הוא פתח את הדלת, ונחרד לראות את ראש הישיבה עומד שם ופורץ בבכי

 סיפור נפלא על דמותו של עשיר בישראל, והדרך החינוכית הייחודית שלו להנחיל לבנותיו את אהבת התורה וההערכה ללומדי התורה.

מאת: אוהד אטינגר

הגאון רבי אלחנן וסרמן ה' יקום דמו, יצא לארה"ב כדי להתרים למען הישיבה שהקים בעיירה הליטאית ברנוביץ'.

במסגרת נדודיו הגיע הרב וסרמן לקדמת ביתו של העשיר הרב שרגא פייבל פרנק, ומכיוון שהיה זה יום גשום, חשש רבי אלחנן ללכלך במגפיו  את המרבדים הנאים  שבדירה ולכן החליט להיכנס מהדלת האחורית שבאגף המטבח.

העשיר שפתח את הדלת, נחרד לראות את ראש הישיבה עומד שם ופשוט פרץ בבכי.

בקול נשנק ביקש העשיר בהכנעה: "אני מבקש בכל לשון של בקשה שראש הישיבה ייסוב על עקביו ויחזור לכניסה הראשית ומשם ייכנס  לסלון הבית".

למראה פניו המהססות של רבי אלחנן שחס על הלכלוך, הבהיר הגביר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: עם המגפיים!

רבי אלחנן סב על עקביו, שב לדלת הכניסה הראשית, שם כבר המתין לו  ר' שרגא פייבל וקיבל פניו בהדרת כבוד.

לאחר שראש הישיבה התיישב על מקומו, מעילו הספוג במים נטף על הספות, מגפיו הכתימו את השטיחים וכולו נבוך מהמעמד, התיישב גם ר' שרגא פייבל והחל להסביר מדוע פרץ בבכי: "רבי, ידוע לך ששלוש בנות לי. לא זכיתי לבנים שילמדו תורה, אבל רצוני עז ששלוש בנותיי תשאפנה להתחתן עם בעל תלמיד חכם שממית עצמו באוהלה של תורה.

"אלא שחיי תורה – באים מתוך הדחק והעוני, וכיום הן חיות כנסיכות בארמוני המפואר והמרווח. השתדלתי כל ימי להחדיר בהן שהדבר החשוב ביותר בעולם הינו תורה. למענו שווה לעשות הכל, גם אם הדבר כרוך בעוני ובמחסור גשמי. שכן כל הון שבעולם לא ישווה לערכו של לימוד התורה".

הוא נעצר ושאף אוויר: "רבי, כשנכנסתם היום דרך דלת המטבח האחורית – חינוך בנותיי עמד בסכנה‎!

"אם חלילה הן רואות את הרבי נכנס מדלת המטבח כדי לא ללכלך את השטיחים, הן היו מסיקות בטעות שכבוד התורה לא עולה בערכו על שטיח יקר… כל החינוך שלי לא יתמודד עם חוויה אחת של רגע כזה. לכן דרשתי בצורה נחרצת שתיכנס עם מגפיים מלוכלכים ומעיל נוטף מים.

"כדאי הוא הלכלוך והנזק הכספי שיצא מזה", סיים כשעיניו נוצצות, "אם בנותיי יפנימו שאין חשוב יותר מתורתנו הקדושה וכבודה!".

זכה ר' שרגא פייבל פרנק ושניים מחתניו היו מגדולי ישראל: רבי איסר זלמן מלצר רבה של העיר סלוצק ולאחר מכן ראש ישיבת 'חיי עולם' בירושלים ומחבר הספר הנודע 'אבן האזל', ורבי משה מרדכי אפשטיין שהיה ראש ישיבת חברון עד שחרבה על ידי המרצחים הערביים בפרעות תרפ"ט.

                                                                        [מעובד מתוך 'בסוד שיח' מאת הרב שאול שיף]