הילד שרצה להישאר במנזר והניגון של 'כל נדרי'

כיצד השפיע הניגון היהודי העתיק על לבו של ילד שהורחק מהוריו והוחזק במנזר מלא באנשי כמורה נוצריים?

מאת: אוהד אטינגר

זה היה בגרמניה לפני כ-150 שנה. ילד יהודי צעיר נחטף על ידי נוצרים, ונלקח למנזר בו ביקשו לחנך אותו ולהטביל אותו לנצרות.

ההורים חיפוש אחר ילדם בלי הרף, עד שלבסוף איתרו את מקום הימצאו, ומיהרו להגיש תביעה לבית המשפט כדי לדרוש שיעשה צדק ויורה להשיב אליהם את ילדם.

אלא שבבית המשפט התחכמו אנשי הכמורה שכיהנו במנזר, וטענו כי הילד הגיע אליהם כשהוא רעב וצמא, עם בגדים קרועים ושיער פרוע, לאחר שהושלך מביתו על ידי הוריו והילך אנה ואנה במשך ימים אחדים.

השופט האנטישמי נטה לקבל את דעת אנשי הכמורה ולהכריע שהילד יישאר במנזר. אך כדי לשוות להליך מראה חיצוני של משפט צדק, החליט לשאול את הילד אם הוא רוצה להישאר במנזר או שרצונו לשוב לבית הוריו.

הילד שכבר היה מחוץ לבית ההורים תקופה ממושכת, ואנשי המנזר הבטיחו לו ערימות של ממתקים אם יגיד שהוא רוצה להישאר במנזר, לא עמד בפיתוי, והודיע שהוא הגיע מרצונו החופשי אל המנזר ורצונו להישאר בו.

לנוכח האמור הכריז השופט כי פסק הדין במשפט הוא שהילד יישאר במנזר והוריו יאבדו את הזכות לגדל אותו בביתם.

שבו ההורים לביתם כשהם שבורים ורצוצים. קולות של בכי בקעו מבית המשפחה יומם ולילה, והשכנים והמכרים ניסו למצוא דרך כלשהי שתסייע להם או לפחות תנחם אותם ותפיג מעט את צערם העמוק.

לאחר זמן מה הגיע למקום עורך דין מבריק שהודיע כי הוא מגיש לבית המשפט בקשה בשם ההורים, לנהל דיון חוזר בעניין.

בקשתו התקבלה ובדיון החוזר טען עורך הדין כי לא ייתכן שישאלו את הילד היכן רצונו להישאר, מבלי שייתנו לו לשהות בחיק הוריו לפחות שבוע, שיוכל להיזכר בבית המשפחה, ורק לאחר מכן יחליט אם הוא רוצה להישאר במנזר או לחזור לבית הוריו.

השופט ניאות לקבל את הבקשה, אבל צמצם אותה מאוד: "ניתן להורים חמש דקות עם הילד, ולאחר מכן נשאל את פיו", אמר השופט. "אם הוא ישנה את דעתו, אשנה גם אני את החלטתי בעניין".

ההורים חששו מאוד מפני המפגש עם הילד. סביר להניח שהוא כבר אינו זוכר אותם, וגם אם ינסו לדבר על לבו הילד לא ירצה לחזור הביתה לאחר שבמנזר דאגו לשטוף את מוחו ולהרעיף עליו ממתקים וצעצועים לרוב.

בצר להם פנו ההורים אל הרב צבי בנימין אוירבך, מחשובי הרבנים בגרמניה בעת ההיא, ושחו בפניו על המצב הקשה בו הם נתונים.

אמר להם הרב: "הניחו לי. אתם תישארו בבית ותרבו בתפילה ובתחנונים לבורא עולם, ואילו אני אשוחח עם הילד במקומכם כדי לשכנע אותו לחזור הביתה".

בהגיע המועד שנקבע על ידי בית המשפט, המתינו פקידי בית המשפט במנזר, ואפשרו לרב אוירבך לפגוש את הילד בחדר צדדי למשך חמש דקות.

הרב הגיע לפגישה כשהוא לבוש בבגדים לבנים, כמו ביום הכיפורים. במקום לשוחח עם הילד, הוא התיישב בפינת החדר והחל לזמזם את הניגון המרטיט של תפילת 'כל נדרי' הנאמרת בבתי הכנסת עם כניסת הצום ביום הכיפורים.

הרב מזמם בלחש, אט אט הוא מגביר את הקול ו'מקלף' קליפות מלבו של הילד.

הילד ראה את האיש לבוש בגדי הלבן, שמע את המנגינה המרטיטה שהיתה מוכרת לו מבית הכנסת, והחל להיזכר בעברו.

כשהתקרבו חמשת הדקות אל סיומן, שאל אותו הרב: "בני היקר, אתה רוצה את העולם הזה, הממתקים והבגדים היפים, או שאתה רוצה את העולם הבא, להיות בגן עדן? אתה רוצה להיות גוי, או שאתה רוצה להיות יהודי???".

פקידי בית המשפט נכנסו אל החדר כשהסתיימו חמש הדקות, ואז השיב הילד לשאלתו של הרב:

בעיניים דומעות השיב בהתרגשות: "אני יהודי, ורצוני להישאר יהודי".