'שבת שקלים'… למה לא דולרים?

מה זה 'שבת שקלים'? מה עושים בה? והאם היא רלוונטית גם אחרי שבית המקדש נחרב?

מה זה 'שבת שקלים'? מה עושים בה? והאם היא רלוונטית גם אחרי שבית המקדש נחרב?

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

אחת מארבע הפרשיות שקוראים בבית הכנסת בשבתות של חודש אדר, היא 'פרשת שקלים'.

זהו הטקסט בתורה שבו הקדוש ברוך הוא מצווה את בני ישראל לתת מדי שנה 'מחצית השקל' תרומה לה'.

הציווי מופיע בחומש שמות, פרק ל', פסוק י"ג וזה לשונו: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'".

הציווי הוא לתת מטבע של חצי מהשקל המקראי, מטבע מכסף שבתקופת התלמוד הוא הוערך בקרוב לשניים וחצי אחוזים ממשכורתו של פועל ממוצע.

את מחצית השקל היו נותנים פעם אחת בשנה, במהלך חודש אדר.

חכמי התלמוד ופרשני המקרא הסבירו הסברים רבים בטעמה של המצווה, ומדוע ציווה הקדוש ברוך הוא לתת דווקא מטבע של מחצית, ולא מטבע המסמל ערך של משהו שלם.

ההסבר הנפוץ הוא שהקדוש ברוך הוא רצה שכל יהודי ירגיש שהוא שווה רק 'חצי', וכדי להשלים את החצי הזה עליו להשתתף עם שאר בני ישראל, ורק כשאנחנו באחדות אנחנו זוכים לשלמות.

בגלל שהציווי לתת את מחצית השקל הוא בחודש אדר, קבעו חכמי התלמוד שבכל בית כנסת ברחבי העולם, יקראו מדי שנה, בשבת שלפני ראש חודש אדר, את הפרשה העוסקת בציווי זה, וכך יזכרו כולם להכין את הכסף – מחצית השקל עבור כל אחד מבני משפחתם.

מאוחר יותר הגיעו שליחי בית הדין הגדול שבירושלים לכל עיר ועיר, והיו אוספים ומקבצים את הכסף מידי הציבור.

עם הכסף הזה קנו את הבהמות לקרבנות הציבור: קרבן התמיד שהיו מקריבים בבית המקדש מדי בוקר וערב, וכן קרבנות ה'מוספים' שהיו מקריבים בשבתות, בראשי החודשים ובחגי ישראל.

הרעיון הוא שהקרבנות הללו נקנו במשותף על ידי כל עם ישראל, וכך כל אחד מהקרבנות הללו ייצג כל יהודי ויהודי, שהיה לו חלק בהקרבת הקרבן בבית המקדש.

גם בימינו, כשבית המקדש אינו קיים ואנחנו לא חייבים לתת מחצית השקל מדי שנה, אנחנו עדיין קוראים בבית הכנסת את 'פרשת שקלים', כדי שכאשר ייבנה בית המקדש נדע על ההלכה הזאת וניתן את מחצית השקל, בתקווה שבית המקדש ייבנה בימים הקרובים ונוכל לתת את מחצית השקל בחודש אדר של שנה זו.

למרות שהמצווה של מחצית השקל אינה נהוגה בזמן הזה, כי בית המקדש חרב, ברוב קהילות ישראל נוהגים לתת חצי שקל או חצי דולר, בכל מדינה לפי הכסף המקובל בה, בערב יום הפורים או במהלך יום הפורים, ואת הכסף הזה תורמים לבית הכנסת לצורך התחזוקה השוטפת שלו.

מנהג זה נקרא 'זכר למחצית השקל', כי הוא אינו מצוה מהתורה כאמור, אלא רק מנהג שאנחנו נוהגים כדי לזכור את אותה מצוה חשובה ויקרה שאפשרה לכל יהודי להיות שותף להקרבת הקרבנות בבית המקדש.

השבת שלפני ראש חודש אדר שבה אנו קוראים את 'פרשת שקלים', מכונה 'שבת שקלים', והיא הראשונה מבין 'ארבע הפרשיות'.

שלושת הפרשיות האחרות נקראות 'זכור', 'פרה' ו'החודש', ובהתאם לכך גם השבתות שבהן קוראים אותן נקראות 'שבת זכור', 'שבת פרה', ו'שבת החודש'.

מעניין לציין כי בשבתות אלו מוציאים מארון הקודש שני ספרי תורה: באחד קוראים את פרשת השבוע ובשני את 'פרשת שקלים'.

אם חל ראש חודש אדר בשבת, קוראים את פרשת 'שקלים' באותה השבת, ואז מוציאים מארון הקודש שלושה ספרי תורה: באחד קוראים את פרשת השבוע, באחד את פרשת 'שקלים', ובשלישי את הקריאה שיש לקרוא בכל ראש חודש.