מדוע לא הסכים הרב לקבל את האתרוג במתנה?

סיפור יפהפה על ויכוח עז שניטש בין רב חשוב ובין מגדל אתרוגים שרצה להעניק לו מתנה.

 

פעם אחת לפני חג סוכות הגיע אדם שהיה ברשותו פרדס אתרוגים, עם אתרוג מאוד יפה ומהודר אל ה'חזון איש' – רבי אברהם ישעיה קרליץ זכר צדיק לברכה, כדי לתת לו את האתרוג שיצא בו ידי חובה בחג.

החזון איש לקח את האתרוג, בדק אותו מכל הצדדים, והתפעל רבות מיופיו והידורו. כאשר רצה לשלם בעבורו, לא הסכים אותו אדם לקבל תשלום, ואמר שהוא נותן לו את האתרוג במתנה, וזו זכות בשבילו שהחזון איש יברך על אתרוג שהוא נתן לו.

החזון איש לא רצה לקחת את האתרוג בחינם, משום שחשש שאותו אדם אינו נותן לו את האתרוג במתנה בלב שלם, ולהפך, אולי הוא רוצה שהאתרוג יישאר בבעלותו כדי שיהיה לו חלק במצווה שהוא עושה באתרוג, ואינו בקי כל צרכו בדיני "לכם – משלכם", שכדי לצאת ידי חובה במצווה חייב האתרוג שייך למי שמנענע אותו עם ארבעת המינים.

לכן היה חשוב לחזון איש לשלם על האתרוג, שבאופן זה בטוח שיקנה את האתרוג בקניין מלא, ובכך בוודאי יוכל לקיים בזה את המצווה ללא חשש. אבל ככל שהחזון איש ניסה לשכנע אותו לקחת תשלום, לא הסכים אותו אדם לקבל.

כשראה החזון איש שכך הוא המצב, אמר לו: "תראה, אני מבין אותך שאתה רוצה ליהנות אותי ומשום כן אתה לא מוכן לקבל תשלום על האתרוג, אבל אני רוצה לשלם על המצווה ובלי זה אני לא רוצה לקחת את האתרוג בחג.

"אם לא תיקח תשלום – שנינו נפסיד, אני אפסיד שלא אטול את האתרוג, ואתה תפסיד שלא נהניתי ממך. אז לטובתנו, כדי ששנינו נהנה, כדאי לך לקחת את התשלום". ואכן אדם זה התרצה וקיבל את התשלום.

 

מעובד מתוך 'שלמים מציון'