התעוררתי לעבודות פרך! לקור מקפיא עצמות! לחיים קשים מנשוא… על מה אני מודה לאלוקים?

סיפור מפעים עם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, בתקופה בה ריצה עונש מאסר ממושך בסיביר הקפואה.

צעיר לימים היה רבי יחזקאל אברמסקי זכר צדיק לברכה, כשנקרא לכהן כרבה של הקהילה היהודית בעיר סלוצק הליטאית. באותם ימים נשלט האזור על ידי השלטון הרוסי הקומוניסטי, וכהונת רב בעיר חשובה כמו סלוצק, היתה כרוכה בהקרבה עצמית מוחלטת.

הקומוניסטים ביססו את משנתם האידיאולוגית על כפירה בקיומו של בורא לעולם, וקידשו מלחמה בכל הדתות. על אחת כמה וכמה בדת היהודית, שכן היהודים היו שנואי נפשם של האנטישמים ברוסיה מימים ימימה.

עד לא מכבר כיהן ברבנות סלוצק הגאון רבי איסר זלמן מלצר, אך הוא נמלט מאימת הקומוניסטים שביקשו לאסור אותו ולשלח אותו לסיביר הקפואה, בגין ה'פשע' החומר שביצע… הפצת יהדות.

וכעת מבקשים תושבי העיר מרבי יחזקאל אברמסקי שיכהן כרב בעיר… המשמעות: רדיפה עתידית מצד המשטר הקמוניסטי וסיכוי גבוה מאוד להישלח לסיביר.

אבל רבי יחזקאל לא היסס. הוא ידע שמוטלת עליו משימה חשובה מאוד, ולמרות הסכנה הגדולה שבדבר קיבל על עצמו את עול הרבנות ועסק בהרבצת תורה והפצת יהדות.

מעשיו לא נעלמו מעיני השלטונות, ובתוך זמן קצר כבר החלו מרגלים וסוכני היבסקציה לעקוב אחריו, כשהם אוספים כנגדו 'ראיות מרשיעות'.

כאן מצאו אותו מוסר שיעור תורה, במקרה אחר גילו שהוא מסייע למול תינוק יהודי, הנה… הוא מעמיד חופה כדת וכדין לזוג מישראל.

כשנערמו הראיות החמורות כנגדו, נעצר רבי יחזקאל והושלך לכלא.

לאחר משפט קצר ומהיר שנערך לו, הוא נידון לחמש שנות עבודת פרך, והועלה על רכבת שנשאה אותו לסיביר הקפואה.

כך נאלץ הרב לצאת מדי בוקר לחטוב עצים ולבצע עבודות פרך אחרות, לאחר שהורגל כל ימיו לשבת ליד ספרי הקודש ולעיין בהם בריכוז רב.

מה לו ולמלאכה גופנית קשה כל כך?

אבל גזר הדין של בית המשפט היה חלוט, ולא היתה כל אפשרות להתווכח עם המציאות המרה.

כך עברה שנה ועוד שנה, ורבי יחזקאל אינו מפסיק לשמור מצוות במסירות נפש. תוך כדי עבודת הפרך הוא ממלמל בפיו דברי תורה, משנן את תלמודו, ואפילו מחדש חידושי תורה אותם העלה מאוחר יותר על הכתב.

לימים סיפר רבי יחזקאל כי בוקר אחד הוא התעורר בבוקר, לאחר שבילה את הלילה על דרגש מעץ בצריף עלוב כשקור מקפיא חודר את עצמותיו.

מה עושה יהודי כשהוא קם בבוקר?

הדבר הראשון הוא לומר "מודה אני".

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

רבי יחזקאל מהרהר במילים שהוא אומר…

מודה אני לפניך?? אני מודה לקדוש ברוך הוא, על מה? שהחזרת בי נשמתי….

על מה אני מודה? על כך שהתעוררתי בבוקר?

למה התעוררתי?

לעבודות פרך! לקור מקפיא עצמות! לחיים קשים מנשוא…

על מה אני מודה לקדוש ברוך הוא?

אבל רגע, מה עוזר לי להחזיק מעמד למרות הכל?

האמונה שלי בבורא עולם!

הידיעה שכל מה שקורה לי נעשה כי כך רוצה הקדוש ברוך הוא!

ההבנה שהוא יכול בכל רגע לחלץ אותי ולהביא אותי הביתה. אני סומך עליו, מאמין בו, זה מה שמחזיק אותי…

על זה אני מודה!!

מודה אני לפניך, על כך שבחמלתך הרבה, השארתי לי את אמונתך! לקחתי לי הכל, אבל את האמונה השארת לי, וזה מה שעוזר לי להחזיק מעמד בתוך התופת הקפואה הזאת.

מודה אני לפניך!!