מהיכן יגיעו אלינו נרות השבת ?

סיפור מדהים על הצדיק הקדוש רבי שלמה מזוויהל

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

הצדיק הקדוש רבי שלמה מזוויהל, היה אדם צנוע ועניו. ביתו הדל בירושלים היה תמיד פתוח לרווחה, וכל התימהוניים וחסרי הבית באזור היו פוקדים אותו לעתים קרובות, מגששים במזווה הביתי ונהנים מתכולתו הדלה, כאילו היה זה ביתם שלהם.

חסידיו מספרים שתמיד היו בביתו גם חתולים שהגיעו כדי לנגוס בשאריות האוכל המועטות שנמצאו שם, ורבי שלמה היה מקפיד שלא יגרשו אותם מביתו, מתוך רחמים על בעלי החיים הללו.

למרות היותו אדמו"ר מוכר ומפורסם, שרבים היו משחרים לפתחו כדי להתברך מפיו, רבי שלמה עצמו לא ראה את עצמו כאדם חשוב, ולא הסכים לקבל תמיכה כספית קבועה. "הקדוש ברוך הוא בעצמו זן ומפרנס אותי", אמר שוב ושוב כשהיה מי שרצה להעניק לו מכספו.

מדי יום היה נוסע לכותל המערבי באוטובוס, וכשהמתין לאוטובוס היה יושב על המדרכה, כדי שלא לתפוס את מקומות הישיבה בתחנה לאנשים אחרים…

**

אחד מבאי ביתו של הרבי, הרב פנחס אייזן, תושב ירושלים שהעריך וכיבד מאוד את הצדיק רבי שלמה.

הרב אייזן היה מקפיד לקנות מדי שבוע נרות עשויים מחלב להדלקת נרות השבת. באותם ימים נהגו תושבי ירושלים להדליק נרות בעיקר משמן זית, שהיה זול יותר וזמין יותר בחנויות. אבל בבית משפחת אייזן הקפידו על נרות חלב, שהיו יקרים יותר, לכבוד שבת קודש.

במשך תקופה השתוקק הרב אייזן להעניק לצדיק רבי שלמה נרות חלב, שיוכל גם הוא לכבד את השבת, אבל הנרות לא הספיקו, וכסף לא היה לו בשפע, כך שהוא דחה זאת להזדמנות אחרת, כשיהיה לו קצת יותר כסף.

באחד השבועות, בערב שבת, הכין הרב אייזן את הנרות להדלקה, וגילה כי נותרו כמה נרות מיותרים. "זאת הזדמנות נהדרת לשלוח לרבי מזוויהל את הנרות" חשב לעצמו, קרא לבנו ומיהר לשגר אותו לבית האדמו"ר.

"השתדל להזדרז בני, לפני שהרבנית כבר תדליק את נרות השבת".

הנער אכן מיהר לעשות את הדבר, וכשכבר נשמעה הצפירה המבשרת על כניסת השבת, טופפו רגליו בריצה מהירה, בשביל המוביל לביתו של רבי שלמה.

הצדיק מזוויהל קידם את פניו בשמחה ומיהר להכריז: "רעייתי היקרה, הנה הגיעו הנרות לשבת. אמרתי לך שהקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותנו, ובוודאי ישלח לנו נרות לשבת, ואכן, הנרות הגיעו בדיוק בזמן".

בעודו מדבר עמה כבר סידר את הנרות בפמוטים וקרא לה: "בואי והדליקי נרות, כבר הגיע זמן כניסת השבת".