כשמספרים לצדיק ש"הוא הגיע", ובסוף הוא מגלה ש"זה לא הוא"…

הוא מיהר ללבוש את המעיל השבתי שלו, חבש את הכובע השבתי, ה'שטריימל' לראשו, ומיהר לרוץ לקראת המשיח, כששמחה גדולה מציפה אותה, ונהרה של אור שפוכה על פניו. על ציפייה לגאולה… 

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

 

הצדיק הקדוש רבי משה טייטלבוים, מחבר הספר 'ישמח משה', היה חמיו של הצדיק רבי אריה לייב ליפשיץ מחבר הספר 'אריה דבי עילאי'.

הרב טיילבוים התגורר בעיירה אוהעל, ואילו בתו היחידה ובעלה רבי אריה לייב ליפשיץ, התגוררו בעיירה וישניצא שהיתה מרוחקת מאוד משם, ובה כיהן כרב העיר.

חיבה גדולה שררה בין השניים, החם והחתן, אך המרחק הרב לא אפשר להם לראות זה את זה במשך תקופות ארוכות מאוד.

רבי משה היה מצפה בכל רגע לביאת המשיח ולגאולתו השלמה של עם ישראל. מספרים עליו שמדי ערב, כשהיה שוכב לישון, היה מורה לבני הבית שאם הם ישמעו תקיעת שופר, שימהרו להעיר אותו, כי אולי יהיה זה השופר של המשיח, כמו שכתוב "ביום ההוא (יום הגאולה) יתקע בשופר גדול".

ציפייה לגאולה

ביום מן הימים הגיעה בשורה משמחת לביתו של הרב טייטלבוים: חתנו הרב ליפשיץ נמצא בקרבת מקום לצורך שליחות ציבורית.

בכוונתו לנצל את ההזדמנות כדי להיכנס לביקור אצל חמיו הצדיק.

בני הבית ששו ושמחו, ומיהרו להכין את הבית, לבשל ולאפות לכבודו של האורח הדגול והאהוב.

אביהם, רבי משה טייטלבוים, היה שקוע כדרכו בלימוד התורה, ולא שם לב בכלל לכל התכונה שמסביב.

כשנראתה הכרכרה הרתומה לסוסים, ועליה ישוב האורח הנכבד, גדלה השמחה עד אין קץ.

אחד מבני הבית מיהר לחדר בו ישב בעל ה'ישמח משה' ועסק בתורה.

"הוא הגיע!! הוא הגיע!!", שאג בשמחה.

רבי משה היה בטוח בכל לבו שאם מבשרים לו על בואו של אורח בשמחה גדולה כל כך, ודאי מדובר במשיח שבא לגאול את עם ישראל.

המשיח הגיע!!

הגאולה כבר כאן!!!

הוא מיהר ללבוש את המעיל השבתי שלו, חבש את הכובע השבתי, ה'שטריימל' לראשו, ומיהר לרוץ לקראת המשיח, כששמחה גדולה מציפה אותה, ונהרה של אור שפוכה על פניו.

והנה נפתחת דלת הכרכרה, וממנה נשקפות פניו הטהורות של הצדיק רבי אריה לייב ליפשיץ.

רבי משה נפל תחתיו והתעלף!!

הסובבים אותו היו בטוחים שהוא התעלף מרוב שמחה והתרגשות למראה דמותו הטהורה של חתנו האהוב.

הם מיהרו לעורר אותו מעלפונו, ושמעו אותו נאנח באכזבה עמוקה: "הוא לא הגיע. הוא עוד לא הגיע… זה לא הוא!!".

כך נראית ציפייה לגאולה…