הנהג כבר התניע את מכוניתו, והתכונן לפתוח בדהירה, אך ה'חזון איש' הורה לו: "סע באיטיות!"

סיפור נפלא אודות רגישותו הגדולה של רבי אברהם ישעיהו קרליץ, לרגשותיהם ותחושותים של אנשים שבורי לב

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זכר צדיק לברכה, מגדולי הפוסקים בארץ ישראל לאחר השואה, מכונה על שם ספרו 'החזון איש', ושמו מוזכר בהערצה רבה בפי כל יהודי שומר תורה ומצוות.

מספרים שפעם בעת שהיה אמור לצאת מהבית להשתתף בברית מילה לבנו של אחד ממקורביו. כבר לבש את מעילו ואת מגבעתו ועמד לצאת מפתח הביתה, כשלפתע הופיעו מספר אנשים שבאו להשיח את מועקתם באוזניו.

כאשר הבחין בהם ה'חזון איש', מבלי אומר ודברים שב מיד לחדרו, ובסבלנות נדירה השמורה עימו, שוחח עימם במשך קרוב לחצי שעה על כל היבטי הבעיה שהציגו, כאילו לא אמורה להתקיים כעת ברית מילה, בהענקת תחושה כאילו כל הזמן שלפניו מוקדש כעת אך ורק להם ולבעייתם הסבוכה…

כשיצאו מהחדר, קם ה'חזון איש' ויצא מהבית לכיוון הרכב הממתין לו בחוץ. אך מיד עם כניסתו לרכב, ראה כי הנהג כבר התניע את מכוניתו, והיה ניכר לפי תנועותיו כי כעת עם כניסתו של הרב לרכב הוא מתכנן לפתוח בדהירה לאחר האיחור המוגזם על מנת למזער את האיחור לשמחת הברית.

אך ה'חזון איש' הורה לו: "סע באיטיות!".

כשהתרחקו מהמקום, הסביר לנהג מדוע הורה לו לנסוע לאט למרות שהשעה היתה מאוחרת: "כשיצאנו מהבית האנשים הללו היו עדיין בקרבת מקום, ואילו היית פותח את הנסיעה במהירות, היתה עוברת בהם מחשבה שאולי הם עכבו אותי, או אולי לא היה לי באמת כח עבורם. הראיה שברגע שיצאו ממני 'ברחתי'…

"מאנשים שבורי לב לא בורחים…", סיכם החזון איש את דבריו, והחדיר בשומעיו את הרגישות הגדולה כל כך לכאבו של הזולת.

 

(מעובד מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')