"למה לפשיטת הרגל של הסוחר ההוא הסכמת, ואותי אתה מלקה?"

משל נפלא שהמשיל 'המגיד מדובנא' מלמד אותנו בין כוונה טובה וכוונה רעה, כפי שסופר על ידי הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, בספרו 'משכני אחריך'.

 

מעשה באדם קשה-יום שלא היתה לו פרוטה לפרוטה וחיפש פרנסה.

באחד הימים כשעבר ליד תחנת המשטרה, עלה בליבו רעיון. הוא נכנס פנימה ובקש להיות שוטר…

"חביבי" – אמרו לו – "שוטרים יש לנו מספיק, אבל עבורך ישנה הצעה מעניינת. אנחנו מחפשים סוהר שישמור על בני אדם שחויבו לשבת בבית הסוהר בתנאים-לא-תנאים. אתה מוכן לשמש בתפקיד הזה?".

הסכים האיש, ועד מהרה הגיע לבית הסוהר שהורו לו. ביום העבודה הראשון ערכו לו סיור בין התאים. הוא נחרד לראות אנשים כלואים בצינוק. בקושי יכולים לחיות שם! האוכל נזרק אליהם, וההתייחסות אליהם כאל שפלי-אדם.

הוא המשיך בדרכו, וראה עוד ועוד מראות קשים, עד שנעצר מול מראה שונה בתכלית השנוי – נגלה לפניו תא מרווח עם מיטה מסודרת, שולחן ומנורה, ואפילו שירותים צמודים, כיאה וכיאות לבני אדם, והאסיר שם זכה ליחס נאות.

"מה זה?" – הביע את תמיהתו – "מה פשר החדר המפואר הזה? במה שונה האסיר הזה משאר האסירים?".

"סיפור עצוב" – נדו בראשם שאר הסוהרים – "בחדרים הקודמים היו שודדים, גנבים ורוצחים, חלאות אדם, שמקבלים כל הזמן את העונש הראוי להם.

"אבל אסיר זה היה סוחר, הוא ניהל בית מסחר, וארע לו מה שעלול לקרות לבעלי עסקים – אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה, ט).

"הוא לקח הלוואות, אך המחירים ירדו, והוא לא הצליח להחזיר את החובות. בסופו של דבר הוכרח למכור את בית המסחר שלו במחיר זול, ומול הנושים הרבים הכריז על פשיטת רגל. העניין אמור להסתדר בבית משפט תוך שלושה עד ארבעה ימים, וביינתים הוא במשמר בבית הסוהר".

תנאים מקלים

"מה פירוש פשיטת רגל?" – ביקש האיש להבין.

הסוהרים הסבירו לו בסבלנות, כי מדובר באדם שאין לו שום אפשרות לשלם למליוים שלווה מהם את כספם. הוא מוכרז כפושט רגל, ועל פי הסדר הוא משלם בכל חודש סכום כפי יכולתו.

באותו רגע חלף בראשו של מיודענו רעיון מבריק. הוא אמר לעצמו: 'אין לי מה לעשות בחיי, מלבד להשאר ביחד עם שאר השומרים בתוך הצחנה הזו?!'…

הלך משם, קנה לו בגדים נאים במשכורת של אותו היום, נסע לבית המלון המפואר ביותר שהכיר והזמין לו סויטה מלכותית.

הזמין לחדרו מעדני עולם, ואכל ושתה להנאתו.

חלף שבוע, ובעל בית המלון ניגש אליו והגיש לו חשבון מפורט, סכום גדול שעליו לשלם.

הציץ השומר בחשבון, הרים את עיניו למנהל ואמר בפשטות: "אין לי… פשטתי את הרגל"…

המנהל לא איבד זמן והזמינו למשפט.

 

כוונה טובה וכוונה רעה

שאל השופט: "מה זה צריך להיות? למה לא שילמת?".

"אין לי" – הצהיר האיש – "על יום עבודה כסוהר קיבלתי בקושי כמה פרוטות".

"ומדוע הלכת לבית מלון?"

"הכרזתי על פשיטת רגל… מה הבעיה?"…

מיד הורה השופט להלקותו מאה מלקות. הנשמע כדבר הזה?!

אדם אוכל ושותה על חשבון אחרים, גוזל את בעל בית המלון, וכל זאת בידיעה מראש, שבכוונתו להתחמק מתשלום?!…

"אדוני השופט" – נבוך האיש – "אינני מבין! מה ביני ובין אותו סוחר שקיבל חדר נאה? למה לפשיטת הרגל שלו הסכמת, ואותי אתה מלקה?".

"נו, באמת" – ענה השופט – "הלה היה אדם טוב, סוחר ישר דרך, שכל המכירות והקניות שלו נעשו בהתאם לחוק, אלא שבעל כורחו נקלע למצבו הכלכלי הקשה.

"אבל אתה, אין לך כלום. מעולם לא עבדת ולא הרווחת ביושר את לחמך! אתה הולך וגוזל את בעל בית המלון כדי למלא את תאוותך בכוונה מוצהרת לא לשלם. ודאי שאין שום דרך לפטור אותך מעונש!".

 

ומה הנמשל?

כל זה אינו אלא משל לשני אנשים שחטאו. הראשון הוא אדם מיסכן, שנכשל בעברה מתוך אונס ובשגגה, כמו הסוחר, ואלו השני הלך וחטא בכוונה תחילה, כאותו סוהר מתחיל. וכי ניתן להשוות בין השניים?! לפיכך עונשו של אדם כזה, שחטא בכוונה תחילה, גדול מנשוא.

 

[מתוף 'משכני אחריך' מאת הגאון רבי ראובן אלבז, מבוסס על משל של 'המגיד מדובנא']