הנהג כבר התניע את מכוניתו, אך ה'חזון איש' הורה לו להתחשב ברגשות הזולת

סיפור נפלא אודות רגישותו הגדולה של רבי אברהם ישעיהו קרליץ, והצורך להתחשב ברגשות הזולת

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זכר צדיק לברכה, מגדולי הפוסקים בארץ ישראל לאחר השואה, מכונה על שם ספרו 'החזון איש', ושמו מוזכר בהערצה רבה בפי כל יהודי שומר תורה ומצוות.

פעם היה אמור לצאת מהבית להשתתף בברית מילה לבנו של אחד ממקורביו.
הרב כבר לבש את מעילו ואת מגבעתו ועמד לצאת מפתח הבית.
לפתע הופיעו מספר אנשים שבאו להשיח את מועקתם באוזניו.

כאשר הבחין בהם ה'חזון איש', מבלי אומר ודברים שב מיד לחדרו, ובסבלנות נדירה השמורה עמו, שוחח עימם במשך קרוב לחצי שעה על כל היבטי הבעיה שהציגו.
השיחה התנהלה כאילו לא אמורה להתקיים כעת ברית מילה.
הרב העניק לבני שיחו  תחושה כאילו כל הזמן שלפניו מוקדש כעת אך ורק להם ולבעייתם הסבוכה…

כשיצאו מהחדר, קם ה'חזון איש' ויצא מהבית לכיוון הרכב הממתין לו בחוץ.
מיד עם כניסתו לרכב, ראה כי הנהג כבר התניע את מכוניתו.
היה ניכר לפי תנועותיו כי כעת עם כניסתו של הרב לרכב הוא מתכנן לפתוח בדהירה, לאחר האיחור המוגזם על מנת למזער את האיחור לשמחת הברית.

אך ה'חזון איש' הורה לו: "סע באטיות!".

כשהתרחקו מהמקום, הסביר לנהג מדוע הורה לו לנסוע לאט למרות שהשעה היתה מאוחרת:
"כשיצאנו מהבית האנשים הללו היו עדיין בקרבת מקום.
אילו היית פותח את הנסיעה במהירות, היתה עוברת בהם מחשבה שאולי הם עכבו אותי, או אולי לא היה לי באמת כח עבורם.
לראיה: העובדה שברגע שיצאו ממני 'ברחתי'…

"מאנשים שבורי לב לא בורחים…", סיכם החזון איש את דבריו.
כך החדיר בשומעיו את הרגישות הגדולה ולימד אותם להתחשב ברגשות הזולת.

 

(מעובד מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')