שני ילדים "עשירים" היו לו, לצדיק מבני ברק רבי בן ציון פלמן. הם אספו גוגואים, שיחקו בתחרויות..

 סיפור אמיתי ולצידו מוסר השכל על מה שחשוב ומה שהרבה פחות חשוב בחיים

 סיפור אמיתי ולצידו מוסר השכל על מה שחשוב ומה שהרבה פחות חשוב בחיים

מאת: אוהד אטינגר

שני ילדים "עשירים" היו לו, לצדיק מבני ברק רבי בן ציון פלמן. הם אספו גוגואים, שיחקו בתחרויות שונות מאתגרות, גם רכשו בהם ניירות או מדבקות וכדומה, כדרכם של ילדים בימים ההם ובזמן הזה. הם ניהלו תעשייה רבה ותעסוקה מלאה סביב הגוגואים.

"היה לנו אוצר, ולא אתבייש לומר כי במסחר הגוגואים התגלה אצלי חוש מסחרי, גם צצו הנצנוצים הראשונים של 'תאוות הממון'. ביזנס. כסף", מספר הבן.

חלפו שנתיים.

השניים כבר גדלו, והחשק לסחור בגוגואים חלף הלך, לא התאים להם, שהרי ילדים גדולים לא משחקים בגוגואים.

ישבו עם עצמם בכובד ראש והחליטו להעביר את אוצר הגוגואים כולו (אוצר שנערם משנה לשנה), לאחים הקטנים.

אבא שמע על כך. וקרא להם אל שולחנו: "מדוע אתם רוצים להעביר את הגוגואים?"

"כיוון שאין לנו עוד מה לעשות בהם".

אבא תמה: "ממש לא מובן. בשנה שעברה עשיתם מהם עסק אדיר, קניתם, סחרתם, היו גם ויכוחים, התמודדויות, תחרויות ומאבקים, שמרתם עליהם מכל משמר, ובכל דרך אפשרית ניסיתם להשיג גוגואים נוספים. מה קרה פתאום?!"

"זהו. כבר מצחיק לנו להתעסק בהם, אלו שטויות".

שוב שאל אבא: "מדוע אלו שטויות, הרי בשנה שעברה זה היה כל כך חשוב לכם, מה קרה עכשיו?!"

"כן. בשנה שעברה היינו קטנים, השנה גדלנו, וכעת אנחנו מבינים אחרת".

"אתם בטוחים במה שאתם אומרים?" – התעניין אבא.

"כן, אנחנו בטוחים, מבחינתנו, היינו זורקים את הגוגואים, רק חבל שהקטנים שעדיין בכיתה ג' וד' לא ייהנו מהאוצר".

הם לא הבינו מה אבא רוצה מהם, ומדוע הוא שואל אותם בלי להרפות: "אתם בטוחים שרצונכם להעבירם, אולי מחר תתחרטו על מה שנתתם?"

"כן, אנו בטוחים, וכי נשוב להיות ילדים קטנים?! לא נתחרט. הגוגואים אינם שווים פרוטה".

אבא ניסה לתמוה בפעם החמישית: אבל איך באמת זה יכול להיות? הרי רק בשנה שעברה הם היו כל כך חשובים, כמה ריצות, מאמצים, ועסקי עסקים, לפתע הכל נעלם?!

"כיוון שגדלנו, הכל נגמר!".

שתיקה שררה בחדר, ורק קולו של אבא נשמע: "עכשיו תשמעו, הקשיבו היטב:

"בחיים יש דבר כמו גוגואים, קוראים לו: כסף!

"אנשים קונים עם כסף, עושים בו עסקים, רצים אחריו. הכסף חשוב לאנשים מאוד, וכל החיים סובבים סביב הכסף.

אבל…

אבל יום אחד הם מגלים שהכסף אינו שווה. ומה שהתרוצצו אחרי הממון – היה מעשה שטויות, כמו שקורה כעת עם הגוגואים שלכם. הרגע הזה מגיע לכל אדם".

אבא שתק שנייה קצרה, והוסיף: "והחכמה היא לדעת את זה מראש. לא כמו לגבי הגוגואים שאפשר לדעת זאת גם אחרי שמשחקים בהם, בכסף, החכמה היא להכיר בכך מראש. היום".

הילדים עזבו את שולחנו של אביהם רבי בן ציון, הגביהו את אוסף הגוגואים, והעבירו אותו לאחר, למי שעדיין לא יודע שהגוגואים באמת לא שווים כלום…

את 'מוסר ההשכל' לקחו לעצמם, והכניסוהו באוצר הפרטי שלהם.

 

[מעובד מתוך 'ספר ללא שם']