התחלתי לבכות לה שהלוואי כל יום אבוא אליה לנקות קצת את הנשמה במקום לרוץ כל הזמן סביב הזנב שלי…

נסעתי למוסך לתקן את המזגן באוטו אבל בדרך משהו השתבש… מאת: מענדי היי חַבֶרִימוֹס ובכן, אני גר ביישוב באזור גוש עציון ועובד במרכז העיר ירושלים, (הסיפורי סבתא שאני מספר לכם פה זה לא העבודה שלי, זה רק ההוֹבִּי שלי בערב במקום נטפליקס…) וכל בוקר אני מתיישב ביונדאי הקטנה שלי מפעיל את המזגן, שם את הרדיוקרא עוד...

נסעתי למוסך לתקן את המזגן באוטו אבל בדרך משהו השתבש…

מאת: מענדי

היי חַבֶרִימוֹס

ובכן, אני גר ביישוב באזור גוש עציון ועובד במרכז העיר ירושלים, (הסיפורי סבתא שאני מספר לכם פה זה לא העבודה שלי, זה רק ההוֹבִּי שלי בערב במקום נטפליקס…) וכל בוקר אני מתיישב ביונדאי הקטנה שלי מפעיל את המזגן, שם את הרדיו על ההרצאה היומית של הרב פַנגֶר, ונעמד בתור בפקק הקבוע של כביש המנהרות יחד עם כל עם ישראל, אחרי שאני עובר את המנהרות ומתחיל להתקרב לבֶּגִין יש את השלט הקבוע בצבע חום שכתוב עליו "קבר רחל" ימינה, וכל פעם שאני עובר לידו רץ לי כזה מחשבה בראש וואי וואי כמה זמן כבר לא ביקרתי את אמא רחל, געגועים, געגועים… אבל אני שועט הלאה שמאלה למה יש רַבּוֹטַה כמו שהבּוֹס שלי אוהב לקרוא לזה.

אבל השבוע ביום שני משהו השתבש, יצאתי שעה יותר מוקדם מהבית ורציתי לנסוע לכהן מהמזגנים כי משהו נדפק לי במזגן באוטו, יוצא לי רק אוויר חם משהו סיוט, אז ככה נסעתי עם חלון פתוח כמו שאַבַּשלי היה נוסע פעם עם הסיגריה שמקבלים את הרשרושים של האוויר על הפרצוף בווש בווש בווש… וכשבאתי לעבור בצומת שלפני המנהרות אני רואה טְרֶמפִּיסט מנופף לי עם היד לעצור, ואני אוהב לעצור לטרמפיסטים למה אני זוכר את התקופה שאני הייתי עומד ומנופף גם… אבל פה פתאום אני קולט שִׁיוֹאו זה פרצוף מוכר, אני עוצר בצד, שם דַאבֶּל וִינקֶר ואכן זה לא אחר מאליהו, אליהו הנסיך חבר יקר שלפני איזה שש שנים היה איתי באומן שבוע שלם, ומאז לא שמרתי איתו על קשר ועכשיו פתאום הוא צץ לי פה באמצע הכביש, וישר מתחיל להתקיף אותי:

"יואו איזה אור עצום וגנוז, כמה זמן לא ראיתי אותך איזה שישייה גְבַר… יואו איך באת לי פה עכשיו לקחת אותי דוּך לאמא רחל, אשריך אחי אשריך" ואני עושה לו מה?! כאילו אני בדרך לכהן מהמזגנים, אבל הוא בשלו "כהן יחכה לך אל תדאג נשמה, אבל עכשיו אמא רחל מתגעגעת אליך כמה זמן לא היית אצלה, אַה?!  אתה גר פה לידה ולא בא לבקר, אַה?! אמא מתגעגעת, נִמשִׁימְדוּרַה מאַמא דַייאלִי…" מסיים אליהו את הנאום שלו מקנח עם קצת מרוקו…

והופַּה, הוא נגע לי בנקודה רגישה שבאמת כל יום אני רוצה כזה בתת מודע לסטות מהנתיב ולהיכנס להתפלל משהו בשביל הנשמה, אבל ההרגל עושה את שלו ואני ממשיך לעבודה, אבל מסתבר שהכיסופים האלו גם שווים משהו, והנה משמים שלחו לי את אליהו שימשוך אותי באוזן ישר לאמא.

קִיצֶר אז נסענו, כמובן העלינו זיכרונות מאומן איזה אורות היו שם יואו פיצוצים ופרוז'קטורים… ואחרי כמה דקות הגענו לאמא רחל, אוֹי מה אני אגיד לכם, כשמדברים עם אמא היקרה זה עולם אחר, הלב נפתח כמו מעיין, זה אהבה של אמא, זה הרגשה אחרת לגמרי, התחלתי לבכות לה שהלוואי כל יום אבוא אליה לנקות קצת את הנשמה במקום לרוץ כל הזמן סביב הזנב שלי…

תוך כדי שאני משעין את הראש על הקבר הקדוש בהרגשה של ילד שמשתכשך בסינר של אמא שלו, נזכרתי פתאום בשיחה שהייתה לי לפני כמה ימים עם בת דודה שלי מניו יורק מסכנה גרושה כבר כמה שנים, והתקשרתי לנסות להכיר לה איזה בחור ישראלי נחמד, ופתאום באמצע השיחה היא התחילה להגיד לי אתם שם בארץ ישראל יש לכם קברי צדיקים, יוּ נוֹאוּ, יש לכם כותל מערבי יש לכם רבי שמעון, אם משהו לוחץ על הלב צִ'יק צַ'אק אתם קופצים לאיזה צדיק ושופכים את הלב, אבל אני פה בניו יורק, אין איפה ללכת להתפלל, סוֹ אִיטְס נוֹט אִיזִי, יוּ אַנדֶרסְטֶנד מִי?! (בתרגום לישראלית: המצב בטטה פה במדינה של טראמפ הכל יבש טילים אין איפה לשפוך את הלב…)

אז ביקשתי מאמא גם עליה שתשלח לה את האיש שלה בדואר אקספרס לניו יורק…

אז אתם קולטים איזה השגחה פרטית מדהימה, אני יוצא מהבית בשביל לנסוע לכהן לתקן מזגן, ואחרי חצי שעה אני מוצא את עצמי יושב ליד המצבה של אמא רחל ובוכה את הנשמה… יש דבר יותר יפה מזה?!

אבל למה סיפרתי לכם בעצם את כל הבַּבְּלַת הזה? וואלה לא יודע, נראה לי סתם כזה לשתף… אבל תכלס סומך עליכם שכבר תוציאו מפה איזה מסר טוב לחיים…

ומה שאלתם? אַה כֹּהֶן? אל תדאגו למחרת נסעתי אליו, והוא עשה לי בּוּבַּה של מזגן באוטו… J