גם בימי הקורונה תוכלו לשרוף חמץ! איך? ככה!

לשרוף חמץ זה קל, ואין צורך לצאת למרחב הציבורי כדי לעשות זאת, בואו נדבר על זה.

אוהד אטינגר

 

ממשלת ישראל אוסרת בימים אלו כל פעילות במרחב הציבורי.

תכל'ס?

צודקת.

זה באמת מסוכן להתקהל בחוץ. זה מה שיגרום לעוד אנשים להידבק חלילה בקורונה, ויגרור גלי הדבקה בלתי נגמרים.

לכן אנחנו נשארים בבית. לא זזים ממנו, אלא במקרי חירום או בהתאם לתקנות ולהגבלות.

אבל מה עושים כשחייבים לשרוף את החמץ?

ומה נעשה עם החמץ שנשאר בבית, כשהממשלה אוסרת בתוקף לארגן שריפות חמץ במרחב הציבורי?

מילא מי שיש לו חצר, יכול להקים לעצמו מדורה קטנה בחצר ביתו, אבל מי שגרם בקומה שלישית, ויש לו בקושי מרפסת קטנטונת, מה יעשה?

זה מאוד קל.

בואו נתחיל….

קודם כל, את רוב החמץ זורקים לפח.

כן כן, לפח.

נכון שבאמצע השנה אנחנו לא זורקים אוכל לפח, או לפחות משתדלים מאוד להימנע מכך, אבל עכשיו זו מצווה.

ערב לפני ליל הסדר, מיד אחרי בדיקת חמץ, ואפילו לפניה, זורקים לפח את כל הוופלים והעוגות, אוזני ההמן שנשארו מפורים ואולי אפילו את השאריות של הסופגניות מחנוכה…

סתם….

קיצור, זורקים הכל לפח ומשאירים רק מה שחייבים.

מה שצריך לארוחת הערב אם עוד לא אכלתם, וגם מה שצריך לארוחת הבוקר של מחר.

זהו.

אה… גם את 'עשרת הפתיתים'.

כן… אותם עשרה פתיתים שכל אחד מהם קטן יותר מ'כזית', שאותם אנחנו מפזרים ברחבי הבית לפני בדיקת חמץ.

רוצים לקרוא על זה קצת יותר ולהחכים בנושא? בבקשה. כנסו למדריך הלכתי מיוחד על בדיקת חמץ

זהו…

אחרי שבדקתם חמץ, אתם הולכים לישון.

לילה טוב.

בבוקר, כשקמים, מתפללים שחרית, וממהרים לאכול ארוחת בוקר לפני סוף זמן אכילת חמץ.

לאחר מכן לוקחים את מעט החמץ שנשאר, 'עשרת הפתיתים' והשאריות המועטות מארות הבוקר וארוחת הערב.

יוצאים למרפסת, ומכניסים לקופסת שימורים ריקה מעט צמר גפן או חתיכת סמרטוט יבש.

הוסיפו לזה מעט זמן קנולה, או שמן סויה או כל שמן אחר, והדליקו.

שימו לב לא לשפוך מדי הרבה שמן, גם כי יהיה לכם קשה מאוד להדליק את הסמרטוט הרטוב אם הוא יהיה ספוג בשמן, וגם כי האש תדלק זמן רב מדי.

קצת שמן מספיק.

לא מומלץ להשתמש בחומרים דליקים במיוחד כמו בנזין או טינר, כי זה מסוכן מדי.

אחרי שהסמרטוט או צמר הגפן דולק היטב, הוסיפו לתוך הקופסה את פתיתי המץ המועטים, ובתוך זמן קצר הם יישרפו עד היסוד.

כך קיימתם את מצוות שריפת חמץ בקלות, במהירות, בלי עשן מסריח, ובלי לצאת למרחב הציבורי.

אם קשה לכם, אתם לא יכולים להדליק אש או חוששים, לא נורא.

קחו את מעט החמץ שנשאר לכם, השליכו אל תוך האסלה והורידו את המים.

זו גם דרך לבער את החמץ.

אומנם לפי ההלכה יש הידור מיוחד לשרוף את המץ באש, אבל מי שלא יכול לא חייב, וגם להוריד את החמץ בשירותים זאת דרך כשרה וטובה לבער את החמץ מהבית.

זהו…

אחרי שסיימתם לבער את החמץ, אל תשכחו לומר את הטקסט הבא, רצוי שלוש פעמים:

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

צריך גם להבין את המילים, ואפשר לומר את הטקסט כולו בעברית כדלהלן בתרגום חופשי:

"כל סוגי ומיני החמץ שיש ברשותי, בין אם ראיתי אותם ובין אם לא ראיתי, בין אם אני יודע עליהם ובין אם אני לא יודע, בין אם ביערתי אותם ובין אם לא ביערתי, כל סוגי החמץ שלי, יהיו מבוטלים ויהיו חסרי כל חשיבות כמו עפר הארץ".

הרעיון הוא שאנחנו מפקירים את כל החמץ שלנו, כך שגם אם שכחנו לבער חמץ ויש לנו חבילת ביסקוויטים במחסן או בתא הכפפות של האוטו, אנחנו לא נעבור על איסור 'בל ימצא לך חמץ', כי החמץ הזה הפך להיות הפקר, וכבר אינו שייך לנו.

הנה, ביערתם את החמץ וקיימתם מצווה חשובה מאוד.

היה שווה.

לא כך?