אף לא אחת מבנות העיר הסכימה להינשא לאדם העיוור

ואז קרה הנס הגדול..

ואז קרה הנס הגדול..

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

סיפור מדהים מסופר על הגאון הקדוש רבי אליהו קרמר זכר צדיק לברכה, המכונה בפי כל 'הגאון מוילנא'.

אחד מתלמידיו של הגאון מוילנא חלה ועיניו התעוורו. היה זה אסון כבד מאוד עבורו, אך הוא לא נכנע והמשיך לעסוק בתורה, כשחבריו מקריאים עבורו את הכתוב בספרי הקודש, והוא משנן את הדברים שוב ושוב, עד שזכרם בעל פה.

עברו וחלפו שנים, והתלמיד הפך לגדול בתורה, אך עדיין לא מצא את הזיווג המתאים לו, שכן אף לא אחת מבנות העיר והסביבה הסכימה להינשא לאדם עיוור.

הגאון מוילנא התאמץ עבור תלמידו, והסביר לסובביו כי הוא גדול מאוד בתורה, וכי מעלותיו מעפילות עשרות מונים על החיסרון הגופני ממנו הוא סובל.

ואכן, התייצב אחד מעשירי העיר לפני הגאון, והודיע לו כי הוא שוחח עם בתו והיא מעוניינת להינשא לתלמיד חכם העיוור, והוא, אביה של הנערה מוכן לפרנס את בני הזוג כל ימי חייו, ובלבד שחתנו ימשיך לעסוק בתורה.

שמח הגאון מוילנא שמחה גדולה, והורה להתחיל להתכונן לחתונה.

בהגיע יום חופתם של בני הזוג, היתה שמחתו של הגאון גדולה מאוד. הוא היה מאושר על כך שתלמידו החביב והשקדן נכנס סוף סוף בברית הנישואין.

התאספו האורחים הקרואים והמוזמנים, והחלו לנגן בכלי זמר, כשהם מלווים את החתן העיוור שניגש לכסות את פני הכלה בהינומה בהתאם למנהג המקובל עוד מימות יצחק אבינו ורבקה אמנו.

ובעוד החתן צועד בצעדים מדודים לעבר כלתו הצעירה, ניגש אליו רבו ומורו, הגאון מוילנא, ואומר לו: "תלמידי חביבי, הרי כבר אמרו חכמנו זכרונם לברכה בתלמוד הבבלי, ש"אסור לו לאדם שיקדש את האשה קודם שיראנה". כלומר על החתן להתבונן בפני כלתו לפני שיקדש אותה לאשה.

אך יצאו הדברים הללו מפיו של הגאון הקדוש מוילנא, והנה אירע נס ופלא גדול: עיניו של החתן נפקחו והוא שב לראות כאחד האדם.

שמחת החתונה כפולה היתה ומכופלת, והכלה שהסכימה לוותר על הכל ולהינשא לתלמיד החכם העיוור, זכתה בבעל בריא ושלם ששמו הולך לפניו כמי שעתיד להיות רב גדול בישראל.