מה בדיוק צריך לעשות בבר מצוה

המדריך המלא, צעד אחר צעד לכל מי שמגיע לגיל הבר מצוה

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

יום הבר מצוה הנו יום חשוב ומשמעותי מאוד בחייו של כל ילד יהודי. זהו היום בו הוא נהיה בן 13 שנים, ומאז ההלכה מתייחסת אליו כמו לאדם מבוגר, עם כל הזכויות והחובות שחלות על מבוגרים.

קודם כל חשוב לדעת שבר המצוה נקבע לפי תאריך הלידה העברי. כמובן שהתאריך העברי נקבע לפי זמן שקיעת החמה וצאת הכוכבים, כך שמי שנולד לדוגמה בליל א' תשרי (ראש השנה), יהיה בר מצוה ברגע בו ייכנס ליום א' תשרי בהגיעו לגיל 13. החל מהלילה.

גם אם הוא נולד בא' תשרי אחר הצהרים, 20 שעות מאוחר יותר, הוא יהפוך לבר מצוה מרגע כניסת החג, החל משקיעת החמה של יום כ"ט בתשרי.

לקראת בר המצוה צריך לדאוג לרכישת תפילין כשרות, וכן ללמוד את הלכות הנחת תפילין, כדי לדעת איך להניח אותן בפועל (http://www.acheinu.co.il/?p=4420).

אם חתן בר המצווה שמאלי, שמשתמש ביד שמאל כיד העיקרית, יש לעדכן על כך בזמן רכישת התפילין, כי עליו להניח את התפילין על יד ימין, בשונה מאנשים ימניים שמניחים תפילין על יד שמאל.

כמו כן יש לבקש ממוכר התפילין או ממישהו אחר שמבין בעניין, להתאים את מידת הקשר של התפילין של ראש, לגודל ראשו של נער בר המצוה, כדי שהתפילין יעמדו כדת וכדין במקום הנחתם, ושהקשר לא יהיה רפוי או חזק מדי.

מומלץ ללמוד מצוות בסיסיות ביהדות: לקרוא קריאת שמע מדי בוקר וערב, ללבוש בגד עם ציצית לפחות לזמן קצר מדי יום, שמירת שבת בסיסית ועוד.

הנוהג המקובל הוא שאם בר המצוה חלה בימים שני, חמישי או שבת – ימים שבהם קוראים בתורה בבתי הכנסת, חתן בר המצוה עולה לתורה ביום בר המצוה. אם בר המצוה חל ביום אחר בשבוע, הוא עולה לתורה ביום הקרוב של קריאת התורה.

יש קהילות שבהן נהוג שחתן בר המצוה עולה לקריאת 'מפטיר' בשבת שלפני בר המצוה שלו.

לכן כדאי שחתן בר המצוה ילמד מראש את נוסח הברכות שאומרים לפני ואחרי העליה לתורה.

ישנן קהילות שבהן נהוג שחתן בר המצוה לא רק עולה לתורה, אלא גם קורא בתורה, ובכזה מקרה חובה עליו ללמוד מראש את הקריאה עם הטעמים (הניגון) והניקוד המדויק של המילים, כי בספר התורה המילים אינן מנוקדות. את הלימוד יש לעשות עם אברך, ומומלץ לשוחח עם הרב בבית הכנסת שבו אתם מתפללים כדי שתווך לכם אדם מתאים ובעל מזג נוח שיוכל ללמד את הילד.

המנהג הוא לערוך 'סעודת מצוה' בלילה שבו הילד נהיה בר מצוה, ואת הסעודה יש לערוך בהפרדה בין גברים ונשים.

אם אתם עורכים חגיגה גדולה ואינכם יכולים לערוך אותה בהפרדה מסיבות חברתיות ומשפחתיות, כדאי שתקבעו את החגיגה הגדולה למועד מוקדם או מאוחר יותר, ובליל בר המצוה תערכו סעודה קטנה ומצומצמת בה ישתתפו עשרה גברים. אין צורך במוזיקה או במופעים מיוחדים, רק ליטול ידיים ולברך כדת וכדין, כדי לציין בקדושה ובטהרה את היום בו הילד הופך לבר מצוה.

יש קהילות שבהן נהוג להניח תפילין החל מחודש או חודשיים לפני הבר מצוה, מדי יום, כדי שיוכל לתרגל את הנחתן ובהגיעו לבר המצוה כבר יהיה רגיל במצוה זו. בקהילות אחרות מקפידים להניח את התפילין רק מיום בר המצוה ואילך. כדאי לברר ולהתייעץ עם רב בית הכנסת שבו אתם מתפללים בדרך כלל או כל רב אחר.

חשוב לזכור שבשבת ובחגים לא מניחים תפילין. יוצאי דופן הם החגים שבהם מותר לעשות מלאכות כמו ביום חול כמו חנוכה ופורים, שבהם מניחים תפילין.

בימי חול המועד נהוג שלא להניח תפילין, על אף שיש חולקים על כך וסבורים שגם בימים אלו חובה להניח.

אם בר המצוה של בנכם חל בשבת, הנחת התפילין תתחיל מיום ראשון, אלא אם כן אתם נוהגים שנערי בר המצוה מניחים תפילין חודש או חודשיים קודם לכן.

חשוב לזכור שהנחת תפילין היא מצוה גדולה וחשובה, שיהודי בוגר, החל מגיל 13 חייב לקיים אותה מדי יום (לא כולל שבת וחג). את התפילין אפשר להניח גם בבית, ומי שאינו מתפלל בבית הכנסת אינו פטור ממצוה זו.

מי שלא הניח תפילין בבוקר יכול להניח גם אחר הצהרים ועד הערב, אך אין להניח תפילין בשעות הלילה.

נשים ונערות לא מניחות תפילין.

מגיל 13, חלה על הנער החובה גם לצום ביום הכיפורים ובשאר הצומות שבלוח השנה היהודי. כמובן שבמקרה שבו מצבו הרפואי של הילד אינו תקין, יש להתייעץ קודם עם רופא ועם רב פוסק הלכה, ובמקרה שהרופא קובע שהצום מסכן את חייו של הנער (או של המבוגר), אסור לו בשום אופן לצום.

כדאי לדעת, שכל מצוה שיהודי מקיים, עומדת לזכותו לעד, והעובדה שהוא 'לא דתי' אינה משנה את העובדה הזאת.

לכן כדאי לפתוח מעין חשבון חיסכון של מצוות, לתת צדקה מדי פעם, לומר קצת פרקי תהילים, להתפלל מדי פעם תפילת מנחה או ערבית, להימנע מחילול שבת ואפילו אם רק לשעות אחדות במהלך השבת גם בכך יש מעלה גדולה מאוד ומצווה חשובה, ובעזרת ה' כל אחד ישתדל להוסיף במצוות כפי יכולתו, מתוך שאיפה לשמור ולקיים לבסוף את כל מצוות התורה.

כך גם לגבי הימנעות ממעשים שאסורים על פי התורה. גם מי שאינו דתי, אינו פטור מהשמירה, ולכן כדאי שכל אחד ירגיל את עצמו להימנע מאיסורים כפי יכולתו, פעם ישתדל לא להסתכל על מראה שאינו צנוע, פעם ישתדל להימנע מדיבור לא נקי, פעם יימנע מדיבור לשון הרע על זולתו, פעם ימנע את עצמו ממאכל שאינו כשר, וכך ירוויח את חלקו בעולם הבא בעזרת ה'.