היא בקשה ממנו לעלות ראשון לדירה, והיא תעלה בעקבותיו, כי יש לה תחושה שאירע דבר מה בבית.

סיפור מיוחד על הבטחון בהקב"ה

הגאון רבי אברהם משה גרוסמן מירושלים זכר צדיק לברכה, שימש בצעירותו כרב במספר קהילות חשובות בארצות הברית, ובשלב מסויים, משיקולי חינוך לצאצאיו, החליט לנטוש את הכל ולעלות לארץ הקודש.

מאז התרחק מתפקידי הרבנות והקדיש כל ימיו ללימוד התורה בשקדנות מופלאה עד יומו האחרון.

בין שלל המעלות הגדולות שהאירו את אשיותו של רבי אברהם משה בלטה במיוחד מידת הבטחון בקדוש ברוך הוא.

מנהגו  בשבת קודש היה שלא לנעול אף פעם את דלת ביתו. הוא טען כי זכות השבת עצמה היא השמירה הטובה ביותר, ואין צורך לעשות שום השתדלות גשמית בשביל שמירה ביום קדוש זה.

במסגרת זו אירע פעם מעשה מופלא:

שבת אחת נסעו הוא ורעייתו מהבית כדי להשתתף בשמחה משפחתית. באותו שבוע אירע גל גדול של פריצות לבתים ברחבי ירושלים.

בערב שבת לפני שעזבו את הבית בקשה אשתו כי למרות הנהגתו הקבועה היא מעדיפה הפעם שינעל את הבית בשל המצב הרעוע.

אך רבי אברהם משה שכנע אותה כי אין סיבה לפחד ודאגה, והכריז בתומו: "הקדוש ברוך הוא שומר על הדירה, הוא לא צריך מנעולים כדי שלא יאונה לנו כל רע!".

במוצאי שבת כששבו הביתה, ליבה ניבא רעות. היא בקשה ממנו לעלות ראשון לדירה, והיא תעלה בעקבותיו, כי יש לה תחושה שאירע דבר מה בבית.

רבי אברהם משה ובנו הצעיר עלו ראשונים, וכשבאו לקומה סמוך לדלת אכן ראו כי צירי הדלת פרוצים…

"אתה רואה!" הזדעק הבן בסערה, "הפעם כן היו צריכים לנעול את הבית!".

רבי אברהם משה נותר באותה נינוחות ובאותה שלוות רוח מתוך אמונה תמימה בבורא העולם, ואמר לבנו בנועם: "הבה ניכנס פנימה ונראה כי לא גנבו מאיתנו מאומה!".

הוא נכנס פנימה בבטחון גמור סמוך ובטוח בבורא העולם שבוודאי שמר על ביתו מפני הגנבים. הבן נסרך אחריו בהססנות, ואכן למרבה הפלא, הכל עמד על מקומו בשלום; הפמוטים, כלי הכסף, קופות הצדקה על מקומן הקבוע. יד הגנבים לא נגעה בכל חפצי הבית לרעה!

התברר מאוחר יותר, כי אכן בקרו שם הגנבים ובקשו להיכנס פנימה, אך לאחר שסיימו לפרוץ את המנעול, הבחינו לפתע כי הדלת פתוחה לרווחה. הם היו בטוחים כי בעלי הבית נמצאים בבית ולכן לא נעלו את הדלת, וברחו כל עוד נפשם בם, מבלי לקחת איתם מאומה.

שוב הוכח, כי כאשר אדם בוטח בהשם יתברך בכל מאודו, זוכה שיתמלאו כל צרכיו, ובהנהגה ניסית בכל קנה מידה, לא ניזוק ולא מפסיד מכך.

 

                                                                                    (מעובד מתוך 'אוצרותיהם אמלא' – בהר)