קיבלתי על עצמי שאם הלידה תעבור בשלום אקים משהו לסייע לזולת

בעמל, יזע, ותקציב דל: האישה שהקימה את המרכז הארצי להשבת אבידה חושפת את הסיפורים שמאחורי האבידות והמציאות

מאת: יוסי כהן

הארגון, שהוקם במטרה לסייע לאנשים במציאת חפציהם האבודים, החל את דרכו כגוף קטן שפעל בשכונה אחת בירושלים, והפך עם השנים לאימפריה ארצית שסייעה לאלפים. בשיחה עם 'אחינו', מספרת מקימת הארגון על מאחורי הקלעים של 'המרכז הארצי להשבת אבדה'. וגם: מה עלה בגורל הארנק שנמצא על הכביש ברחוב הירושלמי? "לא תוכל להתעלם"

"תקראו לי גברת ל'", היא מבקשת: גברת ל'. לא יותר. האישה שעומדת מאחורי אחד המיזמים הפרקטיים ביותר שנראו כאן בשנים האחרונות לא מבקשת להתפרסם. כבוד לא מעניין אותה. היא רק רוצה להחזיר עוד אבדה לבעליה, ולקיים את רצון האלוקים. כבר בחלק הזה של הראיון אנו מבינים לאיזה סגנון שייכת המרואיינת שעמה אנו משוחחים…

מפניות בודדות ביום לעשרות

המרכז הארצי להשבת אבדה הוקם לפני 33 שנה. זמן קצר קודם לכן, עמדה גברת ל' טרם לידת בנה כאשר החלה לפתח קשיי נשימה ולפי הרופאים, הכניסה רק שליש מהאוויר הדרוש. "חששתי מאוד לגורל העובר", היא משחזרת את הרגעים הקשים שעברו עליה באותם ימים. אולם, היא החליטה למנף את החששות לעשייה ברוכה, וקיבלה על עצמה, כי אם הלידה תעבור כשורה, היא תקים ארגון שיסייע לזולת, כהכרת הטוב לקב"ה על נפלאותיו עמה.

"תחילה חשבנו להקים ארגון שיסייע בשידוכי זוגות, או ארגון שיתווך בחינם בין אנשים שמעוניינים להתארח בשבת במקום מסוים ודרושה להם דירה לשם כך, לבעלי דירות מקומיות שנוסעים ממילא מהעיר ומשאירים את ביתם ריק. לבסוף, החלטנו לבחור בארגון שיסייע להשיב אבדות לבעליהן", היא מספרת.

ההתחלה הייתה צנועה למדי. "במשך 17 השנים הראשונות, פעלנו בשכונתנו הר-נוף שבירושלים. היינו מקבלים בין 3 ל-10 פניות בלבד ליום". "באותו זמן לא יכולתי לדמיין את עתיד הארגון, שברוך השם הלך והתפתח עם השנים", אומרת גברת ל'. ואז הגיעה הפריצה. "לאחר שהתפנינו מעט מעומס החיים השגרתי, החלטנו להרחיב את הארגון לכל רחבי ירושלים", היא מספרת.

הרחבת פעילות הארגון לרחבי העיר הגדולה בישראל הובילה למהפך המשמעותי נוסף: "זמן קצר לאחר שפרסמנו את שם הארגון במוקדים נוספים בעיר ירושלים, התקשר אלי אדם אחד", היא נזכרת, "אשר ניסה להעתיק את היוזמה למרכז הארץ. אך מהר מאוד הבין כי זו תהיה משימה קשה מדי עבורו. ביום הראשון הגיעו אליו כ-80 פניות! והוא הרגיש שאינו יכול לעמוד בעומס. האיש צלצל אלינו וביקש את עצתנו. לאחר שפרש בפנינו את מצב הדברים, החלטנו להציע לו לעבוד יחדיו, בין היתר, באמצעות גיוס מתנדבות – טלפניות שיאפשרו את המשך התפתחות הארגון. וכך עשינו".

מהיכן באמת מגיעות המתנדבות?

"האיש שהרחיב את פעילות הארגון למרכז הארץ, גייס באותה תקופה 15 נשים, שהיו לגרעין השני והמשמעותי של הארגון, עם הפיכתו לארצי. הוא פנה לידידיו וביקש מהם לגייס את נשותיהם לארגון. החברים נענו, וכך הפך הארגון לכלל-ארצי.

"אציין", היא אומרת, "שעוד קודם לכן, בשלב שבו הפעלתי את הארגון בשכנות הר-נוף בלבד, התקשרו אלי נשים שביקשו להתנדב, אך אז נאלצתי לדחות אותן בגלל שלא הייתי צריכה עובדות נוספות. כיום, לעומת זאת, כאשר הארגון הפך לארצי, אכן יש צורך במתנדבות, ואנו מפרסמים מדי פעם בעיתונות כאשר דרושות לנו מתנדבות נוספות. מה שמעניין הוא, כי הביקוש להתנדב אצלנו הוא עצום, ויש לנו תור ארוך של נשים אשר מעוניינות להתנדב בארגון, רק שאין תקנים עבורם עדיין". מי כעמך ישראל.

טלפון מהמשטרה

נראה כי ניתן לחבר ספר עבר כרס על פעילות הארגון, אך גברת ל' מתמקדת בעיקר בשידוך בין מאבדים למוצאים, ופחות בפרסום ובהאדרת שמה. ואכן, העבודה סביב המרכז הארצי להשבת אבדה היא סיזיפית ומשמעותית.

במסגרת הפעילות, פועל המרכז הארצי להשבת האבדה, בין היתר, מול גורמים מקצועיים שונים. כך לדוגמה, חלק מפעילות הארגון נעשית מול חברות האוטובוסים במטרה לסייע בהשבת חפצים שנשכחו באוטובוסים. גם מהמשטרה מצלצלים אליה מפעם לפעם, במטרה לגייס את המרכז הארצי לסייע בהשבת פריטים יקרים לבעליהן. "בדרך כלל, כאשר התקשרו מהמשטרה היו אלו מקרים שבהם החפצים שנמצאו היו רבי ערך, כמו תפילין ועוד, או לשם השבת חפצים לתושבי חו"ל, שהמשטרה התקשתה להגיע אליהם", אומרת ל'.

אך רוב הפעילות של הארגון נעשית באמצעות קשר ישיר בין המאבדים למוצאים. כדי לאפשר את תפעול המערכת, נדרש פרסום עקבי בכלי התקשורת השונים. נראה כי אין כמעט דבר אשר צריך פרסום יותר מארגון השבת אבדה, בשל העובדה כי כל מהותו של ארגון מסוג זה מתבסס על הקשר שבין המוצא למאבד. כדי שקשר כזה יתרחש, נדרשת עבודה רבה בשטח. גברת ל', נוהגת לצלצל אחת לתקופה לעיתונים החרדים במטרה להכניס את הפרסומים שהפכו את ה'מרכז הארצי להשבת אבדה' – לכזה המוכר בקרב בתים רבים בישראל. בנוסף, היא נוהגת לפרסם את הארגון בקרב מוסדות שונים ברחבי הארץ. עד כה, התפרסמו הפליירים של הארגון בכ-150 מוסדות לימוד ברחבי הארץ, והיד עוד נטויה.

למזלם של המאבדים והמוצאים, פרסום הארגון התאפשר לנוכח שיתוף הפעולה של המרכז הארצי להשבת אבדה עם העיתונים החרדיים, אשר הוכיחו כי ברגע האמת נזנחים השיקולים המסחריים לטובת הערך החשוב של סיוע לזולת. וכך, מתפרסמות המודעות של המרכז להשבת אבדה בחינם ברוב המוחלט של כלי התקשורת אליהם פנתה גברת ל'. לולא הפרסום, נקל לשער כי המפעל הגדול ששידך עד כה כאלפי פריטים! בין מוצאי האבדות יראי השמים למאבדים המודאגים – לא היה מתרחש.

תוכנה ב-50 אלף שקלים

בשלב מסוים מחליטה גברת ל' לייעל את פעילות הארגון, ולהחליף את הקלסרים הישנים והמצהיבים בתוכנה מיוחדת ומתקדמת. רק שהייתה בעיה אחת: עלותה של התוכנה נאמדה בכ-50 אלף שקלים, ועבור גברת ל', שאינה משופעת בממון, ההוצאה הייתה מעל ומעבר ליכולתה. "שנים נמנעתי מלהכניס לארגון את הטכנולוגיה הזו", היא מספרת. "סוגיית המימון הכבדה הייתה שיקול משמעותי עבורי. אך יום אחד הבנתי כי יש פער בין פעילות הארגון לעולם הטכנולוגי". הסיבה לכך הייתה משום ש"באותה תקופה כל טלפנית של הארגון הייתה אחראית על אזור מסוים, וזה הוביל לכך שהיו אנשים אשר איבדו דבר מסוים באוטובוס כאשר נסעו עמו בעיר אחת, אך האוטובוס המשיך מאוחר יותר לעיר אחרת, ובעוד הם פנו למוקד שהיה בעיר בו איבדו לראשונה את החפץ, האבדה שלהם נמצאה על ידי אדם אחר בעיר אחרת, כך שהשימוש בתוכנה הפך לכורח המציאות", מסבירה ל'.

אבל העזרה משמים המשיכה ללוות את גברת ל' גם במרוץ להשגת המימון עבור התוכנה היקרה. לדבריה, היא ראתה לאורך כל הדרך סייעתא דשמיא גדולה שאפשרה לה להכניס את התוכנה לשירות הארגון. תוך כדי הדברים, נזכרת גברת ל' בפעם ההיא שנדרשה לשלם 2,000 שקלים למתכנתת שהרכיבה את התוכנה, מבלי שיהיה לה מאין לשלם. "בדיוק באותו זמן הגיע אלי חתני, ואמר לי שהצטברו בידיו 2,000 ש"ח מעשרות שהוא מבקש להעבירם לתרומה עבור הארגון. כך שגם במקרה ההוא ראיתי את יד ההשגחה העליונה", היא מציינת בסיפוק.

"חלק מהאנשים לא מצליחים להבין כיצד יש אנשים שמשיבים אבדות יקרות לבעליהן"

גברת ל' נתקלת לא פעם בתופעה של אנשים שאינם מאמינים כי ארגון השבת האבדה הינו ארגון בר-קיום בעולם המודרני שבו כל אדם דואג לעצמו. אך מסתבר כי התופעה רחבה במיוחד, וכאמור, אלפי אבדות כבר מצאו את דרכן לבעליהן דרך הארגון שהקימה. "פגשתי פעם אישה אחת אשר איבדה כרטיסייה עם הרבה ניקובים", מספרת גברת ל'. "הצעתי לה לפרסם דרכנו, אך היא דחתה את ההצעה ואמרה שאיננה מאמינה כי מישהו יחזיר לה את האבדה, בשל העובדה כי מדובר היה באבדה יקרה יחסית. זה היה עצוב עבורי לשמוע מחשבה מעין זו, ולמזלי, כך חינכו אותנו, שאם מוצאים אבדה – מחזירים אותה לבעליה".

מקרה דומה התרחש עם אבדה שמצאה גברת ל' בתחנה המרכזית בעיר. "זו הייתה שקית עם הרבה תרופות. לצד התרופות היה גם עיתון השייך לציבור הכללי, כך שהבנתי מיד שמדובר באדם שאינו מהציבור החרדי, וייתכן שאינו מכיר את הארגון. על אף שאנו עובדים גם מול הציבור החילוני, רק שבמגזר הזה אנו פחות מוכרים", היא ממהרת להוסיף.

גברת ל' מיהרה להרים טלפון לבית המרקחת, שם נקנו התרופות, ודרך הפקידים במקום היא הצליחה להשיג את האיש שהיה מופתע מאוד לשמוע שאנשים מבקשים להחזיר לו את אבדתו היקרה. "בשיחת הטלפון שקיימתי עמו הוא חזר וצעק מספר פעמים: 'אני לא מאמין שיש אנשים כאלו'". בסופו של דבר התרופות הושבו לאיש כמעט עד לבית על ידי תלמידות שהתגוררו בסמוך למקום מגוריו אשר הניחו לו את התרופות אצל שומר בית הספר.

סיפור נוסף התרחש דווקא במרכז האזור החרדי של ירושלים, בשכונת גאולה. "נהג אוטובוס נסע ברחוב הירושלמי הצפוף כאשר גילה לפתע ארנק מונח על הכביש; הוא מיהר להחנות את האוטובוס בצד הדרך, אסף את הארנק ויצר עמנו קשר. ביקשנו ממנו את הפרטים המזהים שהיו בארנק, והוא שלח לנו את תמונתו ופרטיו של המאבד. לאחר שהפרטים נשלחו אלי, הבנתי כי מדובר באדם שמוצאו מחו"ל, ולכן בקשתי מבעלי שיפעיל את קשריו על מנת לאתר את האיש. מה רבה הייתה הפתעתנו כאשר התברר לנו כי בעל האבדה הוא תלמידו לשעבר של בעלי אשר לא התראה עמו זה 20 שנה. היה זה אירוע מרגש במיוחד עבורנו, כאשר בעלי ותלמידו לשעבר נפגשו. התרגשנו עוד יותר אפילו כאשר שמענו כי הנהג וויתר על מאה הדולרים, שביקש בעל האבדה להעניק לו כאות הוקרה על מעשיו. 'אני רוצה לשמור את הזכות הזו לעולם הבא', הסביר בפשטות".