצלן! אולם מכיוון שאדם אחד אינו מסוגל לספוג הכל בעצמו, ומכיוון שכלל ישראל ערבים זה בזה, מן השמיים מחלקים ומפזרים את הצרות הללו בין הרבה אנשים.

לעתיד לבוא, כשהאדם יבוא לשמיים, ויתייצב לפני בית דין של מעלה, יראו לו רשימה של אנשים שסבלו מכל מיני מחלות ויסורים ומתו בגללו, רחמנא ליצלן, והוא עוד בא להשתתף בסעודת האבלים… הוא ישאל: "מה זה קשור אלי?" ואז יאמרו לו: "דע לך, הכל בגללך! אתה התגלחת מידי יום בתער, ידעת שזה אסור אך העדפת להתעלם מכך- והנה התוצאה. הכל עליך!".

את כל זה הרציתי באוזניו של נהג המונית, והוספתי: "תחשוב מה תהיה הרגשתך כשיראו לך את התמונה הזו. גם אם אני צודק בדברי רק בחמישה אחוזים, האם לא כדאי לך לא להתגלח במקום לקחת סיכון?!"…

אך הוא ניסה להתחמק: "אם הייתי יודע שאתה אכן שליח של בורא העולם, הייתי מקבל את דבריך ללא היסוס ומפסיק לאלתר את השימוש בתער. אבל מנין לי שאתה בא בשליחותו של בורא עולם?".

אמרתי לו: "איך אתה מדמיין את השליח של בורא העולם? כנראה אתה מחכה שיבוא אליך מלאך המוות עם אלף עיניים רושפות ומזרות אימה, ויתאר בפניך את העונש הצפוי לך על עברותיך. מדוע כשבא אליך אדם בצורה נעימה ומדבר אליך מלב אל לב כאח אוהב, זה לא מספיק לך? רק את מלאך המוות אתה מזמין?!".

הוא שמע 'מלאך המוות' וקפץ כנשוך נחש: "לא,לא, חס וחלילה… רק שלא יבוא מלאך המוות! אני נותן לך מיד תקיעת כף, ומבטיח לך שמהיום לא אתגלח יותר בסכין".

כשמכבדים אותי בסנדקאות, אנשים באים לבקש ברכות. כשבא אלי אדם המתגלח בתער, אני מוכיח אותו על כך. הוא לא מבין מה חמור כל כך, ואני מסביר לו וחוזר על כל הענין של המלקות, ועל החלופה שלהן בימינו. ואז אני אומר לו: "בגללך באות כל יום מאה תשעים וחמש צרות על יהודים, ואתה עוד רוצה לקבל ברכה? אם תקבל על עצמך לא להתגלח בתער, אברך אותך בכל הברכות"…

אין לכם מושג אלו תוצאות נפלאות יש לדיבורים הללו!

אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל

אומרת הגמרא (יבמות סג ע"א) "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל".

אומר ה"חתם סופר" זצ"ל: מעשה במלמד בחיידר שהיה אהוב מאוד על התלמידים. כשראה שהתלמידים מתעצלים בתלמודם, אמר להם: "אם לא תשתפרו בלימודים, אצבוט את עצמי".

נבהלו הילדים ואמרו:" הרב, לא לא, אנחנו מבטיחים לך להשתפר! איננו רוצים שחלילה יגרם לך כאב בגללנו!"

בתחילה הם עמדו בדיבורם והתאמצו ללמוד כראוי, אך עם הזמן השפעתו של ה'איום' של המלמד הלכה ופחתה, עד ששוב הם התרפו בתלמודם. אמר להם הרבי:" אני רואה שדברי כבר לא משפיעים עליכם, אם כן דעו לכם, אם תתרפו בלימודכם, אני אסטור לעצמי".

נבהלו התלמידים ואמרו:" חלילה שבגללנו יגרם כאב נורא שכזה לרבי האהוב שלנו. אנו מבטיחים ללמוד בחריצות רבה בלי שום רפיון".

והדבר חזר על עצמו. בתחילה הם עמדו בדיבורם, אך עם הזמן, הם חזרו שוב לסורם והתרפו בתלמודם. אמר להם הרבי: "דעו לכם, אם תתרפו בלימודכם, אקפוץ מן החלון החוצה".

אחד התלמידים החציף פנים, ואמר לחבריו: "הלוואי והרבה יקפוץ ואז יהיה לנו חופש".. ואף אחד מהתלמידים לא מחה.

כשהבין המלמד שהאיום שהוא יעניש את עצמו  כבר לא משפיע עליהם, תפס את המקל והתחיל להכות בהם. תמהו התלמידים: "מדוע הרבי מכה אותנו?"

הסביר המלמד: "כל זמן שהיה אכפת לכם מהכאב שלי, די היה באזהרה שהזהרתי אתכם. אבל ברגע שאתם אדישים לכאב שלי, ואף שמחים בו, כי תצמח לכם איזו תועלת מכך- ראוי להעניש אתכם בכל חומרת הדין".

הנמשל: הקב"ה רואה את עם ישראל מתרפים מן התורה והמצוות, ואומר להם: אני אכה בגויים, כדי שאתם תשפרו מעשיכם ותחזרו בתשובה.

מדוע ה' עושה כן? התשובה היא שהקב"ה מביא פורענות על הגויים כדי שעם ישראל יראה מה הוא מסוגל לעשות, יקח מוסר ויחזור בתשובה. וזה הביאור של מאמר חז"ל: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". וזהו שאמר הנביא: " הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג, ו-ז). אך כשרואה ה' שכל זה אינו מועיל, הוא מכה בהם עצמם.

והחכם עיניו בראשו, הוא אינו מחכה שה' יוכיח לו על בשרו שלא כדאי לעבור על מצוותיו, אלא מקדים ועושה תשובה, ועל ידי כך זוכה להארת פנים מן השמיים.

(מתוך הספר 'אריה שאג, ספר שמות')