הכפרי שהתפלל 'כל נדרי' בתפילת 'נעילה'

יעקב א. לוסטיגמן

את הסיפור הבא סיפר אחד מתלמידיו של הצדיק רבי יוסף מאיר מספינקה זכר צדיק לברכה, שהתגורר ברומניה לפני למעלה מ-100 שנה.
"פעם הגעתי לביתו של הרבי, כדי להתברך מפיו. בחוץ ישב ה'גבאי' – המזכיר של הצדיק, שרשם את שמות האנשים שבאו לבקש ברכה. כל אחד קיבל לידיו פתק ובו שמו ושמות בני משפחתו כתובים בכתב ברור, עם הבקשה הספציפית שבענייניה הוא רוצה לקבל את ברכתו של הרבי.
נכנס לחדר ההמתנה אדם שבגדיו העידו עליו שהוא תושב אחד הכפרים המרוחקים. הוא פנה אחל הגבאי, וביקש שיכתוב לו פתקה עם שמו ושמותיהם של בני משפחתו.
כששאל הגבאי את הכפרי במה הוא מבקש להתברך, השיב לו שהוא לא בא לבקש ברכה, אלא תיקון וכפרה על חטא חמור שעבר.
"ומה הוא החטא שחטאת", שאל אותו הגבאי מתוך רצון לכתוב את הדברים על הפתק, אבל האיש סירב לומר לו:
"חטאתי בחטא שאף יהודי אחר לא חטא בו מעולם", אמר הכפרי, "אני כל כך מתבייש ואיני מוכן לגלות לאיש במה חטאתי. רק לאדמו"ר עצמו אני מוכרח לספר, כדי שיורה לי כיצד אוכל לכפר על חטא חמור כל כך".
סקרנותם של היושבים בחדר בערה בהם. האיש דיבר בדמעות, ניכר היה שהוא באמת מתחרט מאוד על החטא שחטא, והעובדה שמדובר בסוד כמוס, הפכה זאת למסקרן במיוחד.
מה הוא חטא?
אולי הוא רצח מישהו? את מי? יהודי או גוי?
מעניין!!
כשהגיע תורו של היהודי הכפרי להיכנס אל הצדיק, מיהרו חלק מהנוכחים להצמיד את אוזנם לדלת. הם ידעו שהמעשה שהם עושים אינו ראוי, אבל לא הצליחו להתגבר על הסקרנות שלהם.
בין אותם מאזיני סתר, היה גם אותו תלמיד שסיפר את הסיפור הזה.
הרב קרא את הפתקה עם שמות בני המשפחה, הרים את עיניו ושאל את האיש במה הוא מבקש להתברך.
השיב לו האיש שהוא לא בא לבקש ברכה אלא כפרה ותיקון על החטא החמור שלו.
"ומה הוא החטא שבו חטאת?", שאל אותו הצדיק ברכות.
"רבי קדוש", פרץ הכפרי בבכי קורע לב, "אני איש פשוט, המתגורר בכפר נידח בין הערלים. אני הוא היהודי היחיד של הכפר, ובמאמצים רבים אני מחנך את ילדי להיות יהודים גם הם. שלא ילמדו ממעשי הגויים ולא יתפתו לנהוג כמותם.
"הייתי שמח לעבור ולהתגורר בין יהודים, אבל מה אעשה שמקום העבודה שלי הוא שם, עם הגויים…
"השנה ידעתי שיום הכיפורים יוצא ביום רביעי בשבוע, וביום שלישי קיימנו את כל המנהגים והמצוות. אמרנו סליחות, עשינו 'כפרות' התפללנו שחרית בכוונה גדולה, ואכלנו ושתינו בסעודות מלאות כל טוב, שהרי יש מצווה גדולה לאכול בערב יום הכיפורים.
"בשעות אחר הצהרים, עלינו כולנו על הסוס והעגלה ויצאנו לעבר הכפר הסמוך, בו מתאספים עשרה יהודים לתפילות יום הכיפורים.
"התוכנית שלנו היתה להגיע קצת לפני תפילת 'כל נדרי', אבל כשנכנסו לבית הכנסת, גילינו שהמתפללים כבר מתפללים את תפילת הנעילה…
"התברר לי שטעיתי ביום, ובמקום לצום ביום הכיפורים אנחנו בישלנו, אכלנו ושתינו וחיללנו את היום הקדוש… במקום להתפלל 'נעילה', התפללנו 'כל נדרי' וכשכולם הלכו הביתה לאכול בשמחה את ארוחת מוצאי הצום, אנחנו נשארנו בבית הכנסת וצמנו ובכינו עד למחרת בלילה. עשינו יום כיפור פרטי משל עצמנו. אבל ביום כיפור האמיתי לא צמנו.
הסקרנים שהאזינו מבעד לדלת שמעו את קולו של הכפרי כשהוא נשנק ובכיו קורע הלב שהדהד בחלל החדר.
"ומדוע לא בדקתי בלוח השנה", שאל הרב את הכפרי לאחר שנרגע מעט.
"אין לי לוח שנה. אני זוכר את התאריכים בעל פה, סופר את הימים, הפעם טעיתי בחשבון".
לפתע נשמע בכי עז בחדרו של הרב. הפעם לא היה זה הכפרי שבכה, אלא הרבי בכבודו ובעצמו. "ריבונו של עולם", נשא הצדיק את קולו בתפילה מלאת דמע ותחנונים, "חוס ורחם על עם ישראל. תראה את היהודי הזה, אם היית נותן לו את פרנסתו בריווח, הוא היה מתגורר בין יהודים, ולא היה טועה בחשבון.
"אם היית נותן לעם ישראל את התנאים הנכונים", הוסיף הצדיק לגעות בבכי, "הם היו יכולים לקיים מצוות, ולעסוק בתורה הקדושה".
את היהודי עצמו חיזק את הצדיק, ואמר לו שחטאו התכפר בבכי הרב שבכה ובצער הרב שהצטער עליו. "להבא תדאג להיות יותר עירני לגבי התאריך של יום הכיפורים", אמר לו הרבי, "כבר מראש חודש אלול תשאל כל יהודי שיזדמן לכפר שלך מה התאריך, תספור את הימים, וכשיגיע ראש השנה תספור יום ועוד יום, עד שביום העשירי תעשה את יום הכיפורים, וה' הטוב יסלח לך ויכפר לך על החטא החמור שחטאת".