הנה עוד מעט חוזרים הילדים הביתה ואין לי אוכל להכין עבורם, הבית ריק

"אם בעלך הצדיק אומר, כך אכן יקרה. אל דאגה גברתי, שבי בביתך והקדוש ברוך הוא ישלח לכם מזון די הצורך".

מאת: אוהד אטינגר

לפני כשמונים שנה התגורר בירושלים צדיק גדול, הגאון רבי אברהם אֶלְנַדַף זכר צדיק לברכה. הוא היה עני מרוד ממש, חוץ מלימוד התורה לא היה לו דבר בעולמו.

כאשר נוסד בית הדין הרבני לעדת התימנים הוא נקרא אחר כבוד לשמש כחבר בית הדין, ומתוקף תפקידו זכה לקשרי תורה והלכה עם רבה של ירושלים באותם ימים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זכר צדיק לברכה.

באחד הבקרים, בעשרת ימי תשובה, בעת שישב בחדרו ולמד, נכנסה אליו רעייתו הרבנית והתאוננה: "הנה עוד מעט חוזרים הילדים מתלמוד התורה ואין לי מזון להכין עבורם, הבית ריק".

רבי אברהם הרגיע אותה: "אל דאגה!", אמר לרעייתו, "אני סמוך ובטוח בהשם יתברך, ועד הצהרים בוודאי יבוא אוכל עד פתח ביתנו".

הרבנית העריכה מאוד את לימוד התורה של בעלה, והחליטה שלא להצדיק לו עוד. במקום זאת היא פנתה לרב העיר, הרב זוננפלד שהתגורר בסמוך, ושאלה אותו מה לעשות כשאין לה אוכל לילדים.

הרב הבין שהיא רעייתו של חברו רבי אברהם אלנדף, ושאל אותה: "ומה אומר על כך בעלך?"…

"הוא אומר שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו אוכל עד הצהרים", השיבה הרעייה הענייה.

ענה לה רבי יוסף חיים זוננפלד: "אם כך בעלך הצדיק אומר, כך אכן יקרה. אל דאגה גברתי, שבי בביתך והקדוש ברוך הוא ישלח לכם מזון די הצורך".

היא פנתה לשוב בביתה, וכשפתחה את דלת הבית נדהמה למצוא שני עופות שחוטים מונחים על השולחן, ולצדם סכום כסף לא קטן.

"מהיכן הגיעו העופות השחוטים והכסף", שאלה את בעלה בתדהמה, אבל הוא השיב לה בשלוות נפש וללא כל התרגשות: "אמרתי לך שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו מזון עד הצהרים, והוא אכן עשה זאת.

"הגיע לכאן יהודי ובידו שני עופות חיים. הוא אמר לי שקרובת משפחה שלו עומדת ללדת ומתקשה בלידתה, ולכן הוא רוצה שאני אשחט שני עופות, כדי שזכות המצוה הזאת תעמוד ליולדת כסגולה ללידה קלה. שחטתי את העופות, אבל האיש לא רצה לקחת אותם, והסביר שהוא גר רחוק ועד שישוב לביתו הם יתקלקלו. בנוסף הוא השאיר לנו גם כסף…".

מיהרה הרבנית למרוט את נוצותיהם של העופות ולהכשיר אותם כדת וכדין, ועד ששבו ילדיהם מתלמוד התורה בצהרי היום, כבר נדף ריחו של התבשיל הבשרי בחלל הבית.

 

                                                                                    (מעובד מתוך 'אוצרותיהם אמלא' – בהר)