"רק לאחר שעמדת דקות ארוכות בפתח הבית וחשת בקור העז, אתה יכול להבין"

סיפור שממחיש לנו שהשבע לעולם לא יוכל להבין את הרעב, והעשיר אף פעם לא יבין מה זה אומר להיות עני.

 הגאון רבי אליהו חיים מייזל זכר צדיק לברכה, כיהן כרב העיר לודז' בפולין לפני כמאה שנה.

הוא היה עוסק רבות במעשי צדקה וחסד, ודאג לעניי העיר לספק להם כל מחסורם.

פעם בעיצומו של החורף, יצא לאסוף כסף, כדי לרכוש עצי הסקה לעניים, שיוכלו לחמם את בתיהם.

הגיע לביתו לביתו של עשיר גדול, דפק על הדלת, והעשיר הגיע ופתח את הדלת.

היה זה יום חורף קר ומושלג. העשיר היה ספון אותה עת בחדרו המוסק, לבוש חלוק-בית דק, וכאשר פתח את הדלת לרב, הזמין אותו מיד להיכנס פנימה אל הבית המחומם.

להפתעתו נותר הרב לעמוד ליד פתח הדלת, והחל לשוחח אתו שם.

העשיר, ששיניו נקשו מקור וכל גופו רעד, עמד דקות ארוכות בפתח הבית, כאשר מפני כבודו של הרב המשיך לדבר אתו שם.

רק לאחר שחלף, זמן ניכר, הסכים הרב להיכנס לתוך הבית.

כאשר התישבו בחדר המחומם, אמר הרב לעשיר: "באתי להתרים אותך עבור עצי הסקה לעניים".

שאל העשיר את הרב: "כבוד הרב, הרי יכולת להיכנס אל הבית כבר לפני דקות ארוכות, ולומר לי את בקשתך, מדוע הארכת בדיבור בפתח הבית?"

השיב לו הרב: "אם הייתי נכנס אליך הביתה, ומבקש כסף לצורך חימום בתי העניים, היית בוודאי תורם סכום יפה, אבל לא היית מרגיש את מה שחשים העניים שבתיהם אינם מחוממים.

"רק לאחר שעמדת דקות ארוכות בפתח הבית וחשת בקור העז, יכול אתה להבין מה מרגישים העניים שאין להם אפשרות להסיק את בתיהם.

"עכשיו תהיה תרומתך גדולה הרבה יותר".

 

מעובד מתוך ספר "אבות ובנים"