מסתבר שבאותו זמן שרקדנו, המלחין של השיר השיב את נשמתו ליוצרה. צפו

על ריקוד לילי מעורב עם דוסים ומכיניסטים בקיבוץ שקף

על ריקוד לילי מעורב עם דוסים ומכיניסטים בקיבוץ שקף

 מאת: מענדי

לפני שנה בערך בקיץ פנה אלי ידיד מהעבר ושמו אַבְרַם, ואמר לי שיש לו הצעה בשבילי, משהו שלא אוכל לסרב לו כמובן…

אַבְרַם מספר לי שהוא היום רכז של ארגון נחמד ושמו "קשר יהודי" שבמסגרת הפעילות של הארגון הם מארגנים קבוצות של חרדים & חילונים שעושים היכרות… והוא רוצה שאסע אתו פעם בחודש לקיבוץ שקף בדרום שם יש מכינה קדם צבאית עם קבוצת חניכים בגיל גיוס שרוצים לעשות היכרות עם חרדים בלי התיווך של הטלוויזיה באמצע, ואולי אפילו לשמוע קצת על יהדות.

בהתחלה כמובן שניסיתי להתחמק בטענה שהלו"ז צפוף, ואין לי זמן אפילו לילדים שלי וזה, מה שלא הצליח להזיז את אַבְרַם במילימטר, הוא כבר החליט שאני אבוא אתו ויהי מה, ומי שמכיר יודע שמאַבְרַם אין מצב להתחמק.

והאמת שאחרי שהוא סיפר לי קצת רקע על מכינה לתלמידים איכותיים מחוננים שרוצים לפני הגיוס ללמוד קצת על העולם, התחלתי להתחבר קצת לרעיון, במיוחד אחרי שסיפר לי שלומדים במכינה בין היתר על דרוזים ועל צ'רקסיים ועל טבעונים ועוד כל מיני תרבויות וכתות וקבוצות שונות, והבנתי שלא יזיק לצדיקים שם לשמוע קצת גם על יהדות ולעשות היכרות עם דוֹס+זקן, אבל בלי קרניים…

קִיצֶר, מה שהתחיל כניסיון בדיעבד לראות משהו חדש ומסקרן, הפך במהרה לחוויה מיוחדת שחיכיתי לה כל החודש, ורק על זה אפשר לכתוב כמה וכמה עמודים… לאורך השנה בילינו יחד במסיבות חנוכה ופורים והשיא היה כשהמכיניסטים הגיעו אלינו להתארח שבת שלמה עם ארוחות וריקודים והיה מַזֶה כיף, שאין דברים כאלה…

באחת מהמפגשים שלנו הגיע איזה מרצה חמוד שניסה קצת להיות סטנדאפיסט ולא כל כך הצליח, אבל מה שהוא כן הצליח זה ללמד את כולנו שיר כזה נדיר שְׁאַפְחַד לא הכיר, השיר נקרא 'בּעֶטְלעֶרְ'ס' שהפירוש באידיש עתיקה זה – 'קבצנים', והמילים הן כדלהלן:

היה היה צדיק גדול

קראו לו בעטלער העיוור

קראו לו בעטלער העיוור

וכך היה אומר (X2)

 

אין אני עיוור

כלל איני עיוור

עיניי רק אל השם (X2)

 

היה היה צדיק גדול

קראו לו בעטלער החרש…

 

שיר חמוד שמלווה בתנועות ידיים מתאימות, וכל פעם מחליפים בשיר את העיוור בחרש ואת החרש באילם, ותוך כמה דקות מצאנו את עצמינו כולנו שרים את זה בהתלהבות, מנופפים עם האצבעות כלפי מעלה "עיניי רק אל השם"…

מה שקרה אחר כך זה שהשיר תפס כל כך חזק עד שנהיה ההמנון הבלתי רשמי של הקבוצה, ובכל מפגש מחדש רקדנו עם השיר הזה.

  • ••

עכשיו חברים, אני עובר אתכם במעבר חד מה שנקרא, לסיפור אחר בצד השני של המדינה, אבל אל דאגה תיכף נשוב…

בעיר הקודש צפת שבצפון, גר יהודי צדיק ותמים ושמו הרב ישראל גריזולט, מכריו מספרים עליו שהוא קם כל לילה בחצות הלילה, טובל במקווה טהרה, ואחר כך עוסק בתורה ובתפילה על גאולת עם ישראל מהגלות, עד אור הבוקר.

הוא חסיד אדוק ברבו רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו, ולומד בתורתו בקביעות, ובין היתר אף הלחין כמה ניגונים בהשראת התורות המתוקות שעסק בהן.

כידוע אחד מהספרים של רבי נחמן נקרא "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות" הרקע לספר זה הוא, שיום אחד רבי נחמן אמר לחסידיו, אני רואה שהתורות שאני דורש לכם כבר לא משפיעות אליכם ומעתה "הִנְנִי אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת" כך אמר להם באידיש, (אִיךְ וֶועל שׁוֹין אָן הֵייבְּן מַעֲשִׂיּוֹת דֶּערצֵיילִן) ואמר גם שהוא מסתיר בסיפורים אלו כל מיני סודות גבוהים, וכוח סגולי שמסוגל לפקוד עקרות על ידי סיפורים אלו.

הסיפור האחרון בספרו הקדוש נקרא "מעשה בשבעה קבצנים" זה סיפור ארוך ומורכב על שבעה קבצנים שאחד מהם היה עיור ואחד חרש ואחד אילם וכולי… והיה חתונה וכולם הגיעו, בקיצור מאד מעניין…

כשהרב ישראל גריזולט קרא את הסיפור הזה הוא מאד התרגש ובהשראה זו הלחין במקום שיר מיוחד, תוכלו להאזין לו כאן.

לפני כשבוע הרב ישראל טס לחו"ל לנסיעה לקברי צדיקים, במהלך הנסיעה נדם לבו בפתאומיות והוא השיב את נשמתו ליוצרה ביום ראשון י"ג סיון שנת תשע"ט, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הרב ישראל גריזולט ז"ל

  • ••

אני חוזר לסיפור שלנו בקיבוץ 'שקף', יום ראשון בערב בתאריך י"ג סיון, מתקיים מפגש הסיום של החברים מ"קשר יהודי" למכיניסטים במכינה הקדם צבאית שבקיבוץ, שסיימו את השנתון שלהם במכינה, והולכים להתגייס בחודשיים הקרובים לצה"ל.

לאחר לימוד מהנה בצוותא וקצת שיחות מרתקות על החיים ומשמעותן, רקדנו יחד ריקוד, וכמובן איך לא, ההמנון שלנו "בעטלער העיוור" כיכב במרכז, ויצוין שזה שיר מאד נדיר ולא מוכר בציבור, קל וחומר שלא ידענו מי המלחין של השיר הזה שהוא אדם פשוט חובב שירה ולא איזה מלחין ויוצר מוכר.

וכך נפרדנו באהבה מהחברים בשנה האחרונה בהבטחה הדדית שזה ממש לא פרידה אלא רק התחלה של קשר ארוך טווח שעוד יגיע בהמשך.

  • ••

יום שני בבוקר השבוע אני מגיע לעבודה ושומע את עמיתי למקצוע, בחור חמוד בשם משה, יושב בעמדה שלו ומזמזם לו שיר מוכר "היה היה צדיק גדול קראו לו בעטלער העיור"…

אני נותן קפיצה, הי מוש, מאיפה תַּ'ה מכיר תַּ'שיר הזה, חשבתי לקבוצה שלנו יש בלעדיות על זה… ומשה עונה לי בנימה עצובה, אני מכיר טוב את היהודי שהלחין את השיר הזה, הוא ידיד של אבי מצפת, ואתמול בערב הוא נפטר בפתאומיות בחו"ל.

ואני צועק לו בהלם: מה? מתי זה קרה? הרי אנחנו אתמול בערב רקדנו עם השיר הזה משך דקות ארוכות בקיבוץ שקף עם החברים? מה אתה רציני?

בירור קצר אצל אביו של משה מאמת את הנתונים, זה היה בדיוק באותו זמן שהרב גריזולט השיב את נשמתו ליוצרה בטהרה.

  • ••

חברים, מה אנו מבינים מכל סיפור העלילה ששפכתי לכם פה?

האמת שאני לא יודע…

אבל אני כן מרגיש – – –

אני הרגשתי קודם כל חוויה רגשית די מטלטלת, שקצת קשה לי להעביר לכם חלקים ממנה, אבל מי שהשתתף במפגש עם הריקוד הזה ושמע אח"כ על הפטירה הפתאומית של הרב גריזולט מבין מצוין על מה אני מדבר.

אני גם מרגיש שיש פה יד מכוונת שמגלגלת פה כל מיני אירועים שאין לנו כל כך הבנה בהן, אבל יש לנו הרגשה חזקה מאד שיש להם משמעות נסתרת.

בצפון הארץ יהודי מלחין שיר מתמצית לבו על מילים קדושות שהאירו לו, בדרום יושבים חבורה מעורבת של דוסים וחילונים מכל מיני סוגים ומכל רחבי הארץ ושרים את זה בצוותא, ועל הדרך בועטים בכל הסטיגמות והסטראוטיפים, על כל סוגי המגזרים, שורפים את כל הדעות הקדומות, ותחתם מביאים אהבת חינם של עם ישראל יחד, אחד יחיד ומיוחד.

זה ריגש אותי וטלטל אותי והייתי חייב לשתף אתכם בזה. בתקווה להבנה 🙂

בַּיוּש

 

חֶבְרֶ'ס, צפו כאן בתיעוד המקורי של הריקוד שלנו שצולם השבוע ביום ראשון בקיבוץ שקף.