ואז קרה הדבר ההזוי והבלתי צפוי ever

תמונה: פייסבוק

 תשמע סיפור מטורף, שיעיף אותך… אין מצב שלא!

מאת: מענדי

היי חברל'ך, היום אני לא כותב לכם כלום, אני רק מעתיק לכם הודעה ששלח לי השבוע ידיד טוב בוואטסאפ, והנה היא כלשונה:

אהלן מענדי, תעצור הכל, תשמע סיפור מטורף, שיעיף אותך… אין מצב שלא!

 

אני בדרכי חזור מאירוע באשדוד, נכנס לתחנת הדלק ניר גלים, וחונה בסמוך למכשיר ניפוח הגלגלים.

 

אחרי 20 שניות אני קולט שהמכשיר מקולקל, ובמקום לנפח הוא פשוט הוציא לי את כל האוויר מהגלגל, המתדלק ניסה לעזור ואין, בחנות הסמוכה דווקא עכשיו אין להם את המכשיר החשמלי לניפוח גלגלים, בקיצור כמו פנצ'ר אבל בלי גלגל ספייר, כמו עם סיגריה בלי אש.

 

דבר פעוט, אך כשהלו"ז עמוס דברים חשובים כיאה ליום ראשון העקשן, זה הדבר שבלעדיו הכל קורס.

 

בצר לי וכאדם המנסה את מזלו באופציות שהכי לא נראות לו, אני מתקשר לארגון "ידידים", שם אני מועבר לאזור הדרום, עונה לי נציג ולוקח ממני פניה, בה אני מפרט לו הכל והוא רושם, פותח תיקייה, מקבל כתובת, וזורק קריאה בקבוצת המתנדבים המתוקים.

 

הלוואי שמשרדי הממשלה היו כל כך אדיבים…

 

בקיצור, אני נכנס למצב של לתת לארסנל התקוות שלי לפנצ'ר את בלון שאיפותיו, כך אוכל להזמין גרר ללא ייסורי מצפון.

 

אך פתאום לאחר פחות מרבע שעה מופיע משומקום רכב גדול "הלו, אתה הזמנת מידידים", ואני בשׁוק חיי, כמו אחד שנפגש עם המשפחה אחרי שבי בחמאס עונה לו "כן, כן זה אני."

 

והוא באותו הקצב, ובאותה עליזות אומר לי "היידה, גש לבגאז', תוציא את המכשיר, חבר את האדום לפלוס ואת השני למינוס, וקדימה לנפח", וממשיך לשבת בכסאו בשלווה.

 

ואני תוך כדי שנפעם ממעשה החסד שלו תמה לעצמי "רגע, למה הוא לא קם לעזור, כאילו אני מבין שאולי הוא לא רוצה להתלכלך, אולי זה חלק מהאג'נדה של הארגון, עזוב תעזוב עמו, כשהאדם גם שותף, כך למקצע על הדרך גם את הנהגים, אבל מוזר שהוא כאילו בכסא לא זז, ורק נותן הוראות."

 

אבל אני שאין לי ידע בשום תחום חוץ מאשר התחום האפור, פונה אליו בקול שבור "אח שלי היקר, הרכב חדש, אין לי שמץ מה זה הפלוס ואיפה המינוס, אני רק יודע שאני כעת במינוס של זמן מטורף…  תוכל להראות לי אתה איפה כמה למה", והוא כזה "בכיף."

 

ואז קרה הדבר ההזוי והבלתי צפוי .ever

 

נפתחת הדלת האמצעית של האוטו הגדול, ועל ההדום שנפתח לו, מתגלגל לו שלומי צנוף בכסא הגלגלים שלו, עף לעברי, מאתר איפה החיבורים, עוזר לי לחבר, נותן עוד כמה הוראות, והיידה נפתרה הבעיה".

 

וזה מסוג הרגעים שאתה נתקע בלי מילים אבל במובן הפשוט והמילולי של המילה…

בשלב הזה אני פשוט פועל על אוטומט, בשוק מוחלט!

 

מהו הסיפור הזה בעיניך? תקלה על אם הדרך. עזרה פשוטה.

 

מהו בפועל? מהו עבורי?

 

משנה חיים!

 

האדם הזה שאם תשימו את שנינו זה על יד זה, ונחזיק שלט "מי צריך לעזור למי", 99% יגידו שאני צריך לעזור לו, הוא בלי רגליים, כן ממש בלי רגליים, ואני עם, עזבו את כל השאר שלו יש ולי אין, והרגע, דווקא בסיטואציה בה נדרשת עזרה פיזית טכנית הוא מושיע אותי.

 

עף מהיכן שהיה, נסע לעברי, ופתר לי בעיה קטנה אך מאוד קריטית בנקודת הלו"ז בה הייתי.

 

זה לא הזוי?!

 

לא, אצל אדם שהסטטוס הנצחי המקועקע על מאור פניו הוא "תן, בלי לזכור, וקבל בלי לשכוח", הכל ברור, הכל מובן, הכל אופציונאלי.

 

שלומי, יא מלאך, שתמיד תפגוש בטוב, מינימום באותה עוצמה בו אתה מפגיש אותו עם אחרים באמצעותך.

 

ידידים אני חולה עליכם J

 

חברים, אני באמת מרגיש עכשיו שכל מילה שאוסיף זה רק יגרע, זאת לא קלישאה… אז אני לא מוסיף כלום.

ביי

מקור: לחץ כאן.