כולם רצים בבהלה: אמא לא יכולה לנשום, כמעט נחנקת

מה קורה כשראש הישיבה אינו מצליח להתפלל כראוי? הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל מספר על הצלת חיים ברגע האמת.

בצעירותי למדתי בירושלים, בישיבה שכונתה 'ישיבה למצוינים'. ראש הישיבה היה הגאון הקדוש רבי חיים אהרון טורצין זכותו תגן עלינו.

שם בישיבה למד איתנו תלמיד בשם אליעזר בנדיקט. אם המשפחה ובניה התגוררו ברחוב סוקולוב בבני ברק. אחותו של אליעזר התחתנה, והוא נסע לחתונה.

אחר כך, אמו עשתה סעודת 'שבע ברכות' והוא רצה להשתתף, כי ידע שבואו ישמח אותה.

בצהרים לפני תפילת מנחה הוא ניגש לראש הישיבה רבי חיים אהרון. הוא רוצה לנסוע לבני ברק לשמחת שבע הברכות. "אמא עבדה והכינה, ואני יודע כי היא רוצה שאבוא".

התשובה היתה: "אינך צריך לנסוע. מספיק שהשתתפת בחתונה".

אם ראש הישיבה לא מאשר, לא נוסעים.

 

בסוף כן

לפני תפילת ערבית, ניגש לפתע רבי חיים אהרון אל התלמיד ואמר לו: "בנדיקט, סע".

בסדר.

לאחר כמה רגעים הוא הבחין שאינו קם לנסוע. רבי חיים אהרון קם שוב ממקומו, הלך אליו ושאל: "מדוע אינך נוסע?"

"רצוני קודם הנסיעה להתפלל מעריב, כי אינני יודע אם יהיה לי מנין בבני ברק [בימים ההם]".

"לא, לא. עכשיו תיסע!"

ראש הישיבה אומר לנסוע… נוסעים!

מובן לכם שאז לא היה קו 400, לא 402 וגם לא 403. היה אוטובוס לתל אביב, אוטובוסים שנסחבים – נסיעה לא קלה. וגם היו מוניות שעברו יותר קרוב לישיבה. כל חברת נסיעה עם המסלול שלה.

בנדיקט מיד יצא לעבר רחוב יפו, שם היתה תחנה של שירות מוניות. נכנס למונית הראשונה שעמדה בתור ויצא לדרך.

 

איפה בני ברק?

הנסיעה היתה לתל אביב ומשם לבני ברק באוטובוס נוסף. אבל לקראת סוף הדרך הבחור שם לב שהנה הם חולפים לא הרחק מבני ברק. בקש מהנהג שיעצור לו.

"למה אתה רוצה לעצור?"

"כי בעקרון אני צריך לבני ברק, והנה כאן מעבר לכביש זה בני ברק, מדוע להיטלטל עד תל אביב?"

"בסדר". עצר לו והוא ירד.

ירד מהמונית, הסתכל לכל הכיוונים, איזה בני ברק? מה בני ברק? טעות. זו לא בני ברק! [כנראה ירד בצומת מסובים]. מה הוא עושה כעת?

עמד והרהר עם עצמו מה לעשות. לא חלפו שתי דקות ועובר טנדר, שיצא מבאר יעקב, ובתוך הרכב היה הרב דרבקין מבני ברק. הוא קרא לו מתוך הרכב: "בנדיקט, מה אתה עושה פה באמצע הכביש?"

הבחור השיב: "ירדתי כי חשבתי שכאן בני ברק, ובסוף אין בני ברק, אין שום דבר…"

"עלה, עלה על הטנדר, אנחנו הרי נוסעים לבני ברק".

הביאו אותו עד הבית – ברחוב סוקולוב בבני ברק. ממש השגחה פרטית מיוחדת מאת הקדוש ברוך הוא שירד שם בצומת. בדיוק טנדר של תלמידים ורבנים מישיבת באר יעקב חלפו לידו והבחינו בו.

הוא רק נכנס הביתה… בהלה והתרוצצות, רצים, באים. מה קרה?

אמא הכינה מיני סלטים ומאכלים. תוך כדי הכנה הכניסה לפיה זית כדי לטעום, הגרעין נדחק במקום לא טוב בגרון, ורצים בבהלה: אמא לא יכולה לנשום, כמעט נחנקת.

 

הצלת חיים ברגע האמת

רץ מהר במדרגות, נכנס הביתה. הוא היחיד מכל הסובבים שידע את המלאכה. עשה את הטיפול הנכון, והוציא את הגרעין. ממש זכה להציל את חייה. הצלת חיים ברגע האמת.

איזה נס עשה פה רבי חיים אהרון. הוא זרז אותו שלא ימתין לתפילת ערבית – "עכשיו תיסע". וכל הדרך התנהלה בהשגחה מיוחדת מאת הבורא יתברך עד שנכנס בדיוק כאשר הגרעין נתקע בגרון.

כאשר שב לירושלים, אמר לראש הישיבה: "כבוד הרב תגיד לי, מהיכן ידעת שאני חייב לנסוע ולהציל את אמא שלי. מדוע הרב אמר לנסוע מהר ולא להמתין. והרב הרי חזר בו מדעתו הראשונה שאיני צריך לנסוע?". הוא כמובן תאר לו את כל פרטי המעשה, כיצד הגיע ברגע הנכון. חלילה חלילה אם לא היה שם – – –

אמר לו רבי חיים אהרון: "כל החיים שלי, בעת שאני מתפלל לא נכנסות לי באמצע שמונה עשרה מחשבות זרות בעניינים אחרים שאינם קשורים לתפילה. אף פעם.

והנה בתפילת מנחה זו, אחרי שבאת לבקש ממני רשות, בעת שאמרתי 'ברך עלינו', 'בנדיקט' עלה במחשבתי. המשכתי הלאה: 'בנדיקט', 'בנדיקט'. עוד פעם 'בנדיקט'… אמרתי לעצמי: טוב, אחרי התפילה אתבונן מה המשמעות של הדבר שהרהרתי באמצע שמונה עשרה. כי בחיים לא קרה לי כדבר הזה. איך נכנס בנדיקט בברכת 'ברך עלינו'?

הגיע סדר מוסר, עושים חשבון הנפש. התחלתי לחשוב, איזה חטא עשיתי שכזאת תפילת מנחה היתה לי שלא הצלחתי להתרכז אך ורק בתפילה?

ערכתי חשבון נפש, ונוכחתי שאין שום דבר. כלום. אז אם כן מדוע באמת נכנס בנדיקט בראש? צריך לומר שההחלטה להורות לבנדיקט להישאר, אינה טובה ואינה נכונה.

לכן מיד מיהרתי להגיד לך, תיסע".

מעובד מתוך הספר "יחי ראובן"