לא יאומן, איך הם מגשרים על פער של עשר שנות לימוד. הם פשוט בולעים את הגמרא, אינם מרימים את הראש ממנה

כתב 'יתד נאמן' ביקר בישיבת 'אור החיים' בראשות הגאון רבי ראובן אלבז, ושב עם כתבה מדהימה שמספרת את סיפורם של החוזרים בתשובה.

 

"כבודו ידע", פונה אלי ראש הישיבה לקראת תום השיעור, "כל אלו שיושבים כאן, בדרך כלל, אולי אחד שניים יוצאים מן הכלל, הינם יוצאי יחידות מובחרות, רציניים מאוד, הם יצאו משם עם דיפלומה, גם השאר – הגיעו מתוך תיכונים חילוניים, היו מנותקים, תוך שנה – שנה וחצי, הם כבר שוחים בים התלמוד בצורה מדהימה, זה סיים כבר חמש מסכתות, זה שלוש, כולם כאן שווים לטובה".

מה מצאו בישיבה שאין בחוץ? אני מבקש לנצל את הפתח שפתח עבורי ראש הישיבה.

"הוא קצין, יוצא 'סיירת', הוא יענה לך", מצביע ראש הישיבה אל עבר אחד מן התלמידים, שנדרש מאמץ רב כדי לזהות בו את זהותו הקודמת.

"הוא בסך הכל עוד לא שנתיים כאן, שולט בכמה מסכתות, אני מציע לך לבחון אותו", מאתגר אותי ראש הישיבה.

"וזה יוצא חיל האוויר", הוא מצביע על היושב לצדו, שגם בו קשה לזהות כל סממן צבאי, מלבד אולי המשטר והמשמעות העצמית, שאותם השכיל לרתום לטובת מעמדו הנוכחי.

"אתה גם מ'חיל האוויר'?" פונה ראש הישיבה לתלמיד נוסף.

"נראה שהוא 'עף' בחומר", אני תורם את חלקי לאות הסכמה.

"שואלים אותי", אומר ראש הישיבה, "מה מושך אלינו רבים כל כך מ'חיל האוויר'? אני תולה זאת בכך שהם קרובים יותר לשמים, משם קל יותר להשקיף על הנעשה בארץ, על אפסיות החומר. פשוט, לא?!"…

 

מה הם מצאו בישיבה?

"הוא שואל 'מה מצאתם כאן?'. לי אין תשובה, אולי אתם תוכלו לענות לו", מסייע לי ראש הישיבה בהבנת החומר הנלמד. "אחת שאלתי", משיב אחד הלומדים, "אין תשובה אחרת!". "חיינו במרוצה, לא באמת חיינו".

  • ובדיוק אלו זכו?

הגר"ר אלבז: "אלו הן נשמות מובחרות, מיחידות העילית של כלל ישראל, אני גם לא מבין איך זה עובד. עובדה, אנשים הופכים תוך תקופה קצרה –  לשקדנים מופלאים. איך זה קורה? אין לכך הסבר טבעי. חבל גם לחפש. הם לומדים מתוך אהבה", הוא מרעיף עליהם מאהבתו הכובשת, "הם בולעים את התורה, אינם נותנים לי מנוח, מאתגרים אותי, השם יתברך אוהב אותם!".

"ואתה?", פונה ראש הישיבה אל לומד נוסף.

"אני לא הייתי בצבא… אני כאן מגיל חמש עשרה…", הוא מדגיש את מעמדו כבן ישיבה.

"ומתלמידי יותר מכולם", אומר ראש הישיבה, "זה מה שאני לומד מהתלמידים שלי – איך אדם יכול להפוך תוך שנה – שנה וחצי לבן-עליה.

לא יאומן, איך הם מגשרים על פער של עשר שנות לימוד. הם פשוט בולעים את הגמרא, אינם מרימים את הראש ממנה. איך הם זוכים לכך תוך זמן כה קצר? חבל לחפש לכך הסבר טבעי. הכל סייעתא דשמיא. איך אומר הרמב"ם: '…אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד'… איך נהיים 'אהוב' ביום אחד? עובדה, כך הבטיח הקב"ה!".

 

הם מרגישים אהבה עזה לתורה הקדושה

"הם", אומר הגאון שליט"א, "אלו שיושבים כאן ושכמותם, מרגישים את האהבה הזאת. הקב"ה נותן להם להרגיש אותה, היא מציפה אותם, נותנת להם חכמה, דעת וזיכרון ובעיקר אהבה גדולה לתורה".

  • וזה בגלל שוויתרו על היקר להם?

הרב אלבז: "יתכן. בעיניים של אז הם וויתרו, קח כל אחד מכאן – אם היה מתקדם, חותם קבע, היה מתקדם לקריירה מצויינת. הם גילו את האמת וחתמו קבע על חיי עולם. כך הם מרגישים. הנה הבחור הזה, אתה רואה, הוא מאילת, 'מה היה חסר לך שם?', מלא עולם הזה, הנאות מדומות. תראה איך הפנים שלו קורנות מאושר!".

  • איך מגיע לכאן בחור מאילת?

הרב אלבז: "זכינו ותלמיד שלנו – שכבר עשה את הדרך משם לפני שנים רבות, חזר לשם לאחר שנות לימוד רבות, כשתוך כדי שהפך למורה הוראה. הוא חולל שם מהפך. הקים מוסדות מפוארים שבהם מתחנכים כשבע מאות תלמידים, ובקרוב אי"ה תיפתח שם גם ישיבה קטנה. היית מאמין? ישיבה באילת – שכל תלמידיה מבני המקום? לא יאומן מה שהוא חולל שם! הנה זה אחד מתוך פירות רבים שלו".

"אני יכול להגיד משהו?", מבקש אחד מהתלמידים את רשות הדיבור, "זה בגלל הראש. כשהראש טוב, כל השאר טוב, אנחנו רוצים להיות כמו הרב…", הוא מייצג את דעת היושבים בחדר.

הרב אלבז לתלמידיו: "אל תורידו מעצמכם, יש לכם פוטנציאל. רק אל תרדמו בדרך. ממשו את הפוטנציאל. שנו את העולם, את הארץ בוודאי. אתם ראיתם עולם. אתם יודעים מה צריך לשנות", מתחנן בפניהם ראש הישיבה, "המשיכו להשקיע!", הוא מכה על קודקודם ואומר להם 'גדלו'…

"אני לא מבין מה השאלה בכלל", מבקש תלמיד את רשות הדיבור, "הלא הנאות התורה נשארות לאורך ימים, הן מלוות אותנו על כל צעד ושעל. מה יגיד מי שיצא החוצה? נשאר לו משהו מההנאה?"

"נהוראי, כשמו כן הוא" פונה אלי ראש הישיבה.

"אבל איך מגיעים למתיקות התורה הזאת שהרב מדבר אליה?", מעורר תלמיד את השאלה.

"עמל התורה והתמדה, תפילה, הרבה תפילות וקרבת השם… אין דרך אחרת", מנחה אותו ראש הישיבה.

"אני צריך עוד ללמוד …", חותם ראש הישיבה את הדיון המרתק, ומבקש מ'המגיד' לשוב לנקודה שבה פסק.

"בואו ונתפוס עוד משהו קטן, עוד הנאה מלימוד הגמרא", הוא חוזר יחד עם התלמידים לתלמודם.

יחד הם מאירים את העולם באור החיים.

 

(מתוך 'מוסף שבת קודש' בעיתון 'יתד נאמן' – אלול תשע"ח)